בית קפה של דינוזאורים וקפה טרי. העיר של חגי בן יהודה

1. תוצרת הארץ

בית הקפה האגדי של מישל גרסייה בכיכר מסריק. זה היה אחד המקומות הראשונים שעבדתי בהם כשעברתי לתל אביב אחרי הצבא. שם גם הכרתי את נעה, אשתי. תוצרת הוא "בית קפה של דינוזאורים", יש תחושה שהזמן בו קפא. זו תל אביב כמו שדמיינתי פעם, בתור ילד פתח תקוואי. תל אביב של אנשי רוח, אמנים ויוצרים מכל התחומים.
כיכר מסריק 12

2. דוק

העיתונאית רונית ורד שידכה בין אסף דוקטור וביני, שידוך שממש שינה את המסלול שלי. אסף הוא לא מסוג האנשים שרק מדבר על האנג'נדה של אוכל מקומי, הוא מייצר מציאות בשטח. הוא עשה את כל המאמצים שנעבוד יחד ודוק זו המסעדה הראשונה שלה סיפקתי לחמים. אסף גם הכיר לי את דובי נוי ממשק שבעת המעיינות שמגדל עבורנו את חיטת החוראסן המדהימה במושב שרונה. את החוראסן אני טוחן אצלי במאפייה ומספק לדוק את הלחם ואת הסולת לפסטה. זהו שיתוף פעולה שגורם לי לתקווה גדולה על חיבור בארץ בין אופים לשפים. חיבור שבמקומות אחרים בעולם הוא כמעט מובן מאליו. מעבר לזה, בדוק יש את האוכל הכי טעים בארץ.
אבן גבירול 27

3. שוק הנמל

במשך כמה שנים היה לי דוכן בכל שישי בשוק הנמל. יש בשוק הזה קסם מיוחד. הדבר שהכי אהבתי במיזם המדהים של שיר הלפרן הוא שבכל שישי פגשתי יצרנים קטנים שמתחילים שם את דרכם. יש משהו מרגש בראשוניות הזו של יצרן שמציג את מרכולתו לקהל בפעם הראשונה. פגשתי בתקופה הזאת אנשים מדהימים שהיו לקוחות שלי מהתחלה ומלווים אותי עד היום. לשוק הנמל יש קהל נאמן שיגיע בסופות ובמגיפות כי באמת חשוב להו לפגוש את מי שמגדל או מייצר את האוכל. המקום הזה גרם לי להאמין שיש ביקוש ללחמים שלי. במידה רבה התקופה שלי בשוק נתנה לי את האומץ לפתוח את המאפייה שלי.
האנגר 12, נמל תל אביב

שוק הנמל (צילום: אייל ורשבסקי)

4. עסיס

את נטלי שפריר פגשתי בבית שלה בשפירא כשבאתי לקנות יין גאורגי שהיא מייבאת ומאז הפכנו לחברים.
כאופה אני מקבל המון השראה מעולם היין, שמתקדם שנות אור מעולם הלחם. דרך היינות של נטלי גיליתי סיפורים על יצרני יין קטנים וטעמי יינות טבעיים שחידדו לי שוב ושוב את החושים ואת הדמיון. היום עסיס מצא בית, סטודיו עסיס בפלורנטין, אז פתאום אנחנו גם שכנים. בסוף כל משמרת שישי במאפייה אני אומר לעצמי שזה הזמן המושלם לכוס יין אצל נטלי. בינתיים העייפות מובילה אותי הביתה פעם אחר פעם אבל יום אחד זה יקרה.
וולפסון 9

5. קפליקס

קפליקס בשבילי הגדירו מחדש את הקפה. אני זוכר את הפתיחה של המקום הראשון בנגה. זה היה משהו שלא חוויתי לפני. הדיבור על הקפה היה אחר, הטעם היה אחר. לכל השכנים הייתה שם כוס משלהם ותמיד חלמתי שגם אני אצטרף יום אחד למועדון היוקרתי. הפוקוס שקפליקס משמרים עד היום זו השראה גדולה בשבילי. היכולת לא להתפזר ולהתמקד אך ורק בקפה גרם לי להאמין שאפשר לעשות דבר דומה במאפייה שתתמקד אך ורק בלחם.
סגולה 13, מרחביה 6, שלמה המלך 12