היא מהקולות הכי בולטים בספרות הישראלית הצעירה, ספרה השני המצוין "סיום מדומה" הגיע לחנויות, אז ניצלנו את המצב כדי לסחוט ממנה המלצות על כנסיה לנגן בה על עוגב (!), על הפופקורן הכי טעים ביפו ועל תיאטרון לצאת ממנו עם מחשבות חדשות. בונוס: תאוריית שבע השנים הקשות
>> נועה סוזנה מורג (אתם צריכים לעקוב) היא סופרת תל אביבית, מהקולות הבולטים בספרות הישראלית הצעירה (וגם מנהלת ספריית התיאטרון בבית אריאלה). ספרה השני והמעולה ממש "סיום מדומה" יצא לאחרונה בהוצאת כתר, והוא תוצר של השנים שחלפו עלינו מאז הקורונה, תקופה שהתאפיינה באובדן האמון של אנשים צעירים בממסד, בחוסר אמון ביכולת שלהם להשפיע ולשנות, באי אמון באנשים, באי אמון במין, בחוסר אונים מול תופעות, בניהילזם מוחלט, בתחושה של חוסר משמעות.ואתם רוצים לקרוא אותו.
>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס
>> וואן וומן שואו מושלם ובורקס שקפא בזמן // העיר של גיא ברטשניידר
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם
1. כנסיית עמנואל
המושבה האמריקאית נראית כאילו אין לה שום קשר לשאר העיר, ובפועל דומה יותר לתפאורה שנשתלה מאחורי בנייני הרכבת של רחוב אילת. המעבר החד מפלורנטין אל הרחובות המטופחים של השכונה הזו היא חוויה נעימה שנותנת קצת אוויר, ונמצאת בהם גם כנסייה קטנה עם צריח שלפני שבעה באוקטובר, במשך כמעט שנה, למדתי בה שיעורי נגינה בעוגב ואני בהחלט מתכוונת לחזור.
2. קולנוע יפו
הקולנוע העצמאי והנוסטלגי הזה שומר על הגחלת אחרי שרוב בתי הקולנוע הקטנים בעיר נסגרו. ליד הבר, בשני אולמות קטנים וחמימים, מוקרנים סרטים ישנים וחדשים, קלאסיקות, סרטי קאלט וטראש שבכולם אפשר לצפות עם כוס יין ושקית של הפופקורן הכי טעים באזור.
מרזוק ועזר 14יפו
3. ענן בר
ללא ספק הבר האהוב עליי. אני לא יודעת אם זה הממדים הקטנים שלו או סוג האנשים שנמשכים אליו, אבל האמנות המקומית על הקירות, המוסיקה הלא ברורה, החצר הקטנה בקצה והנוכחות הגשמית של התקליטים, כולם מתמזגים לכדי מקום מפגש מושלם ומנחם.
רענן 36 תל אביב
4. תיאטרון הבית
תיאטרון חתרני שמביא הצגות ומופעים עם קו אומנותי שאני יכולה לסמוך עליו. בשנים האחרונות ראיתי בו את רוב המופעים שהזיזו אותי ויצאתי מהם עם מחשבות חדשות.
נועם 5 יפו
5. גן יעקב
הגן הסבוך שצמוד להיכל התרבות. המבנה הארכיטקטוני המפותל שלו והצמחייה הכהה והצפופה יוצרים את התחושה שהוא משתנה לך מתחת לרגליים תוך כדי הליכה בתוכו. יש לי הרבה זיכרונות מהגן הזה; שיטוטים איטיים מעשורים שונים בחיי, נשיקה אחת מסוימת. אני אוהבת להיבלע בתוכו עם ספר, או סתם לעשות בו סיבוב באמצע היום כשאני בדרך לאחת השדרות.
מקום לא אהוב בעיר:
כל מקום שנמצא כרגע תחת שיפוצים. השיפוצים ברחבי העיר נמשכים כבר כל כך הרבה שנים ובאמת שאי אפשר יותר. במיוחד קשה לי עם מה שעושים ועוד יעשו לאלנבי, רחוב שקרוב לליבי במיוחד; הרחוב הזה היה צריך להישאר בדיוק כפי שהוא, אפור ושחוק, עם בתי העסק המפויחים והמולת האוטובוסים המוכרת. לצערי כל זה עומד להשתנות בזמן שיש בעיר הזו לא מעט מקומות שזקוקים פי כמה לשיפוץ.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״המבורגירלז״ של מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס; בשנתיים האחרונות נוצרו כאן כמה יצירות שכולן ביקשו לומר משהו עמוק על קריסת מסגרות המשמעות וחוסר האפשרות שלנו להבין את המציאות. ההצגה המוטרפת הזו עשתה את זה בצורה מזוקקת ומקורית במיוחד. וסרט הדוקו״הדונם של סבתא״ של ירמי שיק-בלום ואלעד אורנשטיין. סרט אישי, מצחיק ונוגע ללב, שמעל הכל מנכיח את האבסורד הפוליטי שאנחנו חיים בו ואת מה שקורה מדי יום בגדה המערבית.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
״מקום טוב הכל רע״ של ענת ונורית דרימר; הטרגדיה הקומית של שתי האחיות הגאונות מפיחה חיים ביצירות הגנוזות של אביהן, יוצר שאפתן ונועז, שנותרו רובן במגירה. כמו בכל יצירה שהשתיים האלה יוצרות, ההומור, הכריזמה והתעוזה היצירתית הייחודית שלהן מזכירים כמה רחבה הנפש האנושית, כמה רחוק אפשר ללכת עם הדמיון ועד כמה כאב ואהבה כרוכים יחד.
גם האלבום״הסוף״ של להקת ״כוח וידאו״; אני בדרך כלל לא מקשיבה למטאל, אבל לאלבום הזה האזנתי בישיבה אחת מההתחלה ועד הסוף. אני חושבת שהנפש שלי הזדקקה לצרחה שעוברת דרכו ולאופן שבו הוא מביט נכוחה במציאות. בתוך ההיאחזות הבלתי נגמרת שלנו בתקווה בשנתיים האלה, האלבום הזה מאפשר לרגע מקום לייאוש שעולה מול מה שקורה כאן. אחרי שמאזינים לו אפשר לחזור ולחתור לעתיד טוב יותר.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
״תרבות של סולידריות״.קבוצה מעוררת השראה שלא מפסיקה לפעול למען הקהילה באופן קשוב ומחמם-לב.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיש להם אפשרות לעבור כרגע לחו״ל אבל בוחרים להישאר בתל אביב.
מה יהיה?
במהלך המלחמה עם איראן ביוני האחרון, ברגע של ריצה למקלט הבזיקה בי תיאוריה לפיה בשנת 2020 התחילו שבע שנים רעות ברמה הגלובלית (בסגנון ׳חלום פרעה׳), מה שאומר שאנחנו צריכים להחזיק מעמד עד 2027 ובה יתחילו שבע שנים טובות יותר. אני לא יכולה לחתום על ההתגשמות של זה, אבל זה כן מתחזק את האופטימיות שלי.