להתאהב במסעדת פועלים ובמאמא רוסית. זאת העיר של דימה XR

>> דימה XR הוא בעצם משה אלעד, מפיק ומוזיקאי, שיעטה מחר שוב את דמותו של הראפר הרוסי הבועט בהופעה חגיגית בתדר (מחר, מוצ"ש 21:30) תחת הכותרת "העיירה בוערת". יהיה אש וכאן יש לכם את כל הפרטים

העיר שלי היא בכלל ירושלים, אבל אחרי 4 שנים שאני משלם פה ארנונה באיחור, הגיע הרגע להודות שיש בתל אביב כמה מוסדות שאני מחבב פלוס פלוס. את חלקם אני כלכך מחבב פלוס שאין סיכוי שאפרסם אותם (זה לימדו אותי תל אביבים, לא לכעוס). ואם אתם רואים אותי באחד מהמקומות שהמלצתי עליהם בבקשה אל תבקשו שאקרא לכם בקעקועים בלייב, בשביל זה המציאו את ה-DM. רוב תודות.

1. מעדני מאמא

השילוב בין המיתוג המוגזם, המיקום הקשה והמזגן המפנק הוא שהופך את מעדני מאמא לאחד המוסדות המרגשים בעיניי. מאמא הוא סוג של נווה מדבר עירוני המשלב מינימרקט שכונתי עם מעדנייה רוסית טובה. המעדנייה מלאה גבינות נקניקים ודגים מלוחים, אגף הממתקים הוא הרפתקה של ממש (ואם עדיין לא טעמתם גלידות רוסיות אז כדאי שתתעוררו) ובמקפיא תמצאו כמה אופציות טובות לפילמני מוכן. אל תשכחו לצלצל לספתא לשאול אם היא צריכה משהו לפני שאתם יוצאים. העלייה 17

2. ב' ספרים

החנות הקטנה בשוק לוינסקי מציעה מגוון רחב של ספרים יד שנייה ושלישית ויותר. יש בה קפה טעים, המחירים נעימים והוגנים, הפסקול נבחר בקפידה והעובדים יודעים גם לתת המלצה טובה וגם לפטפט איתי על כל נושא בעולם. אגב לפטפט זו מילה נהדרת וגם דבר שכיף לעשות, אנצל את הבמה ואקרא להחזיר את הפטפוט לאופנה. החלוצים 11

3. מונקה

תמיד אעדיף מסעדת פועלים עם מורשת מפוארת על מסעדה מפוארת עם מנות מתחכמות ויקרות מדי. במונקה שביפו התאהבתי מרגע שראית בתפריט "ריאות במיץ" ו"מעיים ברוטב". אני אוהב לדמיין את היום החגיגי בו אגיע בלבוש מהודר להתנסות פעם ראשונה ב"ריאות במיץ", אבל בינתיים אני מסתפק במנת הקציצות ובקבב הבולגרי הכי טוב שאכלתי בארץ. יהודה הימית 15

4. וינטג' טיים

בחנות השעונים הקטנה והמעוצבת היטב תוכלו למצוא לעצמכם שעון וינטג' יפהפה וגם ללטף חתול (רק אם החתול יזרום כמובן). לחנות יש אווירה של מוסד בן עשרות שנים למרות שהיא פתוחה רק שנים בודדות. עמוס הבעלים הוא אדם עם טעם טוב במיוחד וידע רב בתחום השעונים והמוזיקה. ואם כבר הגעתם לאזור הזה של העיר, תנו קפיצה לחוד המחט שנמצאת ממש מטר משם. דיזנגוף 227

5. שכונת התקווה

עם שוק של אנשים אמיתיים מכל העדות ועם כל המבטאים. עם פנינים קולינריות כמו בורקס מים, שיפודי מוצפי, מאפיית טחן והסמבוסק המטוגן שבא עם מיץ רדיואקטיבי – שכונת התקווה היא החלק האהוב עלי בעיר. בתור ילד אהבתי ללכת עם אמא למחנה יהודה לעזור לה עם הקניות, מאז עבר זמן והשוק בירושלים הפך לעוד אתר תיירות יקר ואיבד את הנשמה שלו, לעומת זאת שוק התקווה ממשיך להיות שוק אמיתי בו באים לקנות מצרכים הביתה ולא עוד מחסן גימיקים. שכונת התקווה זורקת אותי לזמנים אחרים ומזכירה לי שתל אביב היא לא רק הבועה שמספרים לנו שהיא. ממליץ בחום לקנות משהו לנשנש, ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים שמסביב לשוק, ולאלתר פיקניק בפארק התקווה הסמוך.

שוק התקווה (צילום: אנטולי מיכאלו)