אוהל נרקומנים ופינת נייס גאי. זאת העיר של קפה שפירא
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: צוות קפה שפירא רצה לבחור מקומות אהובים, אבל התקשה להתעלם מפינות החמד שנוצרו באזור כתוצאה מהזנחת הרשויות: מתחם הסחר בברזל וסמים, התחנה המזהמת וגינות המזרקים וההומלסים. זאת תל אביב שלהם
>> קפה שפירא הוא מהמוקדים החברתיים והתרבותיים המרכזיים בהתחדשות של שכונת שפירא, ולמייסדיו, עובדיו והקהילה הסובבת אותו נמאס מההזנחה הפושעת, הלגיטימציה והעלמת העין של הרשויות שמאפשרת לחיים בעיר להיראות ככה ומשנה את מרקם החיים של כולנו. גם אנחנו קוראים בעניין את המדור "העיר שלי" ונהנים להיות חלק מהעיר שלכם שאתם מגלים לנו כל יום עם חמישה מקומות אהובים. גם לנו יש את המקומות הסודיים והאהובים שלנו פה בעיר, שהיינו שמחים לחלוק איתכם, בעיר בכלל ובאזור בו אנו חיים בפרט, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מכל אותן פינות, כי לכל מקום שנלך אנחנו צריכים לעבור דרכן.
1. אוהל הנרקומנים
על הפינה של הר ציון וקיבוץ גלויות, בלב השדה הטבעי היחידי באזור, הוקם לפני שנה אוהל ממנו נפלטים אל הרחוב פשע, נרקומניה, זנאות ואלימות. שבעה גני יער לילדי הסביבה נמצאים במרחק 100 מטר שם, כמו כל המשפחות הנהנות מפארק החורשות שנאלצות לדלג בין נרקומנים, מקבצי נדבות בצומת, זונות וסוחרי סמים – ותודה לעיריית תל אביב-יפו שמאפשרת את כל זה.
2. הפינה של הנייס גאי
בפינת הרחובות סלמה וצמח דוד, בשנה וחצי האחרונות, מתקיים מסחר לאורך כל שעות היום בנייס גאי. עשרות ומאות סוחרים, משתמשים ולקוחות, יושבים/ שוכבים/ מתמסטלים וסוחרים באופן פומבי ומפיצים את הרעל הזה במחיר מצחיק. מנסיוננו כתושבי שפירא ב-20 שנה האחרונות, זהו הסם הרע ביותר מכולם – ממכר, זול, פסיכוטי, ולא משאיר נשמה בתוך הגוף. האנשים האלה צריכים טיפול והם מוזנחים על ידי הרשויות כמו האזור כולו. תודה לעיריית תל אביב-יפו שמעלימה עין ולמשטרת ישראל שנותנת לכל זה לקרות.
3. המזהמת הגדולה: תחנה מרכזית
תחנת האוטובוסים הכי גדולה בעולם לישראל הקטנטונת, התחנה המגלומנית והמופרכת מכולן, יושבת בלב שכונות הדרום כבר עשרות שנים (חדשה אלק), משפריצה זיהום אוויר, זיהום של פשע, זיהום של זנאים, אלימות וכאב לכל כיוון, מזהמת את לב וריאות השכונות. הגיע הזמן להעיף אותה. העידן השתנה ואנחנו לא מוכנים יותר לקבל את המפלצת הזו בליבנו. תודה לעשרות שנים של שוחד, מרמה, אגאואים מטורפים, אינטרסים כלכליים ועולם מודרני מוקצן, וגם לממשלת ישראל, עיריית תל אביב-יפו ועכשיו גם לך, גברת מרב מיכאלי.
4. כל הגינות הציבוריות באזור
תמיד מלוכלך. תמיד שבור. תמיד מחטים ומזרקים מסכני חיים ואחוז גבוה של מתקנים לא נגישים כי הומלסים גרים בתוכם או סתם ישנים, מתקנים בתחזוקה ירודה. בקיצור, לא מקום לשחרר בו את הילדים שלכם. היי, אנשי צפון העיר, גם אצלכם זה נראה ככה בגינות הציבוריות? תודה לעיריית תל אביב-יפו שגובה ארנונה ומספרת סיפורים אבל ממשיכה להזניח את דרום תל אביב (אין לנו דבר נגד חסרי דיור, נפגעות זנות וקורבנות המלחמה בסמים. גם להם זכות לטיפול, סיוע וחיים בכבוד. רק תוהים למה כל זה נופל על ארבע שכונות בדרום העיר).
5. מתחם הברזל מתחת לגשר ההגנה
אנשים אוספים/גונבים ברזל, מגיעים עם עגלות סופר למתחם כדי למכור לפי משקל, ואז יוצאים החוצה וקונים סמים במשקל ממש ליד. איפה ראיתם אזור כל כך מוזנח ומכוער ליד הבית שלכם? למה בדרום תל אביב זה אפשרי? האם בתחנת הרכבת שלכם יש כזה מתחם?
>> המקומות המתוארים הם חלק בלתי נפרד מהיום יום של תושבי דרום העיר, בדרך לגן, לעבודה, לתחבורה או סתם לקניות או בילוי. אנחנו נמנעות ונמנעים לעבור באזורים הללו ויש רבות ורבים שלא יעזו להתקרב בשעות שהשמש יורדת. זה מונע מאיתנו שימוש פשוט בצירי תנועה מרכזיים לתחבורה, גנים, קניות, וסתם חיים כמו לשלוח את הבן 16 באוטובוס לחוג ותמיד ללוות אותו או לשמור על הקטנה שלא תשחק עם מזרקים בגן השעשועים. זאת העיר שלנו.