פלורנטין היא בית, וכל מה שמחוצה לה זה חו"ל. העיר של פלד

1. פלורנטין 

כשהייתי ילד פריפריה צעיר שמגיע לעיר הגדולה חשבתי שתל-אביב זה בבילון. כל הבניינים והתחבורה עשו לי סחרחורת, חשבתי שבתי קפה זה סמל לבורגנות. ואני? אני מהשכונה מה בית קפה עכשיו?! אבל ברגע שעברתי לגור בעיר הבנתי שההפך הוא הנכון – שהרעש הזה נותן לי שקט, שהבניינים הם כמו כוורת דבורים ובתי הקפה בעיר זה סמל לעממיות ולעוני, אנשים שאין להם עדיין את הכסף להשכיר משרד פותחים עמדת עריכה במחיר של קפוצ׳ינו. פלורנטין זה הבית שלי כבר המון המון שנים. מאוד קשה להוציא אותי מהשכונה וכל מה שברדיוס חצי קילומטר מפלורנטין נחשב אצלי חוץ לארץ.

פלורנטין. צילום: shutterstock

2. המכולת של אברם (הדודות)

הלא היא המכולת של הדודות, מרכז השכונה ומרכז העולם מבחינתי. מעבר לאווירה החמה שתקבלו שם, ומעבר לזה שזו מצווה לפרנס עסקים קטנים ולא רשתות גדולות, יש להם שם את הסנדוויץ' הכי טעים ביקום – ״חביתניק״. שזה בעצם חביתה ונקניק בתוספת ירקות, פלפל צ׳ומה והמון אהבה. יסלחו לי דני ואילן שעובדים שם משמרת בוקר – אבל חשוב להגיע לאכול חביתניק בשעות הערב כשעופרה ויעל עובדות, שהן בעצם הדודות, יש להן את הטאץ' להוציא את המנה הכי טובה.
ויטאל 7

3. הסטאקס 

אחרי שסגרו לי את הג׳קסון בפלורנטין, היה ברור לי שאני צריך למצוא בית חדש. הסטאקס היה מבחינתי המקום המושלם. מה שעושה את המקום הזה זה האנשים שפתחו אותו והאנשים שעובדים שם. בלי יותר מדי מניירות ובלי פוזה, אם בא לך אינטימי תקבל שם אינטימי, אם בא לך לעשות שמח תעלה על הבר ותעשה שמח. אווירה של בית.
מזא"ה 49

הסטאקס. צילום: סטאקס

4. בלומפילד

חשוב לציין שאני לא אוהד אף אחת מהקבוצות העירוניות, אבל תמיד כשמכבי חיפה מגיעה למשחק חוץ בבלומפילד השכונה נצבעת בירוק ונותנת לי הרגשה ביתית. החוויה הזאת של ללכת מהבית ברגל למגרש זו אווירה שאי אפשר לתאר במילים. עדיין שומר נאמנות לסמי עופר שהוא אצטדיון מספר 1 בארץ ללא צל של ספק, אבל בלומפילד אחרי השיפוץ גם נותן קצת הרגשה של אירופה במרחק 2 מטר מהבית.

תנו רק להסניף קצת את הדשא. בלומפילד (צילום: shutterstock)

5. צ׳ופ שופ

שתי חנויות של אפנת רחוב שבורה, בדיזנגוף 81 ובוגרשוב 64, שמייצרות את הבגדים שלהן כבר יותר מ-15 שנה. אני לא מכיר חנות שמוכרת רק את המוצרים שלה ששרדה כל-כך הרבה זמן, אז כנראה שהם עושים את זה נכון. מעבר לזה שזאת אופנה כחול לבן שמאווררת לי קצת את הארון ממותגים, האנשים שעובדים שם נותנים במה לציירים מקומיים ובכלל לא מנסים לשחק אותה חוץ לארץ אלא דווקא לתת אווירה מקומית, שזה כנראה מה שמשאיר אותם על המפה. כשאני לובש צ'ופ, אני מרגיש שאני חלק מקבוצת תחתית שהולכת לקחת אליפות בקרוב.

רז רונן, אסף ג'רבי ואביעד ניסים בחנותם "צ'ופ שופ". צילום: אלונה הירש

ב-11.2 פלד והלהקה מגיעים לעשות בלאגן במועדון הבי-סייד (יד חרוצים 11, תל אביב). לפרטים נוספים וכרטיסים