שיר ראובן היא קומיקאית, תסריטאית ובאופן כללי אדם שאנחנו אוהבים לשמוע או לקרוא על כל נושא שבעולם. היא גם כתבה אצלנו טור מעולה שהפך לפודקאסט "איך לעשות דברים" בכאן הסכתים, ובאופן כללי אהובה על המערכת. לכן זה כמעט מפתיע שעד כה היא לא השתתפה במדור הזה, אבל הגיע הזמן. ב-15.9 היא תיקח חלק, יחד עם יואב רבינוביץ' והמורה לתנ"ך חן עמרם, באירוע "משתה סליחות: ספיישל יונה והלויתן" בנווה שכטר, כדי ללמוד את סיפורו המותח של יונה הנביא, ולרכל, לטנף, להתפעל ולנסות להבין איך נביא בורח מבשורה, ועל מה חושב אדם בבטן של דג. נו טוב, של לוינתן.פרטים וכרטיסים כאן.

>> זכרונות משווקי אוכל בתאילנד ומלא תבלינים. העיר של שף רוסלן אוסוב
>> קולנוע נטוש וכביש למשחטה. העיר של משה רוזנטל (וזו לא תל אביב)
>> הפיצה הכי טובה בארץ ואופנה מדיזנגוף. העיר של עדי עיני ישר

1. קולנוע רב חן דיזינגוף

מרגע שנולדתי ועד שהוא נפטר סבא שלי עבד כמאבטח בקולנוע רב חן דיזינגוף. זה נשמע כמו סיפור ילדות תל אביבי אבל זה לא, הוא היה לוקח כל יום אוטובוס מרמלה בבוקר וחוזר אחר הצהריים, ולכמה ימים בחופש הגדול הייתי נוסעת איתו לקולנוע ונכנסת לכל סרט אפשרי עד שהמשמרת שלו היתה נגמרת. הרגשתי שהוא מאד אהוב בעבודה והייתי גאה לבוא איתו לשם, וגאה שהוא בתפקיד רציני של לשמור על כל מי שבתוך הקולנוע. הייתי כל כך קטנה שלא ידעתי לקרוא תרגום, אבל אהבתי לשבת בקולנוע עם כל האנשים, אהבתי להרגיש שהמקום הזה קצת שלי כי סבא שלי עובד שם, לא הבנתי אף בדיחה אבל אהבתי לצחוק כשכל האנשים צוחקים, ועד עכשיו כשאני הולכת לשם אני מסתכלת על המרצפות הנוצצות ונזכרת איך זה הרגיש לבוא איתו לשם.
בן עמי 16, תל אביב

2. גן מאיר

אני פשוט אוהבת את גן מאיר ואני לא יודעת להסביר למה. קצת עצים קצת כלבים קצת בריכת דגים, אבל משהו שם פשוט עובד עליי. אני תמיד מעדיפה לחזור הביתה ולהאריך את הדרך משם. זה שיש אמפם ממול ואפשר להביא זירו ולשבת בגן מאיר זה כיף ברמות של תאילנד מבחינתי, לא שהייתי בתאילנד אבל ככה אני מדמיינת את תאילנד.

3. כל רצועת החוף

אני לא מתה על להכנס לים. תמיד מגיע גל שמטביע אותי ואני חושבת "הו הנה עכשיו אני מתה, היום זה קורה", וזה כל כך מפחיד שזה לא שווה לי את זה. מצד שני אני פשוט משוגעת על זה שהעיר (בחלקה) מסתיימת בים, בטבע גולמי שאי אפשר לשאת ולתת איתו, ואני אוהבת לראות אנשים שבאים לים ולהבין שכל אחד מהם עבר משהו שגרם לו לחשוב "אני אלך להסתכל על הים קצת", ואת כל מי שעושה ספורט ליד הים שקיבל את אותה החלטה. זה בעצם המכנה המשותף לכל מי שנמצא שם, כולם הרגישו משהו והחליטו שהפתרון עבורם זה להיות ליד הים. ובחורף זה בכלל הדבר הכי יפה בעולם.

4. הוטל מונטיפיורי

כשאני באמת רוצה להתפנק אני הולכת להוטל שמזכיר לי את כל מה שהמדינה הזאת יכולה להיות. תמיד נעים תמיד טעים תמיד יפה. אני מגיעה לשם ומרגישה כמו תינוקת. ההנאה שלי היא לא באחריותי כבר, אני מפקידה אותה בידיים של רותי ברודו ועוזריה, ואני בעיה שלהם עכשיו, והם הולכים לפתור אותה עם פלוטים רותחים וחמאה ופסטה עגבניות.
מונטיפיורי 36, תל אביב

5. כיכר הבימה

מרגישה שלא מעריכים מספיק את כמה כיכר הבימה מקום יפה. הבריכה שבלילה משתקפים בה האורות מהיכל התרבות, והגומה הזאת עם הספרים, והעץ עם האורות, זה פשוט מקום מושלם לשבת בו, מקום מושלם לסיים בו את שדרות רוטשילד, ובכל הליכה שלי לכל מקום אני משתדלת לעבור בכיכר הבימה לפחות לרגע. הדבר שהכי אהבתי בקורונה זה שבמקום לשבת במקומות יכולתי לעשות מה שאני באמת רוצה, שזה לשבת בכיכר הבימה עם תרמוס של תה עם סוכר.

מקום לא אהוב בעיר

רמת החייל, המורדור של תל אביב. פקוק הלוך, פקוק חזור, פקוק בפנים, אין גרם של צל, אף אחד לא רוצה להגיע לשם ועדיין אין חודש שאני לא מוצאת את עצמי שם. חאלס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מקום טוב הכל רע" של נורית וענת דרימר – הצגה שהלכתי אליה שלוש פעמים פותחת את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
⁠"בודקת" של גיתית פישר. מאסטרפיס ישראלי מצחיק חכם עצוב כל הרגשות ארוזים וארוגים ביד אמן.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
⁠איגיאומעברים. אחרי ארבע שנים של ממשלה קיצונית שפגעה בתקציבים של הקהילה אנחנו חייבים להתגייס לטובתה. מי שאין לו זמן להתנדב תמיד יכול לתרום כסף.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל ההורים בלי יוצא מן הכלל אני רואה אתכם מתמודדים עם הילדים שלכם במרחב הציבורי ואתם עושים עבודה מדהימה, תמשיכו ככה.

מה יהיה?
⁠יהיה טוב.

• העיר שלי
• שיר ראובן
• קומיקאיות