הבית שמחפש בית והקפה שלא מאכזב לרגע. העיר של ליה דרייפוס

ליה דרייפוס (צילום: תום דרייפוס)
ליה דרייפוס (צילום: תום דרייפוס)

ליה דרייפוס היא אמנית ואוצרת צעירה, ובימים אלה היא מציגה בת"א תרבות המחוגה את התערוכה קיבלבאוצרותה "אור אפל" שעוסקת בשוליים החשוכים של תרבות הפנזינים המקומית. קיבלנו ממנה המלצות על שני ארגוני סיוע שמצילים את הנשמה של תל אביב וגם לחנות תכשיטים שנסגרת. בונוס: מרימות ל-Know Hope!

>> ליה דרייפוס היא אמנית ואוצרת, ובימים אלה היא מציגה בת"א תרבות המחוגה את התערוכה "אור אפל: על אפלה והשוליים החשוכים של תרבות הפאנזינים המקומית", אותה אצרה יחד עם ג'קי דורון לוי וליעם. התערוכה היא פרי עמלה של קבוצת המחקר של ביבליוטק הפאנזינים – שחקרה פאנזינים מתקופות שונות מתוך אוסף הביבליוטק המונה יותר מאלף פריטים. בתקופה חשוכה זו, התערוכה חוזרת אל מושג האופל – ומתמקדת דרכו בתרבויות וקהילות אשר מחוברות אל האופל כאסתטיקה, כאמצעי או כמהות. דרך מושג זה מבקשת התערוכה להדהד קולות קיצוניים של התנגדות למלחמה או לתרבות המרכז, בתוך המציאות הישראלית על מחשכיה הבאים והחוזרים. בקיצור, אתם צריכים לראות את זה.

א׳ זה אבטלה, ב׳ זה ביטוח לאומי: העלון ״א״ב עוולות״ של גלנדון ואיזבלה מאייר 22 דברים שבאים ברע וממפה אותם לפי האלפבת…

Posted by ‎ת"א תרבות המחוגה‎ on Wednesday, July 23, 2025

1. תרבות של סולידריות

תנועה אזרחית לעזרה הדדית שקמה לפני 5 שנים, בתחילת הקורונה. היא מפעילה מערך ביטחון תזונתי שמספק סיוע לעשרות משפחות וקשישים ומבוססת על משאבי קהילה בלבד – תרומות והתנדבות. עבורי זה לב פועם שמרכז בתוכו את הטוב של העיר הזו, ומקום שמאפשר הגשמת חלומות. זו אלטרנטיבה שמצביעה על עוולות ומתנגדת למנגנוני דיכוי, ובעיקר מרחב עם אווירה מקבלת ומרימה שאין שנייה לה. עד לא מזמן פעלנו בחלל שנתרם לנו על ידי התדר, ששימש לנו בית במשך כארבע שנים. בימים אלו אנחנו מחפשות בית חדש (אם שמעתם, כתבו לנו!). עד שנמצא, הבית שלנו נודד בין מקומות שונים בעיר שמארחים אותנו. זה לא משנה את הפעילות שלנו. המהות שלה היא האנשים שמרכיבים את הקהילה הזו, התכנים של האירועים ומערך סלי המזון – והם ימשיכו לקרות בכל מקום שבו יפעלו.

ככה זה התחיל. תרבות של סולידריות בזמן הקורונה, 2021 (צילום: מערכת טיים אאוט)
ככה זה התחיל. תרבות של סולידריות בזמן הקורונה, 2021 (צילום: מערכת טיים אאוט)

2. קפה בר

קפה ספיישלטי של האחיות תמר ושירה בר, שכל דבר שהן נוגעות בו הוא הכי בסטייל. רציתי ללכת אליו עוד לפני שנפתח, רק מהסטורי, והוא לא אכזב לרגע. העיצוב המהמם, השילוב של הקפה המעולה, המאצ'ה באינסוף אפשרויות וההוג'יצ'ה (שלא ראיתי במקומות אחרים בארץ), נותנים כולם תחושה של תרבות קפה מחו"ל. כל המאפים והכריכים טבעוניים ומיוחדים בטירוף – יש כריך אפונה, עוגת בננה מיסו ועוד שפע. הן משתמשות בפולים של נעימה ובלחם של חגי. הספלים המתוקים הם עבודת ידה של תמר ובכלל הטאץ' האישי נוטף מכל דבר שם, אפילו מהכרטיסייה היפיפייה ומכוסות ה"טו גו" החד-פעמיות שמקושטות במדבקות.
וולפסון 42 תל אביב

קפה בר (צילום: מתן שרון)
קפה בר (צילום: מתן שרון)

3. Born from Rock

מותג תכשיטים של נירה דוביוס וגילי ברנע, שכולו חברות ויופי ייחודי. התכשיטים נעשים בעבודת יד ומשלבים משחקיות בצורה, בנפח ובאופן שבו הם נאחזים בגוף. בחלק מהתכשיטים יש אבנים וחתיכות זכוכית שנשחקו בים וקיבלו מראה מט ועדין. כל פיסה שונה מעט מהשנייה, ולכן כל תכשיט כזה הוא יחיד ומיוחד. החנות שלהן היא המקום ללכת אליו כדי למצוא מתנה מושקעת למישהו.י שאוהבים, או לעצמנו. אחרי 12 שנים, המותג ייסגר בקרוב וזאת הזדמנות אחרונה לרכוש ממעט המלאים שנותרו או מקולקציית הסיום שזמינה רק לכמה ימים ב"Pre-order".
הגדוד העברי 7

4. ת"א תרבות המחוגה

מרכז לאמנים ולתרבות עצמאית בפלורנטין. במסגרתו פועלים סטודיו דפוס, תחנת רדיו אונליין, ארכיון פאנזינים וחנות תוצרים עצמאיים. מעבירים שם סדנאות לקבוצות מגוונות, אירועים שווים ויש חלל עבודה פתוח לאמנים. זה מקום סופר עוטף, שמאפשר לאנשים שנמצאים בכל מיני שלבים בדרך האמנותית שלהם להתנסות, להכיר אמנים וטכניקות שונות וליצור בעצמם.
המחוגה 13

ת"א תרבות המחוגה (צילום: יום עומר)
ת"א תרבות המחוגה (צילום: יום עומר)

5. א.ס.ף

ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל. זו עמותה שפועלת בשני מישורים: במישור הציבורי – דרך שינוי מדיניות, עבודה מול הרשויות ובתי המשפט הישראליים, ובמישור הפרטני – קבלת קהל, מרכז סנגור ותמיכה, שירותים פסיכו־סוציאליים ועוד. המקרים שהעמותה מלווה הם של הפגיעים ביותר בקרב קהילת הפליטים – קטינים, ניצולי עינויים, חולים, אנשים עם מוגבלות ומשפחות חד-הוריות. הצוות והמתנדבים המסורים של העמותה נפגשים עם הסיפורים הקשים ביותר, כאלה שאי אפשר לדמיין, ומספק סיוע בתוך מציאות שבה אין מענים אמיתיים מצד הרשויות. א.ס.ף, יחד עם שאר ארגוני הפליטים, עושה כל כך הרבה בשביל מי שנחשבים אנשים שקופים במקרה הטוב ומושא להתעמרות במקרה הרע. בעיניי, זה מקום שבו רואים בצורה הכי גולמית וחזקה את החושך והאור של החברה שלנו, ושל בני אדם בכלל.
גולומב 52 תל אביב

תל אביב נגד גירוש הפליטים, הפגנה ב-2018 (צילום: גטי אימג'ס)
תל אביב נגד גירוש הפליטים, הפגנה ב-2018 (צילום: גטי אימג'ס)

>> בית ספר לרוץ אליו וקפה ששינה שכונה // העיר של איתמר שמשוני
>> הטמבוריה הכי מיוחדת בארץ וקלאס תל אביבי // העיר של זוהר גוטסמן

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

ההזנחה של נווה שאנן. זו שכונה מדהימה, מלאה בתרבויות, סיפורים ומאבקים – ומגיע לאנשים שחיים בה ליהנות ממנה. אבל היא סובלת מהזנחה קשה, באינספור מובנים. התשתיות מזעזעות: אין מערכת ניקוז מסודרת, כך שכל חורף הרחובות מוצפים במים וביוב; מערכת החשמל ישנה ובלתי יציבה, מה שגורם להפסקות חשמל ולמפגעים בטיחותיים. יש בתים שנראים כמו מלכודות מוות – בלתי נתפס שגרות בהם משפחות עם ילדים קטנים. בכל גשם נופלים עמודים ברחוב, ובקיץ צריך לעבור כברת דרך כדי למצוא קצת צל. זיהום האוויר מורגש, כמעט אין צמחייה, ואין פחים ברחובות. כל השכונה מרגישה כמו אתר בנייה ענק – אבל בנוגע לזה, לפחות אי אפשר להגיד שזה רק בנווה שאנן.

עדיין אזור של הזנחה. נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)
עדיין אזור של הזנחה. נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? 
״Batsheva Dancers Create״. זה אירוע שנתי בו רקדני להקת בת-שבע והאנסמבל מציגים עבודות עצמאיות שיצרו. המופע מעניק במה ומשאבים ליצירות ניסיוניות, מגוונות ושונות מאוד זו מזו. בכל פעם שיצא לי לצפות בו, יצאתי עם זווית חדשה על מחול, על הגבול שבין מחול לפרפורמנס, על עבודה עם גוף ועל האפשרויות שגלומות בבמה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? 
הסרט Know Hope של עומר שמיר, על האמן אדם יקותיאלי, נתן לי הרבה כוח ותקווה. את העבודות של אדם אני מכירה כבר שנים – הן פרושות בנקודות שונות, מופיעות לי מול העיניים בנופי העיר – אבל אותו עצמו הכרתי רק בשנתיים האחרונות. כשראיתי את הסרט הופתעתי לגלות כמה הוא עשה לאורך השנים, ואיך הוא מצליח שוב ושוב לקמט קונפליקטים ופערים בעולם לכדי כמה מילים או דימוי מופשט שטעונים בכל כך הרבה. הבחירה של המקום והתגובות של עוברי האורח המוצגות בסרט משפיעות על המשמעות של העבודות ומעניקות להן רבדים נוספים. הסרט, אדם, והאמנות שלו מזכירים לי מה הכוח של יצירה, של אקטיביזם, ושל קשר למקום ולסביבה שאנחנו חיים בה.

אדם יקותיאלי, "Know Hope" (צילום: קית' שוויצר)
אדם יקותיאלי, "Know Hope" (צילום: קית' שוויצר)

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההמלצות שלי תמיד, ובמיוחד ברגע הנוכחי, הן תרבות של סולידריות – שבתקופה הזו, תוך כדי מעבר מקום, זקוקה לתמיכה כדי להמשיך להפעיל את מערך סלי המזון כרגיל, למרות הפחתת האירועים וההכנסות – ולעמותת א.ס.ף, שנמצאת כעת במהלך קמפיין גיוס כספים ותמיד שמחה על הצטרפות של מתנדבים נוספים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש כל כך הרבה שהייתי רוצה להרים להם, זה בלתי אפשרי לבחור. כל מי שממשיכים.ות ליצור תרבות בעיר, להתנגד למצב, לקחת חלק בהפגנות ופעולות, להתנדב ותכלס לכל מי שמנסים.ות לחיות את החיים שלהם.ן בתוך כל מה שקורה פה.

מה יהיה? 
קשה להיות אופטימיים לנוכח הזוועות שמתחוללות בעזה. תחת משטר פשיסטי הכל הולך ונהיה קשה יותר מיום ליום, והתקווה שלי היא האנשים והנשים שאני מכירה בעיר הזו. רק אם נישיר עיניים למתרחש ונפעל לשינוי יהיה סיכוי שיהיה פה טוב יותר.