"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: הבעלים של מסעדת קלמטה סוגר 13 (!) שנים ביפו עם אבו חסן בנוהל פעם בשבוע לפחות, ואז בקצה השני לגמרי של העיר - מגיע לפאב שלא השתנה מאז שנות ה-70
1. אבו חסן (עלי קרוואן)
העסק שלי נמצא ביפו העתיקה וב-13 השנים האחרונות אני מוצא את עצמי לפחות פעם בשבוע אוכל חומוס-פול במסעדה הפצפונת ברחוב הדולפין. השילוב בין פועלים, תיירים, פודיז וסתם אנשים שלא מבינים למה אין צ'יפס הוא נדיר, וכמובן שגם לחומוס יש קטע.
הדולפין 1
2. עמירם
הפאב על הפינה של אוסישקין ונמל תל אביב קיים מאז שנות ה-70. מרגע שנכנסים משתגרים לעולם אחר שיכול להיות בכל מקום באירופה וכאן בתל אביב בו זמנית. חגית, הבעלים בשנים האחרונות, שימרה את האיכות הנדירה של המקום והוסיפה טאץ' משלה לאירוח ולמטבח. מקום שבו גם אנשים מעל גיל 30 יכולים לשתות בלי להרגיש אשמה.
התערוכה 8
3. פלאפל כחיל
דוכן פלאפל נקי ויעיל במעמקי רחוב יפת ביפו. כדורים לוהטים יוצאים מהשמן כל הזמן, סלטים מדויקים ובלילת תפוחי אדמה מטוגנת שמלווה כל מנה מלמעלה. מקום בו המנה עולה עדין 18 ש"ח ואין סיכוי שלא תצא ממנה שבע.
יפת 146
4. אגאדיר
למרות שבשנים האחרונות אני חוטא בצמחונות, מדי פעם מתעורר בי הרעב לאגאדיר. בפעם הראשונה אכלתי במקום שהתחיל הכל אצל איתן בנחלת בנימין. זה היה בר קטן עם מטבח שהכין המבורגרים מושלמים ומזג בירה. מאז עברו שוב (כמו בסעיף הבא) 23 שנים ואני עדין לא מוכן להחליף. ניסיתי המבורגרים אחרים ובגלל שירדתי לפעם או מקסימום פעמיים בשנה, אני לא מוכן לסטות מהמקור – אגאדיר קלאסי בדרגת מדיום, מלא חרדל, מעט מיונז וזהו.
נחלת בנימין 2
5. פארק הירקון
את הדירה הראשונה שלי בתל אביב שכרתי במרים החשמונאית והיה לה חלון ענק לפארק הירקון. לפני 23 שנה גם חבר'ה צעירים יכלו להרשות לעצמם דירה באזור. אני זוכר שהתקנתי ערסל ישיבה והייתי מהופנט מהעוצמה השקטה של הפארק. מאז אני מטייל בו, מפקנק בו, מבלה עם חברים וגם עם הבנות שנולדו. הבריחה שלי מהעיר ולאחרונה גם רגעי האיכות עם בתי המתבגרת באופניים.