דניאל "נשמה" יטח (שווה לעקוב) הוא אחד המוזיקאים היותר יחודיים בארץ, משלב בין השפעות היפ הופ, ארנ'בי ופופ אלטרנטיבי למוזיקה שאפשר להגדיר אך ורק בתור נשמה. אחרי שעבד עם אמנים כמו אנה זק ורועי כפרי, הוא חבר בחודש מרץ לעוד מוזיקאית מקורית ומבטיחה – יעל זלינגר, אם עוד לא הכרתם זה ממש הזמן כבר – כדי ליצור את האי.פי "מה שהכרתי כבר לא שם", 12 דקות של ביטים אינטרנטיים מעדות בילי אייליש וצ'ארלי XCX ופופ מקורי וחכם שכיף לשמוע מבלי להתבייש. מחר (8.7) הם ישיקו את האי.פי בלבונטין 7, ואתם רוציםלבוא לחגוג איתם. שימו פליי.

>> חנות ספרים קסומה, יין נגיש והמקום לרקוד בו על הבר. העיר של גיא הרן
>> סרטים בסנטר, חניונים (!) והתחברות לטבע. העיר של רוני מהדב-לוין
>>פיתה מהסרטים ורחוב שנותן פייט לאירופה. העיר של אורי אפרים

1. קפה לב

בית קפה צדדי, אלגנטי, באווירה חמה ונעימה באזור בית העיר (תודה לשי טרא ליטמן שהכיר לי אותו). יש לי שם קטע עם משקה ספציפי שאח שלי הכיר לי בקפריסין; אספרסו תפוזים. אני מזמין אספרסו כפול רגיל ומערבב אותו בכוס עם קרח ומיץ תפוזים – ומאז שגיליתי על השילוב הזה אני פשוט חוגג אותו. אגב, למי שלא יודע – יש גג! תעלו במעלית!
אידלסון 29, תל אביב

2. גורמה סבזי

היהלום של נחלת בנימין. אין לי מושג מה אני מזמין שם, אבל מה שאני מקבל תמיד מדהים – מעין "סלופ" של כל המרכיבים הכי טובים שהפרסים יודעים לחבר יחדיו. על הקירות תלויות מלא תמונות של בעלי המקום מצולמים עם סלבס, שזה כידוע האינדיקטור הכי מדוייק לאוכל פצצה.
לוינסקי 47, תל אביב

3. איש האתרוגים

הכרתי את המקום דרך חבר ירושלמי, וגיליתי שיש פינה בשוק הכרמל עם מנטליות ירושלמית של ממש. לא טעמתי כזה שייק פירות טעים מימיי. מעבר לזה, יש להם כל מיני משקאות מוזרים שהם רוקחים עם ג'ינג'ר, כורכום וכל מה שמכשפות אוהבות לשים בקדרה שלהן.
אלנבי 60, תל אביב

4. פלאפל גבאי

אתם בטח יכולים לנחש מה אני אוכל שם: נכון, מרק קובה! כשאני מוצא את עצמי באזור (וזה לא קורה הרבה), מופעל אצלי אפקט פבלוב למרק קובה שלהם. הפכתי לצרכן כרוני, עד כדי כך שאני משתדל להמנע מלהגיע לרחוב כדי לשמור על הארנק (למרות שהם לגמרי הוגנים במחיר).
בוגרשוב 25, תל אביב

5. Candleroom

חנות שנתקלתי בה בטעות, אבל אין טעויות. סך הכל מקום שמוכר נרות, אבל אם הייתם שואלים אותי איך הייתי רוצה שהבית שלי יראה – בדיוק ככה. הנרות שהם מייצרים יפים ברמות, מה שמוביל לזה שיש לי כרגע בבית יותר מדי נרות שלהם ופחות מדי מקום להניח אותם.
פנחס בן יאיר 8, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

החיבור הבלתי נתפס בין תחנת רכבת סבידור מרכז לרכבת הקלה. זה היה יכול להיות כל כך קרוב, אבל במקום זה הנוסעים נאלצים לעבור הליכה מתישה של כמעט חצי קילומטר. אני מוצא את עצמי עומד במעבר חצייה בחום המטורף, וצריך לבחור: האם לעבור בעוד מעבר חצייה ללא רמזור, שנמצא ממש על נתיב השתלבות לכביש מהיר, או לעצור פיזית אוטובוס מלא בנוסעים רק כי אני אדם יחיד שרוצה להגיע לתחנה? ואל תדאגו, ראיתי שיש שם המשך תכנון לתחנה קרובה יותר. אבל למה לא להתחיל ממנה ואז לפתוח את התחנה הרחוקה? איפה התכנון?

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"גברת רביע".הגעתי לשם דרך הגיטריסט מאור שוורצברג שמנגן איתה, ומדובר בחוויה מטורפת: מופע שהוא למעשה טיפול זוגי מזורז (ב-5:55 דקות) בזוגות מהקהל, שמועבר על ידי זקנה עיראקית שלא ברור אם בעלה חי או מת. מאחורי הקלעים הסיפור עוד יותר מעניין; מאחורי הדמות של גברת רביע עומד השחקן דניאל קישינובסקי. הוא בכלל שחקן שעשה הסבת מקצוע למטפל זוגי מבוקש, והחליט לשלב את שתי האהבות שלו יחד על הבמה. המופע מורכב מטיפול בזוגות שמתנדבים מהקהל, ולאחר כל טיפול שיר מאולתר שאשתו כתבה מאחורי הקלעים ולוחשת לו באוזנייה. נשמע קרינג'? קצת, אבל זה פותח את הלב. המופע סולדאאוט חמש פעמים בשבוע כבר תקופה ארוכה, ובצדק. הייתי פעמיים ולא שולל עוד ועוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "צל כבד" של כשניקו תתחיל לדבר. באחת ממתקפות הטילים מאיראן ישנתי עם בת זוגתי בבית של אבא שלה בתל אביב. אחרי רצף אזעקות לילה לא הצלחנו לחזור לישון, ובארבע בבוקר פשוט התחלנו לזמזם מזיכרון עמום את השורות "צל כבד, ירח מתאבד". ניסינו להבין על מה השיר מדבר אבל לא זכרנו את המילים. שמנו אותו ברקע, והוא פתח אצלנו פלייליסט ספוטיפיי שקראנו לו "ניינטיז לחמש בבוקר" שזו בערך המוזיקה היחידה שאני מסוגל לשמוע כרגע (מלבד חומרים שאני יוצר בעצמי). באופן מדהים הכוכבים הסתדרו, ויצא לי לאחרונה לעצב פרויקט מוזיקלי קרב ובא של פטריק סבג (מ"כשניקו תתחיל לדבר") יחד עם שי צברי, וסגרתי איתו מעגל כשסיפרתי לו את כל הסיפור.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"הגל שלי". יש כרגע הצפה תקשורתית סביב נוער בסיכון. לדעתי זו לא בהכרח בעיה של משילות, ולא פותרים את זה בענישה או בהפחדה. נהוראי היה יכול להיות אני, הוא היה יכול להיות אתם. הפתרון: חינוך. נוער בסיכון תמיד היה ותמיד יהיה. הילדים האלו מחפשים מטרה וסיבה לחיים, עם כמה שקשה לפעמים לתפוס את זה. שם בדיוק נכנסת העמותה, שמלמדת גלישת גלים ומשתמשת בים ככלי טיפולי וחינוכי מעשיר. הם פועלים גם בתל אביב ובכל הארץ, ושווה לפרגן להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכאל מזרחי ושירה אנגלר, שהם המותגsubtlebody. הם הרימו בעצמם מותג בגדים מקומי יפהפה, ואין פריט שלהם שאני לא מאוהב בו. הם גמרו לי את הארנק לחלוטין, ואני לגמרי מתכנן לחזור אליהם ברגע שתהיה לי שוב פרוטה בכיס. אין עליהם, ומקווה שהם יתפוצצו בטירוף כי מגיע להם.

מה יהיה?
אני משתדל להישאר אופטימי. אבל היגרתי לאירופה לחצי שנה וחזרתי (מסיבות שאני שומר לעצמי). כרגע "על הקו". לגבי שושנה (ישראל) – אני חושב שכל עוד לא נלמד להבין שאנחנו האחר – לא נזוז לשום מקום. אני הייתי אתם, אתם הייתם אני.

• העיר שלי
• מוזיקאים
• קפה לב
• קובה