המסעדה שמחבקת כמו חברה טובה: המקומות של ריקי בליך

1. הבימה וגן יעקב

הזיכרונות הכי קדומים שלי הם מכיכר הבימה וגן יעקב. הייתי יורדת עם אבא שלי היקר את שדרות רוטשילד, בטיול הקבוע שלנו, עוברת ליד פסל העיגולים שהייתי רצה מתחתיו מהר שלא ייפול עלי איזה עיגול, ואז תמיד לגן יעקב שהיה נראה לי פלא עולם, עם צמחים גבוהים פי שניים ממני וכמובן עץ השקמה העתיק והענק שמתחתיו היינו יושבים ושותקים או ממציאים יחד חרוזים. תמיד כשאני יושבת מתחתיו יש לי צמרמורת של נוסטלגיה וגעגוע לילדות.

גן יעקב. צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

2. הספסל מול הבאצ׳ו

אני יודעת שהבאצ׳ו כבר לא קיים, אבל זה לא אומר שאני מקבלת את זה. הגלידרייה הוותיקה והמושלמת בקינג ג'ורג' היתה תמיד מעוז היפסטרי שהכי כיף לשבת בו. בתקופה מסוימת בחיי, תקופה לא קלה ומורכבת, הייתי פוגשת כמעט בכל בוקר את אורית, אוריצי, חברת הנפש שלי לקפה בבאצ׳ו – כי הוא היה ממוקם בדיוק באמצע הדרך בין שני הבתים שלנו. היינו קונות קפה ויושבות על הספסל המיתולוגי הזה מול הבאצ׳ו, בצל העץ, ומדברות שעות רבות רבות. הייתי במשבר של חיי ואורית היתה ההצלה שלי. ההקשבה שלה והאהבה והחברות העמוקה בינינו נספגו בספסל היקר הזה, שהפך בין שתינו לסמל ושם קוד לחברות אמת.

באצ'ו. יולי גורודינסקי

3. הים ובמיוחד חוף הדולפינריום

בכל בוקר, או לפחות כשאני פנויה, אני שולחת את הילדה לבית הספר והולכת לפגוש את שבי בנזוגי בקפה של חוף הדולפינריום. אנחנו יושבים, קיץ וחורף, בחום ובסערות, לא משנה מה, על כיסאות הפלסטיק, כמעט על שפת המים, שותים את האמריקנו של הבוקר ומביטים לים. לפעמים אני אומרת לשבי שבשעה המופלאה הזאת אני מרגישה כמו האשה הכי ברת מזל בעולם. שגם אנשים מאוד עשירים חזקים ומצליחים מקנאים בנו עכשיו, כי את העונג הזה, הפריבילגיה הזאת, אין להרבה אנשים על הכדור הזה. תל אביב היא העיר האהובה עלי בעולם מהרבה סיבות, אבל החשובה שבהן היא שבכל עיר אחרת שהייתי מוכנה לגור בה, בנובמבר כבר מזמן קור אימים וגשם ושלג, ואנחנו יושבים לנו בים, בשמש הנעימה של ישראל – ואנחנו האנשים הכי ברי מזל בעולם.

חוף הים בתל אביב. צילום: שאטרסטוק

4. גן מאיר

קצרה היריעה מלתאר כמה זיכרונות וכמה דברים קרו לי בין שבילי גן מאיר. מהיום שנולדתי ועד היום, כשהילדה שלי נפגשת שם עם החברים שלה, הגן הקטן הקסום והמופלא הזה, שנתן אלתרמן כתב עליו כל כך יפה, הוא נקודה משמעותית בחיי. זוכרת טיולים כשהייתי בגן, את הסוטול הראשון, מזמוזים בתיכון, טיולים עם הכלבה, פיקניקים עם התינוקת שלי, הפעם הראשונה שהתגלשה במגלשה, מצעדי הגאווה הראשונים, הקפה המושלם להורים טרוטי עיניים בשבת בבוקר, המרכז הגאה על החוגים שבו והאולם הקטן והחמוד, אין סוף ימי הולדת, וגם לפעמים ישיבה בודדת ודומעת מלב שבור על ספסל נסתר בין השיחים. ״עוד נלך ידידי בשבילי גן מאיר״ כתב אלתרמן, ואני מאחלת לעצמי להלך בשבילים האלה גם עם המטפלת הפיליפינית שלי בעוד הרבה שנים.

גן מאיר (צילום: Shutterstock)

5. הפורטוגלית בטשרניחובסקי (6)

שנים עברתי לידה ולא הבנתי מתי בדיוק המקום המוזר הזה פתוח ומה בדיוק הוא מגיש. ואז גיליתי. מה זה גיליתי, נדהמתי לגלות שזאת אחת המסעדות הטובות בעיר, וללא ספק הנעימה, המשפחתית והידידותית מכולן. תחת ידו של השף אייל וכמובן בניצוחה של דליה אשתו, המארחת המושלמת בארץ, אמנית הסמול טוק, שמכירה כמעט כל אורח בשמו, אפשר לאכול שם אוכל פורטוגלי מעולה, מדויק, צנוע, ופשוט מענג. לא לפספס את מנת הקולורבי בתנור שאני לפעמים חולמת עליה בלילה, וכבר שנים מנסה להכין בבית ולא מגיעה לדיוק המושלם של אייל. מסעדה טובה באמת, היא גדולה מסך חלקיה, ויש בה שקט ונחמה כמו חיבוק של חברה טובה. אז לכו תבקשו חיבוק, ותגידו לדליה שאני שלחתי אתכם.

ביסטרו טשרניחובסקי (צילום: דן פרץ)

ריקי בליך, יו"ר שח"ם ארגון השחקנים והשחקניות, שחקנית תיאטרון הבימה, מופיעה בימים אלה בהצגה החדשה "אני לא רפפורט". לפרטים נוספים