ממלכה של שטויות ומיקס קולינרי משוגע. זאת העיר של רותם וולק

>> רותם וולק היא אמנית ומנחת קורס בתוכנית אולימפוס הפועלת בבית ליבלינג, שם ייערך בסופ"ש הקרוב האירוע "הר אתרים" ובו יוצגו עבודות פרפורמנס ואמנות שנוצרו בחודשים האחרונים סביב כיכר אתרים במסגרת תכניות הלימוד "הר ואתרים". הכניסה ללא עלות אך מותנית בהרשמה מראש. כל הפרטים ממש כאן.

1. כיכר אתרים

נולדתי וגדלתי בבית סמוך לכיכר אתרים והדרך לחוף הים בילדותי עברה דרכה תמיד. בגלל הוריי התל אביבים חובבי הים היינו שם כמעט כל יום. בשנים האחרונות הכיכר מרתקת אותי כחלק מהסקרנות והיצירה הסייט-ספסיפיק שלי סביב מרחבים ציבוריים ועירוניים, וגם כחלק מהשיח הציבורי הסוער סביב מה יעלה בגורלה. למרות ההזנחה הרבה לאורך השנים, אני עדיין רואה בה הרבה יופי ומרגישה שהיא קצת כמו לוויתן לבן וגדול שנתקע על החוף ומרגיש שלא מבינים אותו. השנה החלטתי לקחת את המשיכה שלי לכיכר ולשתף בה אחרים – במסגרת קורס שהנחיתי כחלק מתוכנית אולימפוס בבית ליבלינג. במשך 3 חודשים שהינו, התבוננו, חקרנו וצללנו לשכבות הפיזיות, ההיסטוריות, האדריכליות והפוליטיות שמרכיבות את הכיכר העצומה והמשונה הזאת ולבסוף יצרו המשתתפים גם תגובות אמנותיות מהן תוכלו להנות בסופש הקרוב בכיכר במסגרת אירוע "הר אתרים".

עצומה ומשונה, אבל יש בה יופי. כיכר אתרים (צילום: רותם וולק)

2. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום שאני פועלת ויוצרת בו כבר לא מעט שנים ולמדתי בו המון על האופן שבו חינוך, אמנות ועיר מתחברים יחד בדרכים שמעניינות אותי במיוחד. זכיתי להיות חלק מ"בית הספר של העיר" – הצוות הפדגוגי הרב תחומי של המרכז, עוד לפני השיפוץ, כשהבניין עצמו עוד היה רעיון מופשט. היום הוא אחד המבנים הכי מיוחדים בעיר בעיניי, מרכז תרבות ציבורי שעדיין נראה ומרגיש כמו בניין מגורים. גם היום כשאני נכנסת אליו אני מרגישה קצת בחו"ל. יש בו קצת מהכל – תערוכות, הרצאות, רזידנסי, סדנאות וקורסים שבאמת אי אפשר למצוא בשום מקום אחר וכמובן קפה לב – איפה שכל מי שיודע.ת מה טוב יושב.ת לעבוד. בשבילי יותר מהכל, בית ליבלינג הוא מעבדה שמאפשרת לנסות ולבדוק רעיונות וניסויים שנוגעים במרחב, התבוננות ופרפורמנס ולהכיר א.נשים שחושבים כמוני. בסופ"ש הקרוב בוגרי קורס "הר" יציגו לקהל הרחב עבודות פרפורמנס שיצרו במהלך הקורס ברחבי הבניין במסגרת אירוע "הר אתרים". אידלסון 29

מרגישים קצת חו"ל. בית ליבלינג (צילום: אביעד בר נס)

3. שדרות ח"ן

סבא וסבתא שלי ז"ל גרו בשדרות ח"ן כמעט כל חייהם ואבא שלי גדל שם ועד היום מתגורר לא רחוק, כך שיצא לי לבלות די הרבה באזור וכל הסביבה הזו לצד גן יעקב, ביתן הלנה רובינשטיין והבימה ספוגה בזכרונות ילדות רבים. כמעט כל יום יוצא לי לעבור בה עם האופניים ואני תמיד עדיין מציצה בחלון של הדירה לשעבר של הסבים, לראות אם יש אור. קצת אחרי שחזרתי מלימודי תואר שני בלונדון, יצרתי בשדרות ח"ן גירסה מקומית לעבודה שהתחלתי לפתח בלימודים יחד עם חברות-יוצרות: Look Down at Your Hands – סיור אוזניות שמזמין את המשתתפים.ות לחוות את השדרה מ-4 נקודות מבט שונות של 4 דמויות בדיוניות המבוססות על מחקר של הקהילה המקומית. מעבר להומאז' המשפחתי, בדיעבד הייתה זו יצירה מכוננת עבורי, כזו שביססה את העיסוק שלי במרחב ציבורי ובסיורי סאונד אינטימיים באוזניות שהם חלק עיקרי מהעשייה האמנותית שלי מאז.

שימו אוזניות ובואו. שדרות ח"ן (צילום: רותם וולק)

4. שכונת פלורנטין/לוינסקי

כששואלים אני אומרת שאני גרה בפלורנטין, אבל בתכלס אני משתייכת לאזור לוינסקי השווה יותר, זה שמצדו המזרחי של "עבר הירדן" – הרצל. זה הסיבוב השני שלי בשכונה, הראשון היה לפני למעלה מעשור, עוד לפני המדרחוב וההייפ, אבל מאז ועד היום האזור הזה הוא הכי הבית שלי בעיר ואני אוהבת בו את הכל, כולל הג׳יפה והמזגנים המטפטפים. מבחינה קולינרית יש פה מיקס משוגע בין אוכל גורמה, מסעדות פועלים ומעדניות ותיקות (צר המדור מכדי להכיל אבל אציין בקטנה את פיצה לילה בדגש על המאפיה, פסטה לוינסקי, סלימי, מעדניית יום טוב, הבר של הדלידה, ועוד ועוד). זה הכי קרוב לכפר מבחינתי בתל אביב, וכנראה הכי קרוב לכפר שאני אגור בו. למרות שכל הזמן מאיימים שתכף השכונה תשתנה לגמרי, האופי הידידותי והמיוחד שלה עדיין כאן ומקווה שישאר כך. בינתיים, יש בה עדיין תמיד הפתעות מהסוג האורבני הלא צפוי, גם אם ההזוי לעיתים. דווקא בתקופת האמצע שבה לא גרתי בשכונה, יצרתי בה עבודת סיור-פרפורמנס שנקראה באופן אירוני משהו "[חסר] בית", בה ניסיתי לחקור דרך תאטרון בובות וחפצים את החיים ברחוב. כנראה שזה היה איתות פנימי לזה שאני צריכה לחזור הביתה מהגלות במרכז העיר.

רותם וולק בפרפורמנס "חסר בית". לוינסקי (צילום: לי ברבו)

5. צעצועי צפניה

אחד היתרונות העצומים של לגור בסמוך לרחוב מטלון וכפר גלעדי הוא החנויות הכל כך ספציפיות שיש כאן, שבהן ניתן למצוא הכל ובאמת הכל. כשרק הגעתי לשכונה התאהבתי בחנויות הקטנות שמוכרות לפי נושאים כמו פעם – חנות רק למברשות, רק לאריזות, רק לגרביים וכו', בהן המוכרים והמוכרות הם לרוב גם בעלי החנות שמכירים אותך אישית. בתור אומנית שתמיד צריכה פרופס לא שגרתיים, זו פשוט מתנה שאני יכולה לרדת למטה ולמצוא כפפה סגולה מנצנצת ממש כמו שאני יכולה למצוא חלב בסופר. ממלכת השטויות האהובות עליי היא ללא ספק צעצועי צפניה. אני תמיד אמצא שם את מבוקשי בין אם זה שקית חיות פלסטיק מיניאטוריות בתפזורת או פסל אוסקר מזויף (דוגמאות אמיתיות, אגב, של דברים שחיפשתי וגם רכשתי עבור פרויקטים שונים). המוכרים שכבר מכירים אותי אף פעם לא ישאלו שאלות. מטלון 20