אי של שפיות ומקום שגורם ללב להחסיר פעימה. העיר של אליה לוי

1. קפה גרונימן

גילוי נאות: אני גר עשרות שנים ברמת אביב. למדתי בבית ספר אליאנס ובמשך שנים חשקתי בצריף הקטן הזה שבקצה החורשה הצפוני. החורשה הזו היא סמל ההתבגרות שלי, שם שיחקתי עם חבריי, שם הכרתי את אשתי ואם ילדיי. לפני כשנה, חברים מעולים של גרונימן שיפצו את הצריף בעבודה מרתקת אל מול הקהילה, כדי להעיר את החורשה מחדש ולהפוך לאימפריה קטנה ומעוררת השראה. רידינג 34

2. פורט סעיד

נדוש קצת, אבל השילוב בין המבנה המרתק של הבית כנסת הגדול, לבין המעוז החילוני הקטן והצנוע, משכנע אותי. בצורה שקשה להסביר, המקצוענים מהקבוצה המרתקת הזו הפכו את מתחם הר סיני לאחד ממתחמי הבילוי המהנים ביותר בעולם. ההוכחה: מעולם, בשום מקום על הגלובוס, לא המתנתי למשהו מעל 45 דקות. הסיכוי היחיד – רק למנות של הפורט, בזמן שאני לוגם ערק אשכוליות וממתין שהמארחת תזרוק לי עוד כמה זמן אנחנו מתיישבים (לרוב זמן אקראי לחלוטין). הר סיני 5

פורט סעיד (צילום: דין אהרוני רולנד)

3. שפך הירקון

לפחות ארבע פעמים בשבוע אני רץ או מטייל או מתאמן באזור שבו הירקון נשפך לים, בנמל תל אביב. זהו אחד האזורים היחידים בעיר שאפשר לראות גם זריחה מהממת (אם נביט מהנמל לכיוון ארובת רידינג נראה גם ים וגם זריחה) וגם שקיעות בלתי נשכחות. בשעות הבוקר המוקדמות, בעיקר בימי שישי, יש חיכוך נעים של מתאמנים מבוגרים, אנשים שהולכים לשוק הנמל ומבלים צעירים שחזרו מבילוי בערב חמישי. מת על זה.

פארק הירקון (צילום: שאטרסטוק)

4. קפה (גזוז) לוינסקי

כמי שמגדל עשבי תיבול וצמחים לתה, המקום של בני גורם ללב להחסיר פעימה. גם בפעם ה-30 שבאתי, נדהמתי מחדש מכמות הצנצנות שדחוסות במקום המיניאטורי המקסים הזה. לגימה ממשקה האלים המפורסם שלו, שהוא מרווה, אסתטי ותוסס בכל מובן, מסמל עבורי חופש, ילדות ושילוב של ״של פעם״ עם טוויסט. לוינסקי 41

5. ביתא קפה

מוסד בן יותר מ-20 שנה. גם פה עלי לגלות בנאותות, שהמקום הזה גידל אותי והאכיל אותי ואת ילדיי במשך שנים. עבורי הוא משענת יציבה, אי של שפיות בכל הטירוף שאנחנו חווים. הרחבה השקטה והאינסופית, האוכל ברמה הכי גבוהה שיש, תחושת השייכות ושירות קליל ומחייך הן חלק קטן מהסיבות מדוע הביתא הוא חלק בלתי נפרד מהעיר שלי. ברודצקי 17