פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק. העיר של מיכל אפשטיין חמו

גם בריאה וגם מוגזמת. מיכל אפשטיין חמו (צילום אסף קרלה)
גם בריאה וגם מוגזמת. מיכל אפשטיין חמו (צילום אסף קרלה)

מיכל אפשטיין חמו היא המוח הקולינרי המרהיב שמאחורי Eats ומקדש הבייגלים החדש Schmearz (עכשיו גם במשלוח!), והצלחנו לסחוט ממנה חמש המלצות זהב על מסעדות אהובות, מהמקום שתמיד כיף לחגוג בו, דרך שפית עם אנרגיות מטורפות ועד אחות תאילנדית שובבה. בונוס: מקבלים השראה מ"אורנה ואלה"

אם עוד לא התמכרתם לסטוריז ולמתכונים המטריפים של השפית מיכל אפשטיין חמו, יפה שעה אחת קודם. עסקי האוכל שלה, Eats בית חנה ושינקין וממלכת הבייגלים Schmearz, מחברים בחינניות אלמנטים מעולם הבריאות עם הגזמה אמריקאית, שהיא ספגה כשהתגוררה בארה"ב.

הו איזה קפה. Eats בית חנה (צילום: אינסטגרם/@eats_tlv)
הו איזה קפה. Eats בית חנה (צילום: אינסטגרם/@eats_tlv)

היא בת 44, בזוגיות עם אדווה שותפתה לעסקים ואם לשלושה, וזוכת עונת האולסטארס של משחקי השף. את השנתיים האחרונות בילתה אפשטיין חמו בין העסק לבית. "הרגשתי מאד לא בנוח 'להמשיך' את חיי בידיעה שיש חטופים מתחת לאדמה. היה כמעט בלתי אפשרי לקיים שגרה, שלא לדבר על הסיזיפיות בתחזוקת העסקים, אבל ניסינו ועשינו הכל בכדי להשאר חזקים עבור הלקוחות שלנו ולייצר עבורם מקום לבוא ולשתות בו קפה, לאכול אוכל טוב ולנקות את הראש", היא אומרת ומוסיפה שלא האמינה שתצליח לפתוח את שמירז תוך כדי מלחמה.

"זה עסק שהיה חלום שלי שהתגשם בזכות צירוף של אנשים טובים והזדמנות עסקית. קרה. כולי תקווה שעכשיו ,כשהחטופים חזרו והפסקת האש נשמרת. נוכל לחזור לעשייה באוכל טוב, באירוח ובדברים טובים. מגיע לנו קצת שקט ופחות דרמה בחיים". ועד אז כדאי לדעת שמעכשיו הבייגלים וכל התפריט של שמירז זמינים במשלוח, על תקן נחמה שגם היא מגיעה לנו.

הו איזה בייגל. שמירז (צילום אסף קרלה)
הו איזה בייגל. שמירז (צילום אסף קרלה)

1. פרא

מקום מעולה של קבוצת אנשי מקצוע שאני מאד מעריכה. בכל הזדמנות שאני יכולה לצאת או לחגוג – פרא היא תמיד הבחירה שלי. אוכל מדוייק וטעים שלא דומה לשום מקום אחר בעיר, שירות מעולה, תמיד כיף שם.
נחלת בנימין 27

ויטקוף וקושנר כבר אישרו. פרא. צילום: עמית ברמן
ויטקוף וקושנר כבר אישרו. פרא. צילום: עמית ברמן

2. צ'אקולי

אני מאד אוהבת את שפית ירדן שי ואת מה שהיא עושה. המסעדה בצלמה, ואיך שנכנסים לצ׳אקולי מרגישים מיד את האנרגיה המטורפת שלה. אוכל צבעוני, טעים ובועט. חומרי גלם טובים. כיף לשבת שם על הבר, לשתות יין טוב ולהסתכל על המטבח עובד.
רציף הרברט סמואל 3

גם אנחנו מתים עליה. ירדן שי, צ'אקולי (צילום: חיים יוסף)
גם אנחנו מתים עליה. ירדן שי, צ'אקולי (צילום: חיים יוסף)

3. קאב קם

אני מאוד אוהבת אוכל תאילנדי. הבית התאילנדי זאת תמיד בחירה מעולה, אבל בחרתי בקאב קם שהיא מעין "אחותה השובבה". גם אוכל מעולה ומדוייק וגם וייב ואנרגיה של יותר ממסעדה.
לינקולן 11

מקום אש. קאב קם (צילום יונתן בן חיים)
מקום אש. קאב קם (צילום יונתן בן חיים)

4. הקטן

פנינה קטנה בשוק לוינסקי. עידו הוא שף מוכשר בטירוף, שמצליח במטבח קטנטן להשתמש בחומרי גלם מקומיים ומיוחדים. הוא מתסיס הכל, לא זורק שום דבר ומייצר שילובי טעמים נהדרים. שירות מעולה, אוכל טרי ותמיד מעניין.
לוינסקי 46

זה עוד יגדל? מה אומרים הרופאים? הקטן (צילום: אורי לוין)
זה עוד יגדל? מה אומרים הרופאים? הקטן (צילום: אורי לוין)

5. M25

מקום אהוב! כמעט בכל פעם שאני יוצאת לסיבוב בשוק, אני מוצאת את עצמי בM25 (אגב, גם הילדים שלי חולים על המקום). כיף, קליל, לא מחייב, שירות מעולה ותמיד תמיד טרי וטעים. אחלה בשר, אחלה מסעדת שוק.
סמטת הכרמל 30

M25 (צילום: אינסטגרם m25.meatmarket)
M25 (צילום: אינסטגרם m25.meatmarket)

מקום לא אהוב בעיר:

כילדה היינו מגיעים המון לכיכר אתרים עם המשפחה, שהייתה מגיעה לבקר מניו יורק. זה היה ספוט מושלם – בכיכר היו אחלה מסעדות, נוף מדהים ורחבה שכיף לשחק בה. לצערי עם השנים המקום הוזנח מאד והפך למקום מסתור להומלסים, ממש "פצע" בלב העיר. זה מאד מבאס כי לכיכר אתרים יש המון פוטנציאל לא ממומש.

פצע בלב. כיכר אתרים (צלם: גרשון שלוינסקי, באדיבות הארכיון העירוני תל אביב-יפו)
פצע בלב. כיכר אתרים (צלם: גרשון שלוינסקי, באדיבות הארכיון העירוני תל אביב-יפו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא בדיוק אירוע תרבות, אבל בשנתיים האחרונות היה לי מאד חשוב להגיע לכיכר החטופים ולתמוך במשפחות. זה תמיד לווה במנעד רחב של רגשות ועצב אבל העניק לי כח לנסות ולחזק את המשפחות מעצם נוכחותי שם.

מאז התמונה הזאת עברו 23 חודשים של הפקרה. כיכר החטופים, 6.1.24 (צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס)
מאז התמונה הזאת עברו 23 חודשים של הפקרה. כיכר החטופים, 6.1.24 (צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטרי על אורנה ואלה בבימויו של תומר הימןסרט מקסים, כן ואמיתי, שניגן לי על כל המיתרים והציף זיכרונות של תקופה מדהימה עבורי. מעבר לעובדה שמדובר בסרט עדין שמתאר את הקשיים בתחום המסעדנות ואת העולם הזה דרך עיניהן של שתי נשים – פשוט השראה ענקית.

זיכרונות משינקין. אורנה אגמון ואלה שיין (צילום: רועי רוזן)
זיכרונות משינקין. אורנה אגמון ואלה שיין (צילום: רועי רוזן)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגונים שתומכים בחיילים שנפצעו במלחמה בפציעות גוף ונפש. אני חושבת שחלה עלינו החובה לנסות לעזור לאנשים המדהימים הללו, ששמו את המדינה והחטופים לפני החיים שלהם עצמם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שירלי לוי
– ליבי ליבי איתה בעקבות המוות הטרגי של אחותה הקטנה. אני לא מכירה אישית את שירלי, אבל נשבר לי הלב. שירלי היא קומיקאית אמיתית שצוחקת על העולם. החיים יכולים להיות אכזריים מאד לפעמים. אני שולחת לה ולמשפחתה חיבוק ענק ומאחלת להם שלא ידעו עוד צער.

מה יהיה?
אני ממש מקווה שיהיה טוב. מגיע לנו. השלמתי עם העובדה שככל הנראה שקט לא יהיה פה ושלנצח הקונפליקט יהיה ברקע… אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה מה שקורה במדינה. אצלנו ובינינו. אחרי ה-7/10 , כשהממשלה הציגה חוסר תפקוד מוחלט, הציבור הוכיח עד כמה העם שלנו חזק. כמה חוכמה, אסרטיביות, רגישות, אחריות וערבות הדדית יש בינינו. מגיע לנו ולחיילים שלנו הנהגה ראויה – כזו שתפעל עבורנו ולא עבור עצמה בלבד. אני רוצה להאמין שאחרי שהחושך יירד האור יעלה, ומקווה שתקום כאן הנהגה טובה יותר, עם אנשים שבאמת רוצים לעשות שינוי. שנוכל לחיות חיים בריאים בגוף ובנפש, חיי תרבות, קולינריה, שגשוג כלכלי, חינוך ועתיד טוב יותר לילדינו.