החוף הכי פסטורלי ובית הקפה הכי מתוק. העיר של עירית רוז שרון

>> עירית רוז שרון היא מוזיקאית וזמרת-יוצרת, וממש עכשיו יצא לאור האי.פי החדש שלה, "הקקטוס חי!", כשנה לאחר אלבום הבכורה שלה שזכה לביקורות משבחות ושלח אותה כמופע פותח לעלמה גוב בבארבי. שיר הנושא, "אם הקקטוס חי", הוא שיר מנטרה שנכתב בתחילת המלחמה, כשבן הזוג שלה היה במילואים בחזית ללא פלאפון, בזמן שהיא נודדת בין בית הוריה לדירות של חברים. בתקופה שבה כל עורב, חתול שחור או צמח מת הוא סימן מבשר רעות למי שמחכה בבית, השיר מתיידד עם הפחד. סיפור קטן על זוגיות בתוך הכאוס של המלחמה שכל אחד ואחת יכולים להזדהות איתו לצערנו. בחודש הבא, 11.11, תופיע עירית רוז שרון בכולי עלמא ואתם רוצים להיות שם.

1. חוף הגבול

חוף צוק עם צמחיה וירידה בדרך עפר על גבול יפו בת ים. על הצוק אנחנו עושים פויקה עם חברים בחורף בשישי בערב. כל שבוע יהודים וערבים עושים שם מדורות ומעבירים אחד לשני עצים ופנסים כשצריך. פעם ראיתי שמישהו פתח שם שולחן ושם אגרטל עם פרחים. פעם בחודש יש שם מעגל שירה עם נרות ודיג'. אני אף פעם לא משתתפת, אבל חוטפת סחרור נוסטלגי על העיר הזאת שמצליחה להחזיק את פלורנטין הצינית ואת המעגל ההיפי הזה במרחק כל כך קצר, ואני שם איפשהו באמצע.

2. הבנדוד

בית הקפה הכי מתוק בתל אביב, עם הבעלים הכי נחמד והבייגל חביתה הכי טעים שאכלתי, ותמיד תמיד אפשר לקנות את החור של הבייגלה. עברתי שם כל פעם בבוקר בדרך לפגישה עם המפיקה של האי.פי שלי (נטע רם), וכשהיה סגור מדי פעם – תמיד נשבר לי הלב.
פלורנטין 50 תל אביב

3. סיפור פשוט

חנות ספרים-ממתקים עם מרפסות קטנות וספות בשביל לפתוח ספר. אני ובן זוג שלי מגיעים לשם אחת לחודשיים כשנגמר לנו מה לקרוא, נכנסים ומדברים עם האורקלים שהן המוכרות היודעות כל שקראו הכל, ויוצאים עם ערמת ספרים צבעונית שאין לנו איפה לשים אחר כך.
שבזי 36 תל אביב (נווה צדק)

4. קהילת הלב

קהילה רפורמית בלב העיר. מגיעה לשם פעם בחודש כדי להעביר תפילה כשליחת ציבור (חזנית) לצד הרב רודריגו, כולם שרים וחמודים ווזה תמיד רגע יפה בשבוע.
רש"י 50 תל אביב

 

5. נמל יפו

אני ובן זוג שלי יושבים כל שישי בקפה אחר בפשפשים ומשתדלים שתהיה לנו שיחה מחוץ לזמן (מחוץ לעבודה שלו ולחרדות שלי). כשזה קורה אנחנו מאוד שמחים ומתחשק לנו להמשיך להסתובב, ועם התנופה הזאת אנחנו ממשיכים ומגיעים לנמל יפו, שזה כבר סימן מאוד טוב להמשך היום. שם אנחנו הולכים ומקשקשים תמיד את אותם קשקושים על זה שאנחנו מרוצים מהחיים שלנו הקטנים, שטוב שעברנו לתל אביב במקום לפרדס חנה, ואז עוצרים בחנות מכשפות וקונות שם אבן אחת, מסתכלים על הספינות בנמל ואני אומרת שאני רוצה לחיות על סירה, בן זוג שלי אומר שמתישהו נעשה מסע ימי, ואם היה כיף במיוחד ממשיכים משם דרך שוק הדגים לטיילת של גבעת עלייה ועד הבית בגבול בת ים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הלכלוך בחוף שלנו (חוף הגבול). למרות שזה המקום האהוב עלי בעיר, יש תקופות שהצוק של חוף הגבול – שהוא האזור הכי פסטורלי שיש לתל אביב להציע – פשוט מלא בזבל למשך יותר מדי זמן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לפני כמה זמן בהופעה של איתמר בק בסלון של עידן לי, הייתה הופעה מרגשת מאוד בשבילי, בעיקר בגלל היכולת של איתמר להיות במקום מאוד חשוף ומסתכן באופן שהוא מופיע: הוא מאלתר, הוא לא יודע בדיוק מה הוא הולך להגיד, נותן לעצמו להרגיש תוך כדי ההופעה לטוב ולרע ולשם הוא הולך ולוקח אותנו איתו – מקום שבור מצחיק ושיכור. בהופעות כאלה אני נזכרת עד כמה מוזיקה היא פי מליון יותר מהאסתטיקה (שהוא כאילו התפקיד הרמאי שלה), וחושבת על התפקיד של הטרובדור, זמר נודד שעובר ממקום למקום ועוזר לאנשים להתגעגע, לצחוק ולבכות. זה התפקיד הכי יפה בעולם לדעתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

בתחילת המלחמה ביליתי אצל ההורים די הרבה. לא כל כך הצלחתי לקרוא כלום. מתישהו נתקלתי בספר קשרי משפחה/שעת הכוכב של קלריס ליספקטור שעמד על המדף בחדר שלי והתאהבתי מאוד, לא זכור לי אי פעם שהתאהבתי ככה בכתיבה של אישה – כתיבה סופר נשית שלוקחת רגעים קטנים ואינטימיים והופכת אותם לדרמה אינטנסיבית וסוריאליסטית. מאז כל פעם שהלכתי לחנות "סיפור פשוט"שעת קניתי ספר של לספקטור, או שביקשתי שיביאו לי ספר בסגנון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אוהבת מאוד את עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניצן כהנים מכינה את הקינוחים הכי טעימים ויצירתיים שאכלתי בחיים. התקופה שהיא עבדה כקונדיטורית בדאמה (יפו) הייתה תור הזהב של הפשפשים מבחינתי. כל פעם קינוח הזיה אחר, באתי רק בשביל זה כל שישי. ואני א ו ה ב ת קינוחים ומכינה טארטים בעצמי כתחביב. כשטעמתי את הטארט חושחש שלה לראשונה פשוט היו לי דמעות מרוב אושר. לא מכירה אותה אישית אבל אני מעריצה.

מה יהיה?
חושבת איך לקחת חלק אקטיבי כדי לעשות פה את החיים ליותר טובים, באופן שלא דוחף לייאוש נוראי. זה נראלי מה שעדיף שכולם יעשו. קראתי עכשיו ספר פנטזיה על ממלכה שמשתחררת משלטון טוטליטרי של אלף שנים אז אולי יש סיכוי.