מדד אלנבי למצבי רוח וסוד ההצלחה של הנילוס: המקומות של טליה לביא

1. רחוב אלנבי

מישהו אמר לי פעם שרחוב אלנבי הוא המדד הכי מדויק למצב הרוח שלו ואני מיד אימצתי, שלא לומר גנבתי לו את התובנה. כשאני אופטימית אני הולכת בו והוא נראה לי יפה ומלא חיים, צבעים, סיפורים, היסטוריה מקומית וארכיטקטורה מדליקה וכשאני במצב רוח רע הוא נראה מכוער, מוכה גורל, מלא פיח, צרות, אובדן דרך והזנחה. אפשר להגיד את זה כמעט על כל מקום אני מניחה, אבל אלנבי הוא מיוחד, הוא רחוב קיצוני, ששתי הקצוות של ההוד הישן ושל השפל היומיומי מתקיימות בו ביחד כל הזמן.

בית הכנסת הגדול באלנבי (צילום: שלומי יוסף)

2. יד אליהו

כנערה גרתי בנחלת יצחק (השכונה הצמודה ליד אליהו) כך שאני בת מזרח העיר בכל מקרה, אבל את יד אליהו אני אוהבת במיוחד. גרתי שם כמה שנים, אני מתכננת לשוב אליה בעתיד והיא מבחינתי השכונה שלי בתל-אביב. איתה אני הכי מזוהה ובה אני מרגישה בבית. אני אוהבת את שיכוני הרכבת המוארכים, את המרווחים והמדשאות ביניהם, את הירוק בכל פינה, את זה שטווסים מתהלכים שם ברחוב. זו אחת השכונות המתוכננות ביותר בעיר ולכן יש לה סטייל מובהק, שילוב מאוד יפה של בטון וטבע עירוני.

בית השריון ביד אליהו. צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

3. קופת חולים מאוחדת בשפרינצק

ללכת לקופת חולים זה לחכות בתורים, להתעצבן על אנשים, על המערכת, להישלח לחדר אחר או למזכירות הרפואית ובחזרה, להשתגע מביורוקרטיה ולאחר לדבר הבא, לא משנה אם באת לעשות זריקה או צילום או לקחת מרשם או בדיקת דם. אז למה אני אוהבת כל כך את קופת החולים? האמת שאין לי הסבר. אולי כי היא מקום מוכר שאינו משתנה כמעט ואני שונאת שינויים, אולי בגלל שיש שם דוכן קפה וסנדוויצ'ים חמוד ומשפחתי, ואולי בגלל שהיא קרובה לסינמטק.
שפרינצק 15

סינמטק תל אביב | צילום: shutterstock

4. דיזנגוף סנטר

בגדול אני לא חובבת קניונים, אבל הסנטר הוא שונה מכולם, אין לו מאפיינים של קניון שיוצרים אצלי לחץ ורצון להיחלץ משם, אין בו גם הרגשה שחייבים לעשות פעולות מסחר בשביל להסתובב בו. הוא כמו עיר ממוזגת בתוך העיר. מה שנחמד בסנטר זה שגם מי שמכיר אותו על בוריו עדיין יכול מידי פעם להתבלבל וללכת לאיבוד. יש לו מבנה ייחודי, אני אוהבת את הגשרים שלו, את המסדרונות המעוגלים כמו סמטאות וגם ממליצה על סיור מודרך במנהרות שמתחתיו. אני אוהבת אותו אפילו יותר מאז שקראתי את "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי, שחלקים ממנו מתרחשים בשכונת נורדיה: שכונת הצריפים שעל חורבותיה הסנטר נבנה. פעם חשבתי לתלות בסנטר שלטים כמו בבסיס צבאי – "הסנטר הוא ביתך. שמור עליו".

5. הנילוס

מקום הבילוי הכי שווה בעיר בשנים האחרונות, לצערי לא יוצא לי לצאת הרבה בלילות, אבל אם אצא אז אלך לשם. אני מכירה את מורן, הבעלים, עוד מירושלים. לפני כמה שנים, כשמורן חיפשה מקום לפתוח בו את הנילוס, פגשתי אותה במקרה לילה אחד, ויצאנו להסתובב בעיר ביחד עם חברה משותפת. היא התלבטה בין שני מקומות להשכרה. ניסינו לעזור לה לבחור ומנינו את היתרונות והחסרונות של שתי האופציות, אבל בסוף היא הלכה בכלל על מקום אחר, באלנבי פינת הס. במקרה של מורן, זה לא הלוקיישן שאחראי להצלחה אלא האישיות שלה. מה שכן, אם ייפול מטאור על המקום, תעשיית הקולנוע בישראל תחטוף מכה אנושה.
אלנבי 33

נילוס בר (צילום: שלומי יוסף)

סרטה של טליה לביא "אחד בלב" מציג בימים אלה בבתי הקולנוע (וכאן בעיר בקולנוע לב)