הרחוב שמוצף בעצב והבר שאינו ספרייה: המקומות של רות אלבז

1. אלנבי

זה הרחוב שעברתי בו הכי הרבה בחיים. זה הרחוב שמוציא ממני הכי הרבה רגש. הוא כל כך שונה בין היום ללילה שזה פשוט מדהים. בלילות יש בו עצבות יפה ומנוכרת – אבל גם כזו שעוטפת. לפעמים נדמה כאילו הוא צף על גדותיו מרוב עצב והכל נשפך החוצה לרחובות הצדדיים, לכן אי אפשר לשרוד בו הרבה זמן.

רחוב אלנבי (צילום: שאטרסטוק)

2. בית אריאלה (הבר, לא הספרייה)

זה הבר של הלב שלי. זה הבית שלי להשתכר עד הבוקר ולהרגיש הכי בנוח שיש. זה המקום לפגוש בו את כל האנשים שאני אוהבת.
בית אריאלה, מקווה ישראל 1

בית אריאלה. הבר. כמובן. צילום: ספי קרופסקי

3. נווה צדק

בחודשים האחרונים התחלתי לרוץ, תמיד אני מתחילה מנווה צדק עד ליפו, שם נפתחת לי הצ'אקרה. נווה צדק כל כך יפה בעיניי: הבתים הנמוכים הקטנים, הדלתות הקשתיות הלבנות, חלונות הריבועים של פעם עם תריסי העץ. זה כאילו אני מסתובבת בכפר קטן ליד הים ביוון, ברקע רעשי צלחות של ארוחת ערב שנגמרה וטלוויזיות מבצבצות שמגלות לי שבכל זאת אני בישראל.

רחוב שבזי בנווה צדק. צילום: שלומי יוסף

4. גן החשמל

אני גרה בשכונה הכי ש"י עגנונית שהכרתם. כולם מכירים את כולם, כולם יודעים על כולם. אני מתה על זה. אפילו אחרי הפרידה האחרונה שלי שאלו אותי מה עם ההיא שלי בחטטנות שכונתית.

כיף בגן החשמל. האמנית אוסנת אלנטרה בחנות הספרים "מגדלור" (צילום: נויה פישר)

5. חוף הים (וספציפית מאנטה ריי)

אני גרה במרחק הליכה מהים ואני חושבת שרק בחודשים האחרונים גיליתי אותו. אני לא מבינה איך לקחתי את המקום הזה ככל כך מובן מאליו; כאוברייטד. אני מתכוונת לתקן מעתה והלאה על כל דקה שלא הייתי שם.

חוף ירושלים