המסעדה שקשה לצאת ממנה והחצר הסודית: המקומות של עוזי בטיש

1. כיכר מסריק

השכונה שלי כבר 30 שנה. אני אוהב לפתוח את הבוקר עם הפוך בקפה מסריק, צהריים לאכול במיטבר על הבר (ליד מכונת האספרסו), ובערב לאסוף פיצה הביתה מגוסטו או מארציאלי. אני אוהב את הכיכר כי לאורך השנים אני רואה את השינויים בחנויות, אבל הכיכר לא מאבדת את האופי של שכונה קטנה עם חנויות מעצבים מיוחדות ואנשים אקלקטיים מכול הגילאים, סוגים ומגדרים.

פסל הברווז של דודו גבע (צילום: אבישי טייכר)

2. טאיזו

כי יובל בן נריה הוא גאון מבחינתי. אני אוהב ללכת עם אשתי, לירית, לשבת על הבר, ליד מכונת האספרסו, ולתת למנות לזרום. תמיד מעולה שם, מדויק ויפה לעין. אנחנו יוצאים אחרונים משם כי גם המוזיקה והקוקטיילים לא מאפשרים לנו ללכת – עד אחרון העובדים.

דאמפלינג שנגחיזי מבעד לדמעה שקופה. טאיזו (צילום: אנטולי מיכאלו)

3. מלון אסמבלאז'

אני הולך למלון הבוטיק באלנבי 48 כשאני רוצה להתחבא ולהרגיש כמו בליסבון. אני מגיע לחצר המלון, לפעמים יש שם הופעות, תמיד יש תערוכות אמנות ובר עם מנות פשוטות ומדויקות. החצר שקטה והקונטרסט בין המלון היפה לרחוב אלנבי הסואן, מזכיר לי למה אני אוהב את תל אביב הדו-קוטבית.

מלון אסמבלאז'. צילום: רן בירן

4. K24

כי יונתן הוא איש מקסים עם לב רחב, צורף על ובעל אוסף תכשיטים עתיקים, נדירים ומרגשים. לאחרונה מצאתי אצלו שרשרת זהב חאלבית, כמו שהייתה לסבתא שלי מסוריה (מחאלב). הרבה זמן חיפשתי וקיבלתי אותה מתנה ליום הולדת מאישתי.

5. שוק הכרמל

אחד השווקים הטובים והטעימים בעולם. אני פורח בשיא הבלגן של הריחות, הצעקות והצפיפות. גדלתי ברחוב נחמיה ליד שוק הכרמל, ולסבא שלי היה בשוק דוכן ירקות עוד מתקופת הבריטים, אני חושב שהפכתי לפודי כבר בילדותי כשלימדו אותי איך בוחרים פירות וירקות ולמה כול סוג של תפו"א או עגבנייה מתאימים לבישול, צלייה או סלט. מרוב שהתגעגעתי למאפייה שהייתה למשפחתי בכרם ולמאפים של אבי ז"ל ,למדתי לעשות סמבוסק.

שוק הכרמל (צילום: shutterstock)

עוזי בטיש מציג בימים אלה תערוכה בשם "ציפורה לקס" על האתגרים הנפשיים שהוא וסביבתו חוו בשנת הקורונה. בנוסף לעבודה במספרה, עוזי יוצר אמנות דיגיטלית כבר למעלה מעשור. התערוכה מוצגת בגלריית 'מזל דגים 5' ביפו העתיקה עד לשבת הקרובה (החל מ-14:00 קוקטייל נעילה)