גולמיות של בטון קורדרוי וסוהו משלנו. העיר של שולמית ישר

שלומית ישר היא אמנית ואדריכלית אשר בימים אלו מציגה בתערוכת "מועקה" שבגליירת אואזיס בנווה שלום, ובגלריה לאמנות שימושית בפלורנטין. עשייתה נעה על התפר שבין אמנות, אדריכלות וחברה כאשר בנוסף, היא מנהלת את תכנית קרסו-הגר בפקולטה למשפטים באונ' ת"א – שהיא תכנית למחקר ופיתוח של דיור בר השגה ופיתוח עירוני. הערב (17.9) בשעה 20:00 היא תשתתף באירוע "קיבוץ עירוני #1: דיור בר השגה – קהילה בונה עיר", שמתקיים בשיתוף עיריית פרנקפורט ונועד לפיתוח וקידום דיור בר השגה. אתם יכולים להצטרף לאירוע בבית ליבלינג או בשידור חי ביוטיוב (לפרטים והרשמה).
>> בעיניים עצומות: 25 תערוכות מומלצות שיעירו אתכם בסופ"ש

1. מוזיאון תל אביב

גילוי נאות: תוכנן על ידי אבי, יצחק ישר, בשיתוף דן איתן. הכניסה המרשימה, בהירות החללים, החומריות הגולמית של הבטון קורדרוי והמעברים בין חללי התצוגה – כל אלה יוצרים התעלות של הרוח, ממש כמו ההתרגשות מצלילי אופרה גדולה. רחבת הכניסה אוצרת היום בתוכה כל כך הרבה כאב. אבי נהג לומר ששטח פתוח טוב הוא כזה שמעורר השראה ליוזמות להיווצר, לא כזה שבו מתכננים מראש כל התרחשוּת.
שאול המלך 27, תל אביב

2. קריית המלאכה

אני נמשכת למקומות שצמחו באופן אורגני, ללא תכנית כוללת שקדמה להם. האמנים הם בדרך כלל הראשונים לזהות את הפוטנציאל, להפיח חיים במחסנים ובבתי מלאכה, ולחשוף את העוצמה במבנים ובחללים שביניהם. זה מזכיר לי את סוהו בניו יורק – מקום שצמח מהשוליים והפך למרכז תרבות חי ותוסס.

3. הרחובות הקטנים בין בן יהודה לירקון

אני אוהבת את ההליכה ברחובות המאונכים לטיילת, שבהם הים לפתע נגלה וזווית הראייה מתרחבת ככל שמתקרבים. בין גורדון לפרישמן, ברחוב של"ג שבו נולדתי, הכניסה אליו מרחוב רופין מפעימה בכל פעם מחדש.

4. מקומות שהיו ואינם עוד, מקומות שהתהוו למוסד עירוני

דוכן השייקים במרווח שבין הבניינים בפרישמן–דיזנגוף – היה שם פטיפון, תקליטים מעולים, וניתן היה לבחור את התקליט שיתנגן; קפה תמר, בו פרקטיקלי גרתי בתקופת הלימודים; ושפך הירקון, לפני ההתחדשות העירונית, המקום הכי רומנטי בעיר, בפער.

5. בריכת גורדון והים

הליכה על החוף לפני ואחרי שחייה בבריכת גורדון. בריכת גורדון היא המקווה שלי. הים הוא זואון אחר: בו הכול נרגע והנוכחות במיטבה.

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אבן גבירול. קיימת לו תכנית מפורטת, אך הזכויות שניתנו בה אינן מספקות כדי לאפשר התחדשות עירונית של ממש. התוצאה היא רחוב שנשאר כבר שנים בתחושה מתמשכת של אתר בנייה, כשבניינים ספורים בלבד חידשו את פניהם. חבל, זהו אחד הצירים המרכזיים בעיר, והוא זקוק להתחדשות מקיפה, במיוחד לנוכח בניית הרכבת הקלה.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתערוכה "מועקה" בנווה שלום התקיים שיח גלריה שבו אמנים יהודים, מוסלמים ונוצרים ישבו יחד סביב העבודות. השיחה נגעה גם בכאב האישי וגם בציבורי, והאמנות הפכה לגשר של הקשבה. זו הייתה חוויה משמעותית של פתיחת לב.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יומן המסע של קרליבך, שקראתי במהלך טיול בהודו. אחרי חודשים של מחנק מאז 7.10, מצאתי בו חמצן לנשימה ומרחב מחשבתי חדש. קרליבך מבחין בין תפיסה מונוליטית, המקושרת לאל אחד, לבין תפיסה פלורליסטית, המקושרת לריבוי אלים. זו הייתה מראה בוהקת לחברה שלנו, עבורי. רעיון נוסף שהשפיע עלי הוא האופן שבו בהודו, לאחר רצח גנדי, לקחו צעד אחורה מההקצנה מתוך הבנה שההקצנה מובילה לאלימות, והמעיטו לדבר בזה – שלא לדבר על הנוצרים שעונדים את האסון שלהם על הצוואר. ואצלנו שנוטים לשמר את זיכרון האסון, כאילו עצם השימור יבטיח שלא נשוב עליו.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש כל כך הרבה – כל ארגון ששייך לבני האור, שחותר לצדק חברתי. לאחרונה נכנסתי לעבודה בתכנית קרסו–הגר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. החלטתי שאני רוצה לתרום מיכולותיי וממרצי לארגונים שמפיצים אור ותקווה, שעושים ועמלים למען תיקונים חברתיים.

4. מי התל אביבי שצריך להרים לו כרגע?
ברק כהן. הוא לקח על עצמו לארגן התנגדות חריפה להתנהלות סביב משפט נתניהו. הוא לא נופל לדיכוטומיות של שחור ולבן, אלא חושף את פני המערכת: את עיכובי השופטים ואת עליבות שני הצדדים. אני ממליצה לעקוב אחריו ולתמוך בו בכל דרך אפשרית.

5. מה יהיה?
תמיד יש אופק, הגלגל יחזור להסתובב. השאלה מתי זה יקרה.