אין שף שמזוהה יותר עם העיר ממנו. אלה המקומות האהובים על חיים כהן

1. הנילוס

גיליתי לאחרונה את הבר שנמצא באחד הרחובות המקסימים והמוזנחים בתל אביב. הוא מונע על ידי כוח נשי מדהים ואפשר בקלות לאבד בו את הזמן, כמו ביקום אחר. בנוסף מגישים שם איקרה מהטובות שטעמתי.
אלנבי 33 תל אביב

נילוס בר (צילום: שלומי יוסף)

2. חורשת הבלוטים מאחורי הכנסייה הרוסית

גדלתי בקרית שלום שמחוברת לכנסייה בחורשת עצי אורן. בתוך חורשת האורנים ממש מאחורי הכנסייה, יש חורשת אלונים. כילד הייתי משחק שם עם חברים, היינו קוטפים את הבלוטים וזורקים אחד על השני וזה כואב נורא. בשבילי החורשה הזו היא מן אזור דמדומים.
הרצל 151-155, תל אביב

הכנסייה הרוסית באבו כביר. צילום: shutterstock

3. כיכר רבין

כשהייתי ילד לפני 50 שנה, בימי עצמאות היו מציבים בכיכר טנקים וזחלמים. היינו מטפסים על הטנקים שהיו מחברים אותנו למלחמות, ותמיד נאמר ברקע המשפט 'נקווה שעד שתגדל לא יהיה עוד צורך בצבא'. לימים הכיכר הפכה לאזור של 'מלחמה' דמוקרטית ומלחמות לשינוי. אני חושב שמגיע לה מקום של כבוד בגלל מה שהיא.

כיכר רבין (צילום: ShutterStock)

4. חוף ירושלים

קו 17 לקח אותנו מקרית שלום, והתחנה הסופית שלו הייתה היכן שהיום המזרקה. היינו יורדים מהאוטובוס, חוצים את הכביש ורצים לים. אני זוכר את החוף לטובה כי היינו חוזרים מבית הספר, לוקחים בגד ים, עולים לבד על האוטובוס, יורדים בקצה אלנבי ליד האופרה ותוהים מה זו בכלל אופרה, וישר למים. לפעמים היינו שוכרים מהמציל חסקה, משלמים למציל ויוצאים לים. זה זיכרון ילדות שאני כבר לא רואה שקיים היום, כי למצילים יש אופנועי ים חדישים.

חוף ירושלים

5. חיים רפאל

בשכונת שפירא היה מקום שנקרא אהרוניקו, מעדנייה יקרה עם לקרדה וגבינות מיוחדות. קנייה שם הייתה חגיגה גדולה שנשמרה בדרך כלל ללוויות ואזכרות, כי ביומיום המעדנייה לא הייתה נגישה. אותה חוויה אפשר למצוא היום אצל חיים רפאל, מעדנייה שלא דומה לשום דבר אחר. יש אבולוציה במעדניות חדשות בעיר, אבל עדיין בעיני להיכנס למעדניה הזו שמייצרת אווירה של שוק, זו חוויה מיוחדת במינה.
לוינסקי 36, תל אביב

חיים רפאל. צילום: נמרוד סונדרס

6. הבוריקה (כבונוס)

שוק הכרמל נעשה מפונפן נורא. אין בו מקומות כמו הפלאפל של עוזרי, שזכור לי מפעם, וכמעט שלא שומעים צעקות. פעם מכל דוכן בקעה שירה והיום הכל יותר מסודר ויקר. קובי מוכר את הבוריקה בצעקות ובעיני זה מקסים ונוסטלגי, וגם הבוריקה נורא טעים. יפה שבתוך האבולוציה דווקא מישהו צעיר מתנהל בדרך הישנה, וקובי הוא בהחלט מקום לעלייה לרגל.
הכרמל 42, תל אביב

קובי שמואל. בוריקה, בוריקה, בוריקה! (צילום: איליה מלניקוב)

יפו תל אביב (יגאל אלון 98), דיקסי (יגאל אלון 120), קפה פיצי (משה סנה 199, רמה"ש)