דורון טאובר היא שחקנית וזמרת, בוגרת גודמן, בית הספר למשחק בנגב. במהלך לימודיה שיחקה בתיאטרון באר שבע, וכיום היא נעה בין הצגות לילדים ולבני נוער, הופעות בפרינג', אודישנים וכדורסל. במאי 2026 זכתה ההצגה "עכשיו כבר לא מתאים", מאת ובבימוי עדי רהט ובביצועה של טאובר, בפרס בחירת הקהל במסלול קצרנטו של פסטיבל תיאטרונטו, לצד ההצגה "זמן". בסוף יולי היא העלתה בבית היוצר בנמל תל אביב את "אהבה דיגיטלית", קברט מוזיקלי-סאטירי על לבבות שבורים בעידן הדיגיטלי, שכתב וביים שלמה אריאל. טאובר משחקת ושרה בו לצד הפסנתרן אלון וייס, ומשלבת בו גם חוויות מתקופת הרווקות ומהמלחמה, כולל הטיל שפגע בדירת השותפים שלה והמעבר לגור עם בן זוגה אופק.
>> פלאפל של ילדות והגינה שהפכה למקלט. העיר של אסף אלבס
>> מהאולפן של רם אוריון עד חוף הילטון. העיר של שגיא צורף
>> עצי תות, פחמימות וקולנוע שהפך לבית. העיר של אביב זיו

1. דירת השותפים ברחוב יהודה הלוי

דירת השותפים שלי ביהודה הלוי, שנפגעה מטיל. נאלצנו להתפנות ממנה, ובהמשך עברתי לגור עם בן זוגי אופק.

2. התיאטרון הקאמרי

אני שחקנית, אז מעבר לזה שיש שם הצגות טובות רוב הזמן, ואין כמו להתגנדר לכבוד ערב טוב של הצגה, מגיל קטן אחת השאיפות שלי היא לשחק בקאמרי. משהו במקום הזה תמיד מרגש אותי.
שדרות שאול המלך 19

3. MAE מונטיפיורי

יש שם תחושה של חו"ל, של אירופה, עם קפה מוצלח ומאפים נהדרים.
מונטיפיורי 3

4. הים – חוף גאולה

בתוך הים עצמו. לא מובן מאליו שיש לנו ים ממש פה. לא באמת משנה לי איזה חוף, אבל אם צריך לבחור אז חוף גאולה. מי זוכר שיש מלחמה כשנמצאים בתוך המים הכחולים?

5. בריכת הברווזים בגן קריית ספר

או בשמה הלא רשמי: ספוט דייטינג. עשיתי שם דייט אחד. אני פריקית של מקורות מים באופן כללי, אז לעבור שם או לשבת ליד הבריכה באמצע היום, במרכז תל אביב, תמיד מעלה לי את מצב הרוח.

מקום או תופעה לא אהובים בעיר

התחנה המרכזית. תמיד יש שם תחושה לא נעימה ומפחידה. כל הזמן צריך להיות דרוכים, קל מאוד ללכת לאיבוד וזה פשוט מקום לא נגיש ולא נעים להיות בו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אולי בקרוב זו תהיה קלישאה, אבל "האודיסאה", שממש עכשיו באקרנים. קודם כל, זה סרט מעולה שכיף לצפות בו. יש בו אקשן איכותי, משחק מצוין ומוסר השכל מעניין לקחת הביתה. הוא הזכיר לי את אילן היוחסין היווני מהטרגדיות וגם החזיר לי את התשוקה לקרוא מחזות, כמו שעשיתי כשהייתי סטודנטית למשחק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "I Want to Be Where the Normal People Are" של רייצ'ל בלום, השחקנית והיוצרת המוכשרת שיצרה וכיכבה בסדרה "האקסית המטורפת". הוא כתוב בלי מסננים, ונוח, כיפי ומצחיק לקריאה. הספר נתן לי השראה ליצור בעצמי, וגם משפר את האנגלית היומיומית על הדרך. הוא גורם לי לרצות לתרגם לאנגלית את הקברט שלי, "אהבה דיגיטלית", שרץ ברחבי העיר ותכף גם מחוצה לה. אולי אפילו מחוץ לארץ.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה להתנדב או לתרום לארגונים שעוזרים לקשישים מעוטי יכולת או בודדים. להפיג את הבדידות שלהם, אפילו לשעה קלה במהלך היום, יכול לעשות להם את השבוע. קשה כאן כבר בכל גיל, אבל רגע לפני שהם הולכים מאיתנו, להחזיק להם את היד ולשמוע את הסיפורים של הגיל השלישי חשוב לא פחות מלהיות חלק מהחינוך של הדור הצעיר.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
אופק, בן הזוג שלי. תגידו קיטשי, תגידו דביקי, תגידו צפוי, תגידו הכל – אין לב גדול ממנו. כשהיינו פחות מחודשיים ביחד נפל טיל ליד דירת השותפים שלי והיינו צריכים להתפנות. בלי לחשוב פעמיים הוא הזמין אותי לגור איתו "לתקופה" בדירת היחיד שלו. מפה לשם, אנחנו ממש עכשיו עוברים לדירה משלנו. הוא מפרגן לי ומרים לי בכל מה שקשור למקצוע הקשוח הזה שנקרא משחק. אופק מגיע לכל ההצגות שלי, מחפש איתי דרכים ליצור ולייצר עבודה בתחום, נותן לי גב ומחזיק לי את היד כשפחות הולך. מגיע לו שאני ארים לו כאן בחזרה.

מה יהיה?
יהיה שפע. שפע של טוב, של אהבת חינם ושל ירוק בעיניים. יהיה נקי ברחובות מזבל ומשנאה, ונעים באוזניים בלי צפצופים וקללות, בלי אזעקות והסברות. יהיה ביחד. תהיה אחדות, גם אם בלי אחידות. יהיה כיף, כי למה אנחנו כאן על האדמה הזאת אם לא ליהנות מהטוב שיש? יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד. זה מתחיל כבר בבוקר, בבוקר.

• העיר שלי
• ❤ תרבות