מאפים טעימים להחריד וזיכרונות מבטן הפיל. העיר של אליה בן נר

>> אליה בן נר, ציירת ופסלת, מציגה את התערוכה "חיה בתוך קופסא" כחלק מתערוכת הבוגרים של מחלקת האמנות במדרשה של בית ברל, שתינעל ביום חמישי הקרוב (3.8). אל תחמיצו, חבל על הפרצוף היפה שלכם

צעצועים ורומנטיזציה של ילדות. מתוך התערוכה "חיה בתוך קופסה" (צילום: אליה בן נר)

1. דיזנגוף סנטר

המבנה של הסנטר מצליח להיות בו בזמן מוצק ומתפתל. הוא מככב כתפאורה של שנות העשרה והעשרים שלי בתל אביב. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, מתגלשת במגלשה המפורסמת של הפילה בסנטר, מתהפנטת מהאור האדום שנוצר במעי הפילה הפלסטית. בגיל ההתבגרות אני וחברותיי שוב התגלשנו שם, טוענות שזו התגלשות אירונית, אבל נראה לי שבעיקר רצינו להיזכר עוד פעם אחת איך מרגישים בבטן הפילה. שנים ביליתי את הקיצים בשוטטות בסנטר. בדרך כלל סיבת הביקור הייתה רצון עז להימלט מהחום הנורא ולהצטנן במזגנים התעשייתיים שאף פעם לא אכזבו. אם היה לי כסף אז הייתי קונה משהו קטן כמו אודם אדום או סיכות לשיער. בגיל 15 קניתי זוג שלייקס אדומים מברוריה והרגשתי שאני הכי מגניבה בעולם.

לא לדחוף, יש מספיק שלייקס אדומים לכולן. ברוריה בדיזנגוף סנטר (צילום: אלי אטיאס)

2. שוק הפשפשים

לשוק הפשפשים ביפו אני אוהבת ללכת לבד. יש לי סבלנות יוצאת דופן לליקוטים וקניות. גם בסופר אני מתעכבת ומסתכלת על כל המוצרים על המדפים, אחד אחד. אני אוהבת לקחת את הזמן ואין לי כוח שיעמוד לידי מישהו שנמאס לו מהחיפושים לפני שהם נמאסו עלי. בפשפשים אני מסתובבת בין כל הדוכנים בחיפוש אחר הקישוט הקטן הבא שיצטרף לאוסף שעל המדפים שבבית שלי או אחר הצעצוע המושלם שאולי ישמש כחלק מפסל עתידי. יש לי קופסה גדולה מפלסטיק שמילאתי בצעצועים. אני מעמידה אחד על גבי השני במגדל שמתמוטט ברגע שאני נושפת  חזק מדי.

תמיד יש משהו לחפש ולמצוא. שוק הפשפשים ביפו (צילום: Shutterstock)

3. דילק'ס 

את הבורקס מים הטורקי בדילקס גילתה לי אקסית שלי בתקופה שחיינו בשכונת התקווה, במרחק שתי דקות הליכה האחת מהשנייה. כל המאפים שם טעימים להחריד, במיוחד בשילוב עם חמוצים וחריף שהם מכינים במקום. כששאלנו, הם סיפרו שהסוד למתכון הוא כורכום אבל לא חלקו את השאר. בתקופת הקורונה כשהיינו בבידוד וחייתי לבד בשכונה הייתי יוצאת לטיול עם הכלבה ובדרך קונה שני בורקסים שהייתי פורסת על פני שלוש ארוחות. ההגנה 33

4. מאי ארט

במאי ארט מוכרים את צבעי השמן האהובים עלי, דבר שהופך אותי ללקוחה מסורה ביותר. יש לי גם חבר שעובד שם וזו עוד סיבה לבקר במקום. כשאני מגיעה אני מוכרחה לנסות את כל העטים והטושים שאני רק יכולה. אני אוהבת לגעת בכל ולהרגיש את הניירות במחברות, לחפש את האחד שיהיה בדיוק במרקם ובעובי ובגודל המושלם לתקופה. יש שם דברים מיוחדים שאין בחנויות האחרות ותמיד אני קונה שם יותר ממה שהתכוונתי. פרוג 9

5. סקאיי סלון

אצל סקאיי אני מסתפרת כבר כמה שנים טובות. לפני כן סיפרתי את עצמי אבל נמאס לי להיעזר בחוש המישוש כדי להגיע אל מאחורי הראש באמצעות זוג מספריים שפשוט לא עושה את העבודה. סקאיי, לעומת זאת, עושה עבודה מהממת. הוא ממש מעולה בתספורות שנראות טוב בלי הרבה התעסקות. הוא גם לא מחליק לי את השיער בסוף תספורת, דבר שתמיד שנאתי במספרות אחרות. אל סקאיי אפשר להגיע ולהרגיש שאת נמצאת בסלון של חבר, במרחב שנעים לשהות בו ולהעביר את הזמן. הסלון של סקאיי הוא מרחב שלא מתייחסים בו לתספורות בצורה ממוגדרת, ומבינים ששיער יכול להיות יפה בהרבה צורות שונות. חובת הלבבות 59

זהירות, לא להחליק. סקאיי לב ריקון ב"סקאיי סלון" (צילום: איליה מלניקוב)