"העיר על הגבעה" משכנעת וסוחפת מהשנייה הראשונה

לראות את "העיר על הגבעה" מיד לאחר צפייה ב"מדובב" זו חוויה מתסכלת. אם רוצים לראות איך נראית סדרה כשהיד שולפת אקדח ולא רועדת אפילו לא לשנייה, זו דוגמה מצוינת. חמש הדקות הראשונות נפתחות בעריכה תזזיתית ובזריקת מתח רצויה, עם הצגה מבריקה של כמה דמויות, כולל זו הראשית, שאותה מגלם קווין בייקון. במהלך הדקות האלה הדיאלוג חסר מעצורים ואינו בוחל באדם לבן שזורק את מילת ה־N ללא שום היסוס. "העיר על הגבעה" מרגישה כמו הדבר האמיתי מהשנייה הראשונה, וזה מעצבן עד כמה זה מגיע בקלות לאמריקאים.

"העיר על הגבעה", שנוצרה ומופקת על ידי מאט דיימון ובן אפלק, מסמלת את השיבה שלהם לבוסטון. ברור שהשניים מכירים את המטריה היטב: המבטא, הבארים, המשטרה, הפרקליטות, אבל בעיקר הדרך שבה האנשים של בוסטון רואים את העולם ואיך הראייה הזאת מפעילה אותם. בעצם זה כל מה שאפשר לבקש מסדרת מתח: שהעולם הפנימי שלה יהיה מובן לה יותר משהוא מובן לנו, כי זו הדרך היחידה שבה נרגיש שאנחנו מקבלים הצצה אותנטית לעולם שבו אנשים באמת מושחתים פועלים.

עלילת הסדרה, שעוסקת בשחיתות של מערכת החוק הפדרלית אל מול הפשע הגואה בעיר של תחילת שנות ה־90, היא חלק מתת־ז'אנר שהוא סיפור השחיתות הבוסטוני, שכולל סרטים כמו The Town של אפלק, אבל גם את זוכה האוסקר "ספוטלייט", מהצד העיתונאי חוקר של המתרס. יש משהו בחלקים מסוימים של בוסטון, עם מזג האוויר הקשוח לפרקים, שהפך אותם לאקס־טריטוריה שבה השחיתות והאלימות מתפרצות בכל מקום אפשרי, מבית הספר ועד ל־FBI.

לא רק ש"העיר על הגבעה" מבינה את בוסטון, היא מקדישה את רוב זמנה לספר את הסיפור של העיר, והיא עושה את זה באופן אמין. אפילו ברגעים שבהם הדמויות מתפתות לומר בפה מלא מה הרצונות שלהן, זה מרגיש כאילו זה מגיע מהמקום ולא מהתסריט, ואף שזו עדיין סדרת משטרה שזורקת על הצופים סקס ואלימות (לפעמים יחד) בכל כמה דקות, היא עדיין מרגישה כמו יצירה ממושמעת שיודעת למה היא פה ומה היא רוצה להגיד לצופה, וזו הרגשה שאפשר לקלוט מהדקות הראשונות ועד האחרונות של הפרק הראשון.

"עיר על הגבעה", שני (17.6) 22:45, yes EDGE