מסע של תחפושות ו-6 טמבוריות מומלצות. זאת העיר של רן ברודר

רן ברודר, נשוי+2, בן 35, שימש כמנכל פיוצ'ר מוביליטי שקידמה תחבורה חכמה בישראל והיום מנכ"ל בירד ישראל, חברת הקורקינטים השיתופיים, ורוכב לכל הפגישות שלו בעיר על קורקינט. הוא גם "רגיל שאנשים מסתובבים בפלורנטין ואומרים לי שהם ראו אותי למרות שזה לא אני" 

>> כיכר גאונית ולחמניה בצורת דובי // העיר של דנה ברלב
>> גן קסום נסתר וחנות לאבד בה זמן // העיר של מורן קליגר

1. הקורקינטים

לא מקום, אבל בכל מקום. תל אביב היא העיר הראשונה שבה פעלו קורקינטים שיתופיים מחוץ לארה"ב, החל מהשקת בירד בעיר בקיץ 2018, ואפשר להגיד בבירור שהקורקינטים השיתופיים אוהבים את תל אביב והעיר מחזירה להם אהבה. אני ער לביקורת החשובה וגאה להתמודד איתה, כי אני יודע שבכל יום אנחנו ממשיכים לעשות היסטוריה בתחום התחבורה. הקורקינטים בטוחים מאי פעם, מסודרים מאי פעם, ובעיריה ובחברות הקורקינט עושים הכל, אבל הכל, כדי לדאוג לכולם – לרוכבים, להולכי הרגל, לנהגים, לבעלי העסקים ולכל תושב שמעוניין או לא מעוניין בשירות.

הקורקינטים של BIRD (צילום: יח"צ)

2. יד אליהו/בלומפילד

אני פוקד את היציעים של מכבי וחבר בארגוני האוהדים כמעט 20 שנים. מבחינתי האיצטדיון הוא בית, אני מכיר כל פינה בו וכל רחוב סמוך. גדלתי בו, התעצבתי, הכרתי, צמחתי, ואני היום מי שאני הרבה בזכות החברים ליציע והקבוצה. אין מרגש יותר מאיצטדיון מלא ואין יותר כיף מניצחון. בעיני הרגעים בהם עשרות אלפי אנשים מכוונים את תשומת הלב שלם והרצונות לדבר אחד פשוט ויחיד – כדור בסל או כדור ברשת, הם על סף חוויה רוחנית. כתל אביבי ואורבניסט חובב, העובדה שהאיצטדיונים נמצאים בתוך העיר כחלק מהשכונה מרגשת אותי. זו עוצמה של עיר ושל התושבים בה.

מריחים את ההתרגשות באוויר. בלומפילד (צילום: shutterstock)

3. טמבוריות

פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הם מושון (פרישמן 42), כלי וחומר (פרישמן 45), גרינבוים צבעים (קינג ג׳ורג׳ 86), דקל נוי (קינג ג׳ורג׳ 47), הבית שלי (ארלוזרוב 76) ובא לבית (דיזנגוף 234).

4. דרך התחפושות

כל פורים מביא התרגשות חדשה – ואחרי חודשים של רקיחת רעיון מתחיל שלב הביצוע. תחנה ראשונה תמיד תהיה שוק בצלאל, להכין את התשתית של הבגדים. מיד אחרי השוק, עצירה בדוכן הראשון בשוק הכרמל לטייץ התורן, ואז צלילה לחנויות הבדים והכפתורים בנחלת בנימין. חזרה דרך שוק הכרמל לאקססוריז מתאימים או פיתה להשתקת הרעב. אם התחפושת עדין לא שלמה, מקנח בדרך חזור בחנויות הפופ-אפ של קינג ג'ורג' או ברוריה בסנטר. יומיים של גזירה, תפירה והדבקה יחד עם אשתי היקרה ליאת, ואנחנו על הגל.

תגיעו מוקדם. התור לברוריה לפני חג פורים (צילום: אלי אטיאס)

5. חוף הים. פרישמן אם צריך לבחור

בכל פעם שאני נכנס למים, מסתובב וממסתכל על קו החוף, מיפו עד הרצליה, אני מודה על הזכות לגור בעיר הכי טובה בעולם. אני ישר מדמיין את השכבות שמתקפלות מהים – החול, הטיילת, שביל האופניים, המסעדות, הברים, המועדונים, התרבות, אזורי העסקים והשכונות. אין עוד עיר כזאת בעולם.

העיר הכי טובה בעולם. חוף הים (צילום: שאטרסטוק)

6. הבתים הישנים

אני יודע, זה לכאורה הסיוט של כולנו. הזרם הבעייתי, החשמל בשכבות על גבי שכבות, הביוב, החוטים, הקירות המתפוררים. כשמסתכלים בין הבניינים או בחצר האחורית, קשה לחשוב איך אפשר לקרוא לה העיר הטובה בעולם. אבל כל בית בא עם סיפור, ומספיק ללכת ברחוב דב הוז ולקרוא בית אחר בית את השמות שגרו בבניינים כדי להבין שאנחנו חלק מהיסטוריה שהתחילה הרבה לפנינו. והיי, יש גם בונוס – התקרות גבוהות, החדרים עצומים, ודלתות ההזזה מגניבות.

עם התה והלימון והבתים הישנים. רחוב דב הוז (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

מקום לא אהוב בעיר

צומת השלום. שירתתי ועבדתי סביב צומת השלום עשור שלם – בקריה, בעזריאלי, בנח מוזס, בתוצרת הארץ. אני תמיד נחרד מהמחשבה לחצות את הצומת, לא משנה באיזו צורה. ברכב פקוק, באוטובוס לא זזים (חל שיפור עם הנת"צים לאחרונה), כהולך רגל אין צל ובקורקינט השביל נגמר באמצע הדרך. כולי תקווה שבסוף התוכנית, עם נת"צים טובים, שבילים ואפילו הצללה, הצומת המרכזית של המדינה תראה אחרת. מגיע לנו יותר.

אבדו כל תקווה אתם העומדים בשערנו. מזרח צומת השלום (צילום: Shutterstock)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קלאסה" של ציפורלה. האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ב-10 באוקטובר התחלתי לקרוא את ״מדינת ישראל תעשה הכל״  של רונן ברגמן שמגולל את סיפורם של החטופים והנעדרים מאז הקמת המדינה. הסיפורים תמיד מורכבים וקשים, עם המון זויות בטחוניות ופוליטיות. כולי תקווה שבכל הערפל עדין ישנם אנשים אמיתיים, ערכיים וחכמים שידעו לפעול בכיוונים הנכונים עבור אלה שנפגעו כל כך קשה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון, כל מטרה. אין מטרה פחות חשובה כרגע, בתקופה ביטחונית וכלכלית קשה כולם נפגעים, גם אלה שהיו צריכים סיוע לפניה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנלחמים בכל החזיתות – בעלי העסקים שגם משרתים פעילים וצריכים להחזיק משפחה לצד השירות המשמעותי. אפשר למצוא אותם דרך "מחבקים מילואימניקים"של חנוך דאום.

מה יהיה?
תקופה לא פשוטה. אני מקווה שהתקופה תגרום לאנשים להתקרב לעצמם ולפשטות שבחיים, ולהתרחק מהאגו שמנהל אותנו וגורם לכל כך הרבה סבל בעולם. אני יודע שזה לא נראה הכיוון בשלב זה, אבל שינויים יכולים להיות מפתיעים.