בתור דור שני של תל אביבים מלידה, ובת לשושולת שמתחילה בסבה יוסף לפיד, נטע רוט נעוצה ברחובות העיר בערך כמו שהיא מושרשת בעולמות התיאטרון. את התפקיד הראשון שלה היא גילמה כבר בגיל 14, ואת המחזה הראשון שלה כתבה בגיל 16. מאז הופיעה בסדרות ("לבד בבית", "פלמ"ח"), הצגות ("מי כמוני", "החטא ועונשו" ועוד בגשר) וסרטים ("תמונת ניצחון", "חדר משלו"), וגם הצטרפה לחדרי הכותבים של "קופה ראשית". בימים אלו היא משחקת בסדרה "יאפא" שמשודרת בכאן 11 (ימים א' ו-ד', 21:30), ובעוד ימים מספר גם בסדרה "צייר היערות" של HOT, ועם כל כך הרבה תפקידים קשה להבין איך היא לא מתבלבלת.

1. תאטרון גשר

לא חוכמה, כי זה הבית שלי כבר שבע שנים. אבל יש לי תעודות לזה שהאהבה אובייקטיבית. מעבר לזה שהייתי ראשונה בקהל הרבה לפני שזכיתי לעמוד על הבמה הזאת, גם היום אני בעיקר מנצלת את הקשרים שלי בתאטרון כדי ללכת להצגות בחינם. ראיתי את "ריצ׳ארד השלישי", ו"רוזנקרנץ וגילדרנשטרן מתים" מספיק פעמים בשביל להיחשב חלק מהקאסט לדעתי (אני ממש לא חלק מהקאסט במציאות לצערי) – שלא נדבר על "הדיבוק" שהספקתי כבר לשנן בעל פה בגיל 15, ועוד מציג פעם בכמה חודשים (פעם הבאה בפברואר, לתוהים. כבר מצאתי עם מי ללכת שוב, נתראה שם).
שדרות ירושלים 9, יפו

2. Studio AcroByJoe

קורס אקרו-יוגה מטריף של בנאדם מטורלל בשם ג׳ו. זאת ההתמכרות החדשה שלי, ובדיוק סימסתי לחבר הכי טוב שלי שאני פורשת מכתיבה ומשחק ומשקיעה את חיי באקרו-יוגה. לבנות: זה ספורט שבו מעיפים אותך באוויר, בנים: זה ספורט שבו אתם פוגשים בנות. כולם מנצחים. ממש ממליצה, לחפש אקרויוגה ג׳ו בגוגל – אין על זה!
רוטשילד 122, תל אביב

3. ⁠המרכז הגאה

קודם כל זה בגן מאיר שזה מקום מתוק, דבר שני יש שם את תאטרון המשולש שזה תאטרון עצמאי מתוק, שמעלה הצגות מקוריות ומיוחדות ולהט״ביות, וגם לימדתי שם עכשיו קורס עם חברה הכי טובה שלי טליה, אז בכלל המקום תפס פינה מאוד נעימה בליבי.
טשרניחובסקי 22, תל אביב

4. מוזיאון תל אביב

סיפרתי לחברתי הכי טובה אחרת אופיר צוויגנבום (גם שחקנית גשר, ובאופן כללי גאונה בחסד), שלא לקחתי את עצמי לשום פעילות פנאי שאינה בעצם עבודה בתחפושת כנראה מעל שנה. אז היא הפתיעה אותי, ולקחה אותי לשם ליום הולדת האחרון שלי. מאז אני מוצאת כל רגע פנוי לבקר – התערוכה הקרובה שאני הולכת אליה (עם סבתא) היא ״סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה״.
שדרות שאול המלך 27, תל אביב

5. ⁠אנסטסיה

חוף גורדון היה ברשימה עד לפני כמה שבועות, אבל עכשיו קר לחמש דקות אז אני אמיר את זה במסעדה הטבעונית אנסטסיה. תזמינו את הלאפה שווארמה, אין בעד מה (נפתח להם גם סניף חדש בשם ״אניצ׳ה״).
פרישמן 54, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

בן יהודה.יש שם בנייה מכוערת. בכללי ת״א התמלאה מחילות, שבטח מספקות אחלה מגורים לחולדים ענקיים בלילה – אבל זה חבל, עיר יפה, ופקקים, ואפילו החולד מתגעגע לת״א של פעם, היה לו קל יותר לנסוע מרחוב לסל לסנטר, והרופא עיניים שלו נמצא שם. בקיצור – חלאס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאן 11 כרגיל מביאים את התוכן הכי מיוחד בארץ (וזאת לא רק דרכי להזכיר שהסדרה "יאפא" יצאה השבוע, ואני זוכה לעשות שם תפקיד קטן ומרגישה זכות גדולה לקחת חלק ביצירה כל-כך משמעותית וחזקה) – אבל כמובן שמקום שמח זאת הסדרה שהחזירה את הלב שלי למקום, כמו כולנו. ואחרי שהיא יצאה, הם הביאו לנו סדרת מופת נוספת, שאני מופתעת לגלות שלא מספיק אנשים יודעים שרצה לה – רועי כפרי וגון בן ארי הוציאו את הסדרה "יקומות". אנתולוגיית מופת, נונסנס כמו שלא עשו עדיין בארץ.

בינתיים חמישה פרקים יצאו, וכל אחד מהם הוא יקום מקביל מטורף, מעניין ועשיר יותר מהקודם. אם זה הפרקים האחרונים – אבוקסיטה א' ו-ב׳ – שיוצרים מפגש הזוי בין שמות שגדלנו עליהם לעלילה דייוויד לינצ׳ית, אבל שמצולמת כמו הסנדק 2, או הפרק הראשון שמרגיש הכי רועי כפרי קלאסי מצד אחד, אבל עם טוויסט רגשי וגם עונג של משך 22 דק, ממה שעד היום קיבלנו בפיסות של 5-7 דק גג, או הפרק השני שלא הבנתי למה סדרת נונסנס גורמת לי לבכות מול המחשב, או השלישי שראיתי בבית הוריי ואבי בן ה-68 (אתמול, מזל טוב) הציץ, והתיישב על הספה, והתמכר בעצמו וביקש את הסדרה מהתחלה. הזיה שמומלצת לכל הגילאים כנראה, יאללה לצפות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראחת א-רוח, נחת הרוח – של מריה סאלח מחאמיד.מיצבי ציור מונומנטליים בפחם, מהיצירות האלה שמזכירות לנו שעוד יש מקום לאומנות מקורית, שעוד יש בה צורך, שעוד יש מה לכאוב ולבכות ולהתפעל ממנה. הציורים שלה מקיר לקיר, או הקטנים הם חלומות בלהות כואבים, שאפשר לבהות בהם שעות, ולמצוא בהם עוד פרטים ועוד פנים, ואני בטוחה שכל אחת תמצא משמעות אחרת לצקת לתוכם. גם בלי קונטקסט המלחמה והקונטקסט החברתי של מי שהיא ומה שהיא אומרת, כבת לאם אוקראינית ולאב ערבי מאום אל־פחם בישראל, סוג הנשיות שהיא מייצגת באומנות שלה משמעותית גם לנשים שמגיעות מכל הרקעים שהם. היא אמיצה ומכאיבה ושולחת לאסוציאציות של ז׳אן דארק פצועה, או יונה וולך, או פרידה קאלו – וזה מרגש וחזק ומרטיט ולכו לראות את זה בעצמכן.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשישים הם קהילה שתמיד מקבלים פחות תרומות ופחות מתנדבים.לחיות בכבודלמשל זה ארגון שדואג לסיוע הומניטרי לניצולי שואה. ישנם גם קשישים עריריים שמחפשים פשוט חברה וידידות, היה קל יותר ליצור את החיבורים האלה בתקופת הקורונה, אבל בשדרות ירושלים ישנו מרכז לקשישים דמנטיים שאפשר לבדוק אם מחפש עוד מתנדבים לקרוא להם, לדבר איתם או לעזור להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חברתי הטובה נועם קלינשטיין הוציאה שיר חדש שאני מכורה אליו כבר שנים רבות, וסוף סוף יכולה להקשיב לו באפל מיוזיק ולזמזם ברחוב. ״כמה לבד לי״, אם אתן צריכות שיר חדש לצרוח במקלחת – זה האירוע.

מה יהיה?
המציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה. מה יהיה? טוב יותר, אני מקווה.

• העיר שלי
• כאן 11
• תיאטרון גשר
• אנסטסיה