אליה שוורץ (כאן עוקבים) היא במאית ויוצרת קולנוע תיעודי, מורה לקולנוע בתיכון, בוגרת בהצטיינות של בית הספר מנשר לאמנות ולימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (NYU) ואמו של הכלב שינובי. בימים אלו היא מציגה את סרטה השני, "לווייתן", העוסק במשבר האקלים וזוכה פרס ראשון בפסטיבל "אדם, טבע וקולנוע". אתם יכולים לתפוס אותו בהקרנה שתתקיים בסוהו האוס (יפת 27, יפו) במוצ"ש ה-25.7, לצד שיחה עם היוצרת, והכניסה חופשית כמו לשחות באוקיינוס.

>> גת, הווידאומט ורכבת התחתית שלא הייתה. העיר של תנשמת
>> קדרה של מכשפות, התמכרות למרק קובה ויותר מדי נרות. העיר של נשמה
>> חנות ספרים קסומה, יין נגיש והמקום לרקוד בו על הבר. העיר של גיא הר

1. קיר טיפוס פרפורמנס רוק

התחלתי לטפס לפני שנתיים בערך, וזה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. מעבר לספורט, הטיפוס מלמד אותי התמדה, סבלנות ותחושת מסוגלות וחושף בדרך לא מעט מהדפוסים שלי. גיליתי למשל שאני מטפסת הרבה יותר טוב כשאני עושה זאת לצד אנשים שאני אוהבת, מאשר לבדי. יש משהו מאוד יפה בלראות איך דברים מהחיים עצמם מופיעים גם על הקיר.בנוסף,בתוך הקיר יש גם מתחם טיפולים בשיטת אילן לב, ונמרוד חירורג שמטפל שם הוא מהמטפלים הכי טובים שפגשתי. בעיניי זה אחד מקירות הטיפוס הכי טובים בארץ, עם מסלולים יצירתיים ומאתגרים. המקום פתוח מהבוקר המוקדם ועד הלילה, כך שלא משנה איך נראה היום שלי, תמיד יש לאן לברוח כדי לטפס, לנקות את הראש ולהירגע. אני גם מתה על הריח שם, אבל זאת כבר סטייה אחרת.
מידטאון, מנחם בגין 144 ת"א.

2. מרכזסוזן דלל

זה פשוט מקום רומנטי. אחד מהלוקשיינים שאיכשהו, באורח פלא, נשארו שקטים ופסטורליים בלב תל אביב. יש שם את המבנה האירופי המרשים, פינות דשא קסומות וכמובן שיעורי הגאגא – בתור הפטיש החדש שלי, כשילוב מושלם של קרינג' וקסם.
מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון, יחיאלי 5, נווה צדק, ת"א.

3. קולנוע יפו

יש משהו במקום הזה שמרגיש קצת כמו סינימה פרדיסו. אפשר לשבת בחוץ עם חברים לפני ואחרי ההקרנה, כשצורת הישיבה בפנים מזכירה קולנוע מאולתר משנות ה־40. אולי אני מתחברת לזה, כי עמוק בפנים אני די בטוחה שגדלתי בניינטיז בטעות – ושהייתי אמורה לחיות כמה עשורים קודם. זה גם כל כך כיף לראות סרטים אהובים מפעם, לצד אלו החדשים מהיום. אחד מהמקומות הכי קסומים בעיר מבחינתי.
קולנוע יפו, מרזוק ועזר 14, יפו

4. קזינו סן רמו

אני פודית רצינית, ואחד מהדברים הכי שווים בעיר הזאת הוא כמובן האוכל. אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת בעיר, זאת הייתה מנת הדג על לחוח בקזינו סן רמו. אפילו השם שלה עושה לי שמח. דג על לחוח – איזה שילוב עולמות גאוני. המנה עצמה פרשית וקלילה אבל משביעה, יפהפייה ובעיקר כזאת שפשוט עושה שמח בלב. ובכלל, יש משהו בקזינו סן רמו שתמיד משמח אותי. המיקום במתחם נגה צמוד לתיאטרון גשר, המזרקה בחוץ, האווירה היפואית הנינוחה והאנשים הצבעוניים שיושבים שם.
קזינו סן רמו, נחמה 2, מתחם נגה, יפו

5. חוף הכלבים ביפו

אין משהו שמרחיב את לבי יותר מאשר לראות את הכלב שלי, שינובי, רץ בחופשיות על החוף כשאוזניו מונפות לאחור כמו הכנפיים של דמבו. יש משהו במקום הזה שמצליח לשלב את כל הדברים שאני אוהבת: ים, טבע, תנועה וכלבלובים מאושרים. ובינינו, לראות כלבים מתוקים מתרוצצים ומשחקים יחד, זאת אחת מהחוויות הכי משמחות שיש. כך בכל פעם שאני מגיעה, אני יוצאת משם עם חיוך.

מקום לא אהוב בעיר

אהיה מאוד מאוד מקורית פה לגבי התחנה המרכזית. בכל פעם שאני נקלעת לאזור במקרה, אני מרגישה את העכברושים מסתכלים עליי. ובכלל אם יש משהו שאני לא אוהבת בעיר, זה את העכברושים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יומיים לפני המלחמה המטורללת עם איראן זכיתי להיות בפרימיירה של “קברט” בקאמרי. לא הייתי מוכנה לחוויה הטריפית, כמעט מיסטית, שההצגה הזאת סחפה אותי אליה. חוויה שכל החושים עוברים בה. הפה לא הפסיק להיות פעור. התלבושות, התאורה, הכוריאוגרפיה. חברי הגאון שהם שיינר בתפקיד ארנסט, בהחלט הפך לנאצי האהוב עליי. מאז אני הולכת ברחוב ושורקת משם מנגינות (אבל זה סיפור מביך אחר) ופשוט לא מפסיקה לקרוא על המחזמר, הספר ורפובליקת ויימאר.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני סאקרית של ספרי פסיכולוגיה. בשנים האחרונות אני לומדת את שיטת סאטיה, שהיא מבחינתי שילוב מושלם של כל הדברים שאני אוהבת: גוף, נפש, בודהיזם ופילוסופיה. ולכן התרגשתי כשיצא ספרה החדש של ד"ר אנאבלה שקד "להחזיר את האומץ". הספר עוסק בשאלה איך פועלים למרות הפחד, באיזה אופן ניתן לפתח תחושת ערך עצמי שלא תלויה באישורים מבחוץ, וכיצד חיים עם יותר אומץ ופחות הימנעות. כמו בספריה הקודמים – הוא כתוב בצורה נגישה, חכמה ומלאת חמלה. ממליצה עליו בחום.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת תובנהשמנגישה לקהל הרחב את תרגול המדיטציה והפילוסופיה הבודהיסטית דרך קורסים, ימי תרגול וריטריטים של ויפאסנה. התחלתי ללמוד ולתרגל בודהיזם בגיל 23, ובאופן חד משמעי זה הציל את חיי. אני חושבת שלתרגול הזה יש בישראל חשיבות עצומה, בהתחשב שהוא לא מלמד איך לברוח מהמציאות – אלא איך לפגוש אותה עם יותר יציבות, מודעות וחמלה. אחד מהדברים שאני הכי מעריכה בעמותה הזאת – שהיא פועלת במודל של דאנה (נתינה), ברוח הבודהיסטית המסורתית. חלק גדול מהפעילות מבוסס על נדיבות ולא על היגיון מסחרי, כך שגם אנשים שאין להם אמצעים יכולים להשתתף בריטריטים ובקורסים. בעולם שהופך יותר ויותר קפיטליסטי ומנוכר, יש משהו מאוד מרגש בעיניי בקהילה שמבוססת על תרגול, נתינה והבנה שכולנו קשורים. וכבונוס, העמותה גם מפעילה תכנית שמלווה מתמודדי סרטן במדיטציה אחד על אחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עמית עינב– חברה והמורה הראשונה שלי למיינדפולנס ולבודהיזם, היא האדם שפתח בפניי עולם ששינה את חיי. אני באמת חושבת שאין מתנה גדולה יותר שאפשר לתת למישהו מאשר היכרות עם הדרך הזאת, ובטח כשפוגשים אותה דרך עמית. היא מצחיקה, חכמה בטירוף, ובעיקר מצליחה לחיות את מה שהיא מלמדת. מבחינתי, היא אחת המתנות הכי גדולות שתל אביב נתנה לי.

מה יהיה?
החיים מלאי הפתעות, חלקן נפלאות וחלקן כואבות. אז אני משתדלת להחזיק גם תקווה וגם ענווה מול חוסר הוודאות.

• העיר שלי
• קולנוע
• טבע
• לווייתן
• קיר טיפוס