הזמרת והיוצרת שירה גבריאלוב אוהבת את תל אביב דרך החושים, מהקולינריה של פופ אנד פופ ועד לסטודיו מלא ההשראה של אמא בדרום העיר. תפסנו אותה רגע לפני שהיא עולה לבמה עם אבא מיקי גבריאלוב, כדי לשמוע על סושי מצטיין ועל המאבק האישי שלה להחזרת המדרכות להולכי הרגל
שירה גבריאלוב היא זמרת ויוצרת שמגיעה ממשפחת אצולה של המוזיקה הישראלית (רמז: אבא שלה חוגג 40 שנה לאלבום מופת שהקליט עם אריק איינשטיין, והיא תהיה איתו שם על הבמה). תפסנו אותה כדי לסחוט המלצות על סושי משודרג, בולנז'רי שיזרוק אתכם לפריז, והבר השכונתי עם האווירה הכי מרימה בעיר. וגם: למה היא הגיעה למסקנה שהיא חייבת להישמע כמו דודה מודאגת מול עיריית תל אביב?
>> שמורת טבע של א-נשי מקצוע ואוכל גיאורגי נסתר. העיר של נועה גלר
>> אוכל נשמה הכי טעים ובית החלומות בשכונת התקווה. העיר של אלרן דקל
>> סינימה פרדיסו, דג על לחוח ומקום לטפס בו. העיר של אליה שוורץ
1. Pop & Pope
עבורי, חוויית בילוי מושלמת היא כזו שמפעילה את כל החושים, וב-Pop & Pope עושים את זה ברמה בינלאומית. העיצוב המהפנט, האמנות שתלויה על הקירות והאופן שבו המנות מעוצבות על הצלחת כמו ציור, הופכים כל ערב שם לוואו אחד גדול. כמי שלא אוכלת בשר אבל מאוד אוהבת דגים, התפריט שם מסדר אותי בצורה מושלמת, והקוקטיילים שלהם הם פשוט יצירת אמנות בפני עצמם.
2. אמש
המקום שמפצח בצורה מושלמת את השילוב בין אווירה משוחררת ותוססת של בר שכונתי שמח לבין אוכל ברמה קולינרית גבוהה באמת, הוא "אמש". המוזיקה שם תמיד חזקה ומרימה בקטע טוב, והעדיפות הראשונה והמוחלטת היא לשבת בחוץ, בחצר הכיפית שלהם. זה הלוקיישן המושלם לערב של דרינקים ואוכל מעולה באוויר הפתוח.
3. סושי בר בזל
כחובבת אוכל אסייתי וסושי בפרט, הייתי חייבת להוסיף להמלצות שלי את "סושי בר בזל", שעבר מהפך מדהים לפני כשנה וחצי והפך ממוסד שכונתי מוכר לחגיגה של צבע וסטייל. אני משוגעת על מנות הספיישל המתחלפות שלהם – כמו הומאז' 'סופגניית הסושי' המטורף שהם עשו בחנוכה. ההגשה שם תמיד יצירתית, האווירה מרימה והמקום גם כשר!
4. אלכסנדר
אם כבר להמליץ על קונדיטוריה, אז על כזו שגורמת לך להרגיש בתוך סרט צרפתי. "אלכסנדר" היא מאפיית בוטיק סופר שווה ומעוצבת בלילינבלום, שמביאה איתה וייב פריזאי מדויק. הבצקים שם הם יצירת אמנות של ממש, פריכים ושחומים בדיוק במידה, והקינוחים נראים כאילו נלקחו מחלון ראווה. חובה לכל מי שאוהב פחמימות ואת עצמו.
5. הסטודיו של מיכל ליטאור גבריאלוב
המקום הכי מיוחד, מרגש ואישי שלי בעיר הוא הסטודיו של אמא שלי, האמנית מיכל ליטאור גבריאלוב, שנמצא בדרום העיר. הסטודיו שלה הוא אי של צבע, חום והשראה בתוך יער הבטון. המבקרים יכולים לפגוש את היצירות הנהדרות שלה – מציורים מלאי אופי של חמורים, ציפורים וגמלים, ועד לציורים המרגשים ביותר של הבת שלי, נאיה. מקום שמזכיר לי בכל פעם מחדש מהי תעוזה, התמדה וכישרון.
החלק הלא אהוב בעיר: פחד אלוהים על המדרכות
המדרכות בתל אביב הפכו מזמן לשטח הפקר. השילוב של עבודות הרכבת הקלה הבלתי נגמרות, יחד עם הטירוף של הקורקינטים והאופניים החשמליים, הפך את ההליכה הפשוטה בעיר לחוויית הישרדות מלחיצה. העירייה חייבת להחזיר את המדרכות להולכי הרגל ולייצר אכיפה אמיתית והפרדה מוחלטת. אני לא רוצה להישמע כמו איזה דודה, אבל אני באמת דודה וזה ליטרלי פחד אלוהים ישמור.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לקחתי את הבת שלי נאיה, שהיא בסך הכל בת שנתיים וחצי, לגרסה המחודשת של 'ספר הג'ונגל' עם שחקני העבר המיתולוגיים. עבורי זה היה מסע נוסטלגי מטורף בזמן! לראות על הבמה את ענקי הילדות שלי: טוביה צפיר, ששי קשת ואלי דנקר (למרות שהיה חסר לי מאוד תום אבני המוכשר, שכבר מזמן לא בגיל של מוגלי). כמובן שהקסם האמיתי היה להסתכל על נאיה. היא ישבה מרותקת לכיסא לאורך כל המופע, ובסוף נעמדה על הברכיים שלי ונפנפה בהתרגשות מטורפת לשחקנים. היא לא הפסיקה לדבר על ההצגה הזו במשך חודש שלם אחרי. הרגע הזה, שבו הילדות שלי והילדות שלה נפגשו על במה אחת, פשוט פתח לי את הלב והזכיר לי מהו קסם אמיתי של תרבות.
איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר 'עוד יום במזרח התיכון' של שי המבר. שי הזמינה אותי להשתתף בקליפ שצילמה עם נשות מילואימניקים. כיוצרת בעצמי, לרגע תהיתי איך ארגיש להשתלב בפרויקט של מישהי אחרת, אבל השיר הזה פשוט מחק כל ספק. המילים והלחן היו גדולים וחזקים מכל תהייה. בצילומים עצמם פשוט פרצתי בבכי, בכי משחרר שחיכה הרבה זמן בפנים. בעלי היה עמוק במילואים, אני הייתי בהיריון מתקדם, והחיבור המיידי עם המוזיקה המדויקת של שי נתן לי כוח ותחושת שותפות עצומה בתוך הטירוף הזה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למיזם "העוגן" (עוגן למשפחות המילואים). יוזמה קהילתית מדהימה שמחברת בין מתנדבים למשפחות מילואימניקים מאותה שכונה לעזרה יומיומית פשוטה ומצילת חיים – בייביסיטר, בישול ארוחה חמה או תיקונים קטנים בבית. תודה רבה לרחל עזריה, מנכ"לית ומייסדת העוגן למשפחות המילואים.
מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע?
אבא שלי, מיקי גבריאלוב. בתכלס, צריך להרים תמיד ולא רק כרגע, אבל אין זמן מושלם מעכשיו. האיש הזה הוא פנומן, כישרון מהלך, ואני כל כך אוהבת וגאה בו. ב-25.7 אני גם אגיע להתארח במופע שלו 'אוהב להיות בבית' (חוגגים 40 שנה לאלבום המופת!) ב-Up Town פארק עתידים בתל אביב. בואו, הולך להיות נוסטלגי ומחמם את הלב ברמות.
מה יהיה?
מה שלא יהיה 🙂 הדבר היחיד שצריך ויכול להחזיק אותנו זה להתמקד במה שקורה ממש עכשיו, ברגע הזה.