ספר הביכורים שלו אמנם מתחיל בבית חולים פסיכיאטרי, אבל העיר של דן קרמר שפויה למדי - מועדון הופעות מיתולוגי, ספרייה בלתי רגילה, חנות מוזיקה שכבר אבדה ורק טיפה קקה של כלבים ברחובות. בונוס: הרמות להורים התל אביביים
דן קרמר הוא סטודנט להוראת ספרות, אב ל-2 ותושב העיר שספרו הראשון, "בלעדייך אין הופעה" בהוצאת שתים, מספר על מפגש בלתי צפוי בין אנשים שבורים בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב, וממשיך בנסיעה לפסטיבל מוזיקה במדבר ולשמוע שם את הלהקה ששינתה את חייו של אחת הדמויות.כאן תוכלולרכוש את הספר, ולקרוא את הפרק הראשון בו.
>> בית חם בקפיטריה וקהילה מנחמת בקפה // העיר של ליאור שדמי שפיצר
>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים // העיר של נטע בכרך
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
1. הבארבי
קודם כל ולפני הכול, אני חייב לדבר על הבארבי. גם אחד משני גיבורי הספר שלי, אנדי, היה בבארבי, וצפה שם בלהקה ששינתה את חייו ומניעה את עלילת הספר. הבארבי (במיקומו הישן, אז הסאונד היה פחות טוב, וכמה היה כיף להיות אנין ומגניב להגיד את זה לאנשים) וגם במקומו החדש, תמיד יהיה מקום תל אביבי אפלולי שמתרחשים בו הדברים שמייצגים בשבילי את תל אביב. ואיזה להקות מדהימות היו מגיעות פעם להופיע בבארבי, וואו. אמן שיחזרו אלינו אמנים מחו"ל.
הנמל 1, תל אביב
2. הסלון של ענת (עינהר)
ענת עינהר היא עורכת וסופרת גדולה (שאגב, הספר החדש שלה מועמד לפרס ספיר!) שעזרה לי רבות למצוא את הקול שלי כסופר. סלון הכתיבה שלה בביתה הוא יותר תל אביב ממה שתל אביב אי פעם חשבה שהיא יכולה להיות. קיבוץ צבעוני ומדליק של כותבים מוכשרים במיוחד – שנונים, מצחיקים ומעניינים – שעובדים עם המאסטרית ברצינות רבה מאוד על סיפורים, כאילו אנחנו בתור ימי הזהב של הספרות העולמית. וכשאתה נמצא בסלון של ענת אתה נוטה לחשוב לרגע, שאולי אנחנו באמת בימים הטובים ביותר של הספרות, כי גם אם לא הרבה אנשים מתעניינים בנו כרגע, לתת כזה יחס ומקום לסיפורים זה הטוב ביותר שהעולם הזה יכול להציע.
3. היכל שלמה ומתחם האקספו
ממוזיקה וספרים אני נאלץ לרדת נמוך יותר, לגוף, לתחרות ולספורט. בהיכל שלמה ובמתחם האקספו צפיתי בכמה מתחרויות הספורט הכי מהנות בחיי (ואני חובב ספורט מושבע) – טורניר ווטרג'ן בטניס, אליפות אירופה בג'ודו, משחקי נבחרת ישראל בכדורסל, וכמובן היהלום שבכתר – אירוע הספורט האהוב עלי מכולם, נבחרת ישראל בטניס בגביע דיוויס! המשחק האחרון נגד יפן בהיכל שלמה היה אחת החוויות המהנות בחיי.
4. חנות "קצת אחרת"
החנות אמנם נסגרה ב-2012, אבל אני חייב לכתוב עליה משהו. כשהייתי נער בודד ודי במצוקה, חנות "קצת אחרת" האגדית הייתה מוקד עלייה לרגל שלי מרחובות, למפגשי הפורום האדיר "אגדות רוק". החנות, שייצגה באופן מושלם את הדמויות השרוטות של האנשים שהכרתי שם, צרובה לי בנשמה כמקום מפלט והייצוג המושלם במציאות לנחמה שמצאתי במוזיקה באותם הימים.
5. הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב
כנראה שמחילות הארנב אשר לתוכן אני יכול לברוח מהמציאות הן מוטיב חוזר בחיי, ואין מחילה יותר גדולה ומופרעת מהספרייה המרכזית באוניברסיטה. כמויות הספרים הם כמו היכל מראות של מילים וסיפורים, שאפשר ממש להשתכר ולהשתגע. אני זוכר את עצמי פוסע בין המסדרונות הרחבים, מחפש כתבי יד איזוטריים, מנסה לאתר בעיני את המספר הסידורי המשונה עם שלוש אותיות ומספר אחריהן, מגלה דברים שונים ומשונים לצד מה שחיפשתי ולבי מתמלא באושר רב.
אוניברסיטת תל אביב, חיים לבנון 55, תל אביב
מקום לא אהוב בעיר
האמת היא כשאני חושב על תל אביב אני בעיקר חושב על השכונה שלי, הדר יוסף, וקשה לי לחשוב על דברים שאני לא אוהב בשכונה הזו, כי היא פשוט קסומה ומהממת. אם אני בכל זאת צריך לחשוב על דבר שאני פחות אוהב בשכונה, זו העובדה שיש יותר מדי קקי של כלבים ברחובות ואין פיקוח. ואם להיות יותר ספציפיים, אז על סניטריה – המדרחוב שמוביל לגינת מארק – למה כל שבוע שוכבת שם יונה מתה?
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אז אולי כקונטרה מסוימת למגניבות התל אביבית ששצפה את החלק הראשון של הראיון, אני אבחר בסיור ב"יד ושם" שהייתי בו במסגרת העבודה בשבוע שעבר. היינו עם מדריך עם מבטא צרפתי בשם שלמה שהיה פשוט איש משכמו ומעלה. לפני מוצגים קשים הוא ממש התנצל על כך שאנחנו צריכים לצפות בהם, דבר קטן שמראה על אופיו הטוב. ובגדול יותר – השילוב בין עממיות ושורשיות יהודית שבאדם יחד עם סובלנות וערכים אוניברסליים פשוט קנו את עולמי ועוררו בי השראה.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספר עב כרס גדול ופשוט אדיר שסיימתי ממש לא מזמן הוא "חירות" של ג'ונתן פראנזן. מעולם לא קראתי ספר כזה. היכולת של המספר לתאר דמויות לפרטי פרטים שחושפים את האנושיות הפגיעה והשברירית של כולנו, בעצם עד כדי כך שאתה מרגיש שאתה מכיר אותן טוב מעצמך, ולגולל סיפור כה רחב יריעה שמצד אחד הוא אוניברסלי מאוד, ומצד שני נכנס לאיזוטריה עלילתית שאי אפשר להתיק ממנה את המבט הזכירה לי במובנים מסוימים את ש"י עגנון.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שהעוסקים בבריאות הנפש בימים אלו צריכים לקבל חיזוק ותמיכה. יש כל כך הרבה מעגלים ופגיעות שונות מהמלחמה ומהמציאות הקשה שאנחנו חיים בתוכה, שמי שעוסק בריפוי והחלמה בעולם שכזה חייב להיות עם הראש מעל המים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אולי קצת לא פייר כאבא לשני ילדים קטנים להגיד, אבל אני רוצה להרים להורים התל אביביים, ולהורים הישראלים בכלל. הורות יכולה להוציא ממך את הרע ביותר, והיא גם יכולה להוציא ממך ממש כמה רגעים אחרי את הטוב ביותר. וההורים שמצליחים לנווט בתור הסערה שאנחנו חיים בה ובעצם להעניק לילדיהם לפי מיטב כוחותיהם ראויים לחיבוק גדול.
מה יהיה?
יהיה טוב, ויהיה גם רע. אני משתדל לא לתת לאופטימיות המובנית שלי יותר מדי לפנטז על איזה טוב גדול כי אז אני אברח מההווה ולא אחווה אותו. אני מאוד מקווה שאחרי מה שעברנו במלחמה נקבל כמה שנים רגועות וטובות יותר.