דור הררי מזמין אתכם להצגה – ואז לדרינק: זו העיר שלו

דור הררי (צילום: מיקה גורוביץ | ע. צלמת: אמבר אופיר, גל בומנדיל | צולם במלון בוטיק אסמבלאז')
דור הררי (צילום: מיקה גורוביץ | ע. צלמת: אמבר אופיר, גל בומנדיל | צולם במלון בוטיק אסמבלאז')

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: השחקן/מוזיקאי שמשיק היום את הסינגל החדש שלו "לא ידעת" (מוזמנים להאזין בפנים). מה מנצח עבורו את הגשמ"ז הנצחי (גשם מזגנים) בפלורנטין?

1. פלורנטין

בכל זאת, ולמרות הכל, הצפיפות של הרחובות בשכונה ותחושת הסואן/לא סואן (מספיק כדי לספוג אנרגיות וצבעים – לא מספיק כדי להשתבלל ממבוכה פרנואידית) מנצחת את הגשמ״ז הנצחי (גשם מזגנים, כמובן) והניחוחות שמשאירים מאחור בעלי החיים (כל אדם רביעי ברחוב ללא כלב). הקוביה הזאת מצליחה לשמור על זהותה למרות הפופולריות שפלורנטין צוברת, וכאיש שוליים שאוהב בעיקר להשקיף – זה בול המקום בשבילי. בתי קפה כל כמה מטרים, מכוני קעקועים, ברים, מסעדות, ועוד קונספטים יצירתיים – לצד הקהילתיות פה שמצליחה לשמר תרבות של עולם ישן; שכונה. וכן יש לי שכנה שמביאה לי מרק כשחורף. פרייסלס. (שרוף עלייך רחל).

פלורנטין. צילום: shutterstock
פלורנטין. צילום: shutterstock

2. תיאטרון הקאמרי

יש משהו בהצגות, בתיאטרון, שהוא כל כך מפוספס אצל כל כך הרבה אוהבי אירועים/מופעים שזה כמעט לא הגיוני. מתייגים את זה ״תרבות״ וזה משאיר את מי שמחפש לבלות בערב פנוי רק עם אופציית ה״בואי בירה״ או ה״בוא סרט״ המוכר והידוע, כשלמעשה – התיאטרון הוא בדיוק כמו הקולנוע. לכן הרשו לי למתג מחדש: ״בוא/י לסרט-במה, שזה בעצם כמו סרט רק לייב בהופעה חיה עם מלא שחקנים וצבעים ובלאגן מטורף על במה״. יצא ארוך. טוב הבנתם את הווייב. יש משהו בהופעה חיה שהוא כל כך אישי, ששום מסך לא מתחרה בקסם הזה. מארק מיי וורדז. (ואגב ספציפית בקאמרי יש לייט-נייט עם דרינקים ומוזיקה של אחרי ההצגה).

דור הררי ורוני נתנאל, "רינגו" (צילום: כפיר בולוטין)
דור הררי ורוני נתנאל, "רינגו" (צילום: כפיר בולוטין)

3. שוק הפשפשים

כי הרי איך אפשר בלי יפו. מוקד אולטימטיבי באמצע שבוע, איוורור מהעיר הישרה הצפופה והמהודקת. קולות וריחות מכל סוג, תלוי איפה מסתובבים – כנאפה למאנצ׳יסטים או חלשי אופי כמוני, חפצי יד שניה לסקרנים או חובבי דברים ישנים כמוני, והכי חשוב; רצפה עקומה ותחושת יוֹשן שאין שני לה (תגידו לחבר עם ש׳ שורקת להקריא את זה, ספרו לי איך היה). יש שם הכל מהכל, רק צריך להסתובב ולבחור – ועדיין מרגיש כמו יהלום פרטי עם אווירה שעושה לי טוב (אמצע שבוע כבר אמרתי?).

שוק הפשפשים. צילום: shutterstock
שוק הפשפשים. צילום: shutterstock

4. הטיילת

ממשאבי האנרגיה הטבעיים הכי טובים שיש לנו במדינה בכלל ובתל אביב בפרט; החופים. לא אשקר, אני טיפוס של חורף וחובב קור – אבל יש כוח בלתי מוסבר לחוף, לנוף, לשמש שניה לפני ששוקעת ולניחוח גלים רק מלהיות קרוב. מידיי פעם אני נוהג לתפוס פינה מאיזו גבעה סמוכה, לבהות ולשטוף את עצמי במחשבות מול הכוח העצום הזה, זה עושה לי קסמים, אך עדיין לא עושה את זה מספיק. אני גם יוצא הרבה לריצות ויש משהו בלהזיע בריצה מונוטונית עם מוזיקה טובה באוזניות והים הזה שלצידי פשוט עושה לי טוב.

הטיילת
הטיילת

5. פארק המסילה

אחרי שיפוצים והבטחות הפארק הצר בתל אביב נפתח! ברצינות, זה בעצם כולה גינה, ויש שם מסילה ישנה שעל בסיסה ממוקם הפארק (מקביל לדרך יפו). מה הקטע? כשצר, אז יכול להיות סואן – אבל לא מרגיש ככה, בגלל הצורניוּת של הפארק (כמו פלורנטין). אמנם רק נפתח בשנה/שנתיים האחרונות אבל כבר הפך למוקד הסתובבות די מוּכּר, יש בית קפה, אזור התמקמות לפיקניקים על הדשא, בידוד מכבישים/רעשי עיר, וצמוד ל״תדר״ שגם הפך למוקד הסתובבות מוכר וידוע. פארק קטן, מגניב ואישי.

פארק המסילה. צילום: shutterstock
פארק המסילה. צילום: shutterstock

דור הררי משיק היום (7.12) את הסינגל החדש שלו "לא ידעת". מוזמנים להאזין: