"העיר הזאת": הם אמרו שסרט כזה עוד לא ראיתם בקולנוע. הם צדקו

זה היה ממש מזמן שאחד קוראים לו ג'ון/ כתב וביים את סרטו הראשון/
"הנץ ממלטה" כלל לא סיפר על הציפור/ אלא על בלש קשוח שיוצא לחקור/
לאן נעלמה אחותה של רות היפה/ האם ברחה או נחטפה/
רק שאז הוא מגלה שרות היא שקרנית ורוצחת/ שניסתה להפילו בפח ובפחת/
למרות שהתאהב וליבו מבולבל/ הוא מסגירה לידי החוק, כי כך ייעשה לפאם פטאל/
אותו סרט שהציג עולם צללים נטול מוסר/ הניח את היסודות לז'אנר הפילם נואר.

בחלוף שנים רבות בארץ קטנה מעבר לים/ שם השמש זורחת ותמיד חם/
החליט בחור צעיר/ לעשות מעשה לא זהיר/
וליצור פילם נואר נטול תקציב/ בקצב ראפ, ובעיר תל אביב/
הוא חזר לסרט על הנץ, הבלש והרוצחת/ וגולל אותו מחדש בעברית מצוחצחת/
התוצאה, אולי תתקשו להאמין/ היא אבטיח מתוק ואדום, על הסכין.

ועכשיו, תסלחו לי, את שאר הביקורת אמשיך ללא חריזה, כי זה מה זה קשה (מי שכבר ראה, יודע שמסתתר כאן עוד חרוז). "העיר הזאת" יצא לדרך כהצגה שרצה על הבמות מ-2012 ועד השנה שעברה, וזכתה במעמד של קאלט. הבמאי והכוכב עמית אולמן, שכתב והלחין עם עמיתיו הראפרים עומר הברון (ג'ימבוי ג'יי) ועומר מור (איציק פצצתי), שאף מלכתחילה ליצור גרסה קולנועית. את תקציב ההפקה הוא גייס באמצעות הדסטארט, ו-1640 אוהדים נלהבים של המופע הבימתי מיהרו לתרום 325,756 ש"ח. במונחים של קולנוע זה סכום זעיר – הסרט נראה ונשמע כאילו נעשה בתקציב הרבה יותר גבוה. מדובר בסוג של פלא קולנועי, כי על פי כל האינדיקציות הז'אנר ההוליוודי הישן והמסוגנן לא היה אמור לעבוד בישראל, לא כל שכן בלשון הקודש.

"העיר הזאת" מתחיל כמו "הנץ ממלטה" של ג'ון יוסטון, עם הבדל בולט אחד שהופך אותו לכה ישראלי – האישה המפתה שנכנסת למשרדו של הבלש בליל סערה, מזכירה לו שהם למדו יחד בתיכון (בדומה למערכון של "החמישייה הקאמרית" על הרוצח הסדרתי המתוסכל). וכך הוא הסרט כולו – תרכובת ייחודית ומגובשת של מותחני בלש אפלים בנוסח ההוליוודי עם הגיון ישראלי פרוע אך גם, וזה מהותי, מוקפד עד לפרט האחרון. והכל בקצב היפ הופ ובחריזה מלאת השראה.

השירים – חלקם מושרים, חלקם מדוקלמים – מרוצפים ברפרנסים שנונים ליצירות אופל זרות ולטקסטים ישראלים, כמו דואט על אהבה שבורה שמורכב מציטוטים של שירים רומנטיים. עם זאת, הם מצליחים לפתח חיים משל עצמם, מה שהופך את הסרט ליותר מפרודיה. זהו מין חלום על חלום על אמריקה, שמסובב את המבט לתרבות הישראלית שבה הוא נטוע. ובימים אלה התחושה שהכל מושחת וחסר תוחלת תואמת לגמרי את המציאות המקומית.

כמה מילים על העלילה: הבלש ג'ו חלפון (אולמן, גם יָפֶה וגם אופֶה) הוא תערובת מטורללת של סם ספייד ושרלוק הולמס. הוא נוהג לפענח רמזים באופן מילולי, או להסתמך על ניחושים פרועים, מה שמעצבן את השותף שלו ג'ק מקנמרה (הברון) שלא מבין את שיטותיו. זה מוביל לבאטל ראפ רצוף עלבונות נהדרים מכל הבא ליד ("אם אתה בלש, אז קריסטל זה פפסי"). הקטע הוא שהאיגיון הזה דווקא עובד לג'ו. כשצמד הבלשים מתחילים לחקור מה קרה לאחותה של שרה בנט (מוריה אקונס), מצטרפים לסיפור מפקח המשטרה שלומי מקמרפי (אלון נוימן) וברנבי שמעוני (עידן אלתרמן). האחרון הוא שליחו של מנשה המסתורי, מלך העולם התחתון, שיש עליו סיפורים מפה ועד אמריקה, בעיקר משום שאף אחד לא יודע מיהו.

אבל העלילה אינה העיקר כאן. היא מורכבת ממסמנים מוכרים (הווה אומר קלישאות ז'אנר מסובבות), ואף שהיא מצליחה להפתיע היא לא סוגרת את כל הפינות. זה לא מפריע, כי במהלך הצפייה תשומת הלב מושקעת במארג הדחוס של חידודים וחיוויים לשוניים וויזואליים. זה היה יכול להיות מעייף אלמלא רובם הגדול של החידודים היו מחודדים טיפ טופ, אחרי שנבחנו על הבמה במשך עשור. גם השחקנים החדשים שלוהקו לסרט (על הבמה הופיעו חמישה שחקנים בלבד) קלטו את הווייב, וכולם מצוינים. שלל ראפרים וראפריות מקומיים התייצבו לתפקידי אורח, מה שהופך את הסרט לחגיגה עבור חובבי הז'אנר. וגם אני, שלרוב מעדיפה אופרות מסוג אחר, מצאתי את עצמי נסחפת עם השירים והביצועים המעולים.

העיר הזאת שבכותרת היא תל אביב שאינה זו המוכרת. הסרט צולם ברובו בפלורנטין, וגם ברחבת הבורסה ברמת גן, ומשחקי תאורה מייצרים צבעוניות נוארית ("בעיר הזאת יש צבע רק לשמלות ולדם", שרה שרה). קשה להאמין שזה סרטו הראשון כצלם ראשי של מישה פלטינסקי. גם העורך איל סיבי והמנהלת האומנותית ניצן ציפרוט תורמים לשלמות הסגנונית. בפנייתם אל המשקיעים יוצרי הסרט העזו לטעון שמדובר ב"דבר שעוד לא נראה בעולם הקולנוע". הם עמדו בהבטחתם, ועשו זאת עם המון סטייל וכישרון.

לסיום, לפני שתקפצו לתקן אותי, שמה האמיתי של הפאם פטאל המניפולטיבית מ"הנץ ממלטה", שמציגה את עצמה בתחילת הסרט כרות וונדרלי, הוא בריג'יד אושונסי.

4.5 כוכבים
בימוי: עמית אולמן. עם עמית אולמן, מוריה אקונס, ג'ימבו ג'יי, אלון נוימן, עידן אלתרמן. ישראל 2023, 80 דק'