העיר תל אביב הולכת ומתפתחת לכיוונים שונים, אבל ההתפתחות המשמעותית והמסקרנת ביותר בשנים האחרונות היא זו שקורית בדרום החדש של העיר. שכונות כמו קרית שלום, שפירא, גבעת הרצל, תל כביר ונווה שאנן הולכות ומצטרפות לשכונות השכנות פלורנטין, מתחם נגה וגן החשמל, ומתמלאות במוקדי תרבות, בילוי וחינוך. במקביל, היתרון הגדול ביותר באזורים הללו הוא כנראה השטחים הירוקים הנרחבים שכמעט ולא קיימים באזורים אחרים בעיר.

מאז פתיחתו לקהל של פארק החורשות הנרחב, הולך האזור ומתמלא גם בפרוייקטי מגורים, שמאפשרים למשפחות, לצעירים ולצעירים ברוחם ליהנות מכל היתרונות שיש באזורים הללו; בסמוך לתחבורה ציבורית נגישה ולצירים הראשיים למרכז העיר.

בימים אלה נבניתפלורה, שכונה חדשה סמוך לפארק החורשות, שהפך לאחד הספוטים האהובים בעיר. מלבד הפארק הסמוך, השכונה עצמה תכיל עוד ריאה ירוקה שלמה בשטח של 30 דונם.

לטובת מי ששוקל לעבור לגור באזור, וגם לטובת כל מי שרק רוצה לבלות בו מדי פעם, מיפינו עבורכם את המקומות הכי שווים בדרום החדש ואת הסיבות המרכזיות שבזכותן מדובר באזור הלוהט בעיר.

תרבות, אמנות ומוזיקה

דרום העיר היתה מאז ומעולם שם נרדף למוסדות תרבות ואמנות, אבל בשנים האחרונות גם מרכזים תרבותיים שעד כה היינו מוצאים בעיקר במרכזה – העתיקו את מקומם דרומה.

קריית המלאכה היא אולי הדוגמה הכי מובהקת לעניין: מתחם של בלוקים תעשייתיים ששוכן בין רחוב שוקן במערב לשדרות הר ציון במזרח, ומכיל ברדיוס הקטן ביותר את מספר הגלריות וחללי התצוגה הגדול ביותר בארץ של אמנות עכשווית. בקריית המלאכה גם סטודיואים של יוצרים ויוצרות מכל הסוגים: אמנים.ות, צלמים.ות, מעצבי.ות אופנה, קרמיקאים.ות ועוד, לצד חדרי חזרות ובתי מלאכה ותיקים שיחד הופכים את המתחם למיוחד במינו.

מאז סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, כשהחלו להיפתח בו גלריות וחללי תצוגה, הפך המתחם של קריית המלאכה לכזה שהוא שם נרדף ל"אמנות עכשווית". הוא כולל כמה עשרות חללי תצוגה – גלריות מסחריות, שיתופיות, חללים של עמותות ועוד; שבהם מוצגים כדרך קבע תערוכות מתחלפות של האמנות הישראלית הכי עדכנית ובועטת. ביניהם אפשר למצוא, בין השאר, את בית בנימיני, ארטפורט, גלריה רוזנפלד, גלריה רו ארט, גלריה חנינא, גלריה בנימין, מקום לאמנות ועוד ועוד ועוד.

בשנים האחרונות נוספו למתחם כמה תוספות מרגשות: חלל המופעים המרץ2 שבו ההופעות הכי מסקרנות בעיר; סטודיו אנט למוזיקה קלאסית; קיר הטיפוס הבלוק שמושך אליו מטפסים ומטפסות מקצועניים וחובבים, וגם מקומות כיפיים לשבת לאכול או לשתות בהם: מסעדת א-לה רמפה, מסעדת לה-מעלה המקסיקנית ובית הקפה הנהדר קופי-לאב.

כל הסצנה הזו חורגת מהגבולות הרשמיים של קריית המלאכה וממשיכה גם ברחובות הסמוכים בשכונת גבעת הרצל, שבה פועל, לדוגמה, התואר השני באמנות של האקדמיה בצלאל, המתחם החדש מבצר שכולל בית קפה, מועדון לילה, חלל לתערוכות והופעות מוזיקליות, ועוד.

בבית פנורמה הגדול שבשכונת תל כביר השכנה פועל תיאטרון הפרינג' הוותיק – תיאטרון החנות – עם תכנית של מופעים והצגות למבוגרים ולכל המשפחה, כולל הצגות הילדים הכי חמודות בארץ.

בשכונה הצפונית מעט יותר, נווה שאנן, פועלת גלריה צימבליסטה החדשה שהושקה לפני שנה בלבד, וקירות של מבנים רבים מתהדרים בציורי קיר של מיטב אמני ואמניות הרחוב העכשוויים במסגרת פרויקט "הקירות המצויירים של נווה שאנן" של המחלקה לאמנות בעיריית ת"א-יפו – מה שהופך אותה במובנים מסוימים לגלריה חיה 24/7. ואם כבר מדברים על 24/7, במרכז השכונה, לצד קפה זוהר המתוק שנפתח השנה, פועלת גלריית בית המשאבות – גלריית חלון שמציגה אמנות כל יום, כל היום.

בעתיד הלא רחוק בכלל עתיד להיפתח בנווה שאנן גם הקמפוס החדש של להקת המחול הבינלאומית בת שבע, שיהפוך את מגרש הרציפים ההיסטורי של התחנה המרכזית הישנה בנווה שאנן לכיכר תרבות ציבורית ירוקה.

היהלום שבכתר התרבותי שבדרום החדש הוא כמובן מתחם 3426 ובית רדיקל – שהפכו מאז פתיחתם לפני כשנתיים וחצי לאחד ממקומות הבילוי החביבים על תל אביביים (וגם על אורחים מבחוץ). את המתחם, שממוקם במה שהיה בעבר שוק הדגים הסיטונאי ברחוב התחייה, הפכו האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, לכזה שמשלב יצירתיות, חינוך וקיימות. הוא כולל את בית רדיקל – אופרציה נרחבת שכוללת הוצאת ספרים, אירועים, הרצאות, הקרנות סרטים וכל מה שרלוונטי או יכול להיות רלוונטי לאנשים חושבים; לצד בית קפה, גינה פסטורלית, חלל גלריה, סטודיואים, חברות סטרט-אפ ועוד.

טבע עירוני

פארק החורשות, שכבר הזכרנו, הוא אחד הפארקים הגדולים בעיר בפרט ובאזור המרכז בכלל. הוא משתרע על פני שטח של כ-80 מ"ר. הוא מבוסס על חורשות נרחבות שנטעו בראשית שנות ה-50, וכולל בתוכו לצד מתחם הכנסייה הרוסית (שהמבנה היפהפה שלה בולט לעין כמעט מכל מקום באזור) גם את בית הספר לטבע, סביבה וחברה וגני הטבע או בשמם העממי – הגן הבוטני.

הגן הבוטני כולל סוגים של צמחים, שיחים, פרחים, עצים ומדי פעם גם פירות. יש בו שבילים, פינות שקטות לפיקניק, שילוט המסביר על הצומח ובריכות קטנות עם דגים.

בשנת 2024 נפתח לציבור חלק חדש בפארק שמרחיב את שטחו ומשדרג אותו דרומה בכיוון נווה עופר. התוספת לפארק מגדילה את שטחו עם מרחבים קהילתיים ירוקים, מתקן משחק חול ומים שילכלך היטב ילדים מכל הגילאים, פינת משחק יפהפיה לפעוטות, גינת כלבים מדוגמת, מדשאות חדשות, תאורה משודרגת, 225 עצים חדשים, וגם פרויקט נאה במסגרתו הועתקו לתוך הפארק עצי הפיקוס הוותיקים מאזור הבנייה הסמוך של הרכבת הקלה, ובונוס אמנותי: פסל סביבתי חדש – פסלו של האמן אוהד מרומי, "ביכורים".

בנובמבר 2025 קיבל הפארק תוספת משמעותית – "מצפור" – בית קפה, תרבות וקהילה בתוך הפארק עם אגמון צמוד, רחש ציפורים מצייצות והיצע אוכל שכולל פיצות וסמאשבורגרים. במהלך שעות היום והערב מתקיימות בו הקרנת סרטים על מסך גדול, הופעות, הרצאות, סדנאות לילדים ומבוגרים, ושיעורי יוגה. הכל תחת כיפת השמיים.

פארק החורשות הפך במהלך השנים גם לקרקע פוריה למסגרות חינוך – פורמליות ואלטרנטיביות. בסמוך אליו פועל בית הספר לטבע הוותיק, מדרום לו שוכן תיכון פרס להייטק ואמנויות שהושק לפני חמש שנים והוא כנראה אחד מבתי הספר היפים בעיר. במרחק לא גדול ממנו נמצא גם בית הספר השכונתי שפירא שפועל מזה שבע שנים במתכונת ייחודית, ובמתחם הפארק עצמו פועלים כמה גני יער במודלים שונים.

בשכונת שפירא הסמוכה פועל גם מרכז קהילתי פורה גם מגוון חוגים ופעילויות למבוגרים וילדים, והספוט הכי משפחתי להיות בו הוא ביום שישי בבוקר ברחבה של קפה שפירא, על מחצלת עם חברים, ילדים ומשפחות רבות אחרות שחשות קצת בקיבוץ – בתוך העיר.

ההיילייט של שכונת קריית שלום עצמה הוא כמובן הקאנטרי הקהילתי גורן-גולדשטיין, שמושך אליו קהל גם מאזורים אחרים בעיר ולא רק מדרומה. בשנים האחרונות הפך הקאנטרי לאחד המוצלחים בעיר, במחירים מסובסדים חסרי תקדים לתושבי האזור. הוא כולל מרכז ספורט, בריכות וחוגים תוסס, מתקנים חדשים ומשוכללים מהטובים בארץ, בריכה מקורה ומחוממת חצי אולימפית, סאונה רטובה ויבשה, בריכה קייצית ובריכת פעוטות מהחמודות בעיר, מכון כושר ענק ומאובזר, חדרי סטודיו איכותיים, אולם ספורט, מגרשי כדורסל, טניס וקט רגל, וגם אודיטוריום חדיש המכיל 300 מקומות ישיבה ומשמש במה להופעות והצגות.

קולינריה

גם מבחינה קולינרית הולך הדרום החדש ומתמלא, ונותן פייט לפלורנטין על שלל מוסדות הקפה והלילה שבה. בתוך פארק החורשות עצמו, כאמור, פועל קפה מצפור עם תפריט משתנה לכל המשפחה, נשנושים ודרינקים.

במתחם קריית המלאכה פועלת א-לה רמפה הוותיקה, הצמחונית הכי כיפית בעיר; וגם לה-מעלה המקסיקנית שמופעלת על ידי אותם הבעלים שכל ביקור בה הוא חגיגה. באחד המבנים הסמוכים שוכן משכנה הנוכחי של ג'וז ולוז, אחד המוסדות התל אביביים האהובים בכל הזמנים, עם עיצוב ואווירה שאין בשומקום אחר והכי חשוב – אתם מחליטים כמה לשלם. בגזרת הקפה פועל בה הקופי לאב, אחד מבתי הקלייה הכיפיים שניחוחות הקפה שבו יכולים רק הם לעורר ולשלוח אתכם להתחיל לעבוד.

בשכונת שפירא פועלת חנן מרגילן האייקונית, המסעדה הבוכרית שמכל הארץ נוהרים לעבר מרק הדושפרה שלה (גם בקיץ); קפה גרגר הטרנדי שבו נכתבו כמה מהתסריטים של הסדרות הכי מצליחות בשנים האחרונות; קפה שפירא שהוא בעצם המרכז האמיתי של השכונה, וגם סוד שמור למביני עניין: האטלס בר.

בשכונת נווה שאנן תוכלו למצוא קולינריה בשלל סגנונות, אבל על אמת – מסעדות הודיות, תאילנדיות, סיניות, סודניות ועוד – כולן הכי אותנטיות שיש. גם נווה שאנן זכתה לא מזמן לקפה חדש ועכשווי משלה – קפה זוהר הקטן והחמוד (אח לקפה גרגר משכונת שפירא).

תחבורה

ברכב פרטי, בתחבורה ציבורית, באופניים ואפילו ברגל: הגישה משכונות הדרום החדש למרכז העיר ולאיילון היא קלה ונוחה. ממזרח נמצאת צומת חולון שתוציא אתכם אל מחוץ לעיר (וגם קניון קטן – מגה אור וולפסון, למקרה הצורך). באותה הצומת ממש פועלת תחנה של רכבת ישראל; ובמרחק לא גדול נמצאות תחנות הרכבת הקלה של יפו. ובעתיד הקרוב הבא עלינו (בתקווה רבה) לטובה, כשיתחיל לפעול הקו הירוק של הרכבת הקלה – היא תגיע אפילו קרוב יותר. יש למה לחכות.

>> פרויקט פלורה בדרום העיר

• הבועה
• ❤ תרבות
• טבע עירוני
• חינוך
• אמנות
• מוזיקה
• משפחה
• תחבורה
• עם הילדים
• פארק החורשות
• דרום העיר
• קרית שלום
• קריית המלאכה
• גבעת הרצל
• נווה שאנן
• שכונת שפירא
• תל כביר
• קאנטרי גורן גולדשטיין
• בית רדיקל
• מסעדות
• בתי קפה
• פלורה

זה לא סוד שחיי הלילה של תל אביב ספגו מכה ניצחת בזמן המלחמה ולא חזרו לעצמם, וזה אחרי המכה הניצחת שספגו ממגפת הקורונה שגם ממנה בעצם הם לא חזרו לעצמם, והציפייה שדברים יחזרו לעצמם נתקלת בחומה של מציאות קשה, יוקר מחיה, חרם תרבותי בינלאומי שמנתק את העיר מהעולם ואווירה אגרסיבית. הפתרון צריך להיות חזרה לשורשים, אל מועדונים קטנים ומחתרתיים של סצנות קטנות ומעניינות. אז הנה FOMA למשל.

>> כמה רפי: אחרי יותר מדי זמן בהפסקה, המיני קלאב של התדר חוזר
>> אימפריות נופלות מהר: גם בושוויק וגם מרלוזה נסגרות בהפתעה

בלב קריית המלאכה – הלוקיישן הכי מדויק למועדון כזה בעיר שכמעט לא נשארו בה אזורים אוטונומיים חופשיים – נפתח בלילות אלה FOMA (ראשי תיבות של Fear Of Missing Art), חלל חדש בקריית המלאכה בדרום תל אביב המשלב בין גלריה ייחודית מסוגה בארץ לאמנות דיגיטלית לבין לאונג'/מיני-קלאב לאלקטרוניקה איכותית, הגלריה היחידה במתחם המתחמם שתהיה פתוחה בעיקר בשעות הערב והלילה.

על המיזם אמון ההייטקיסט והדי.ג'יי יוסטין גרינדאה (DJ Sleepyhead), מדור המייסדים של האינטרנט הישראלי, ביום בעל חברת Sweethome אשר פועלת מעל שלושה עשורים ומהראשונות בארץ לאחסון בענן, בלילה די.ג'יי ותיק בעולם הטכנו והדראם נ' בייס, יוצר מוזיקה אלקטרונית ואספן תקליטים. בעבר עבד כסאונדמן ומעצב תאורה בתיאטרון, בין השאר ניהל את מחלקת הסאונד של תאטרון הקאמרי והיה בעל אולפן "סטודיו 303" שהתמחה בהפקת מוזיקה אלקטרונית.

הרעיון של הוא גלריה שבה מוזיקה אלקטרונית ואמנות דיגיטלית חיות ביחד. הגלריה, שתיפתח בשעות הערב המאוחרות ולתוך הלילה, תציג תערוכות, מיצבים אינטראקטיביים, ואמנות גנרטיבית במקרנים בתצורות שונות וייחודיות, מסכים שקופים, טאבלטים, והקרנות תקרה וקיר ותעודד מכירת יצירות. האמנות תשתלב במסיבות עם די.ג'ייאים מהארץ ומחו"ל, הופעות מוזיקה אלקטרונית ו-AV performances.

הגלריה תיפתח בקרוב עם תערוכות יחיד וקבוצתיות, בסיוע ה-VJ הוותיק יואב רודה (מנהל אמנותי) ו-n&n (נמרוד קרת ונאורה שם) שסייעו בפירמוט ואסטרטגיה.
"החזון שלנו הוא ליצור קולקטיב של יוצרות ויוצרים שמשלב אמנות דיגיטלית עם תרבות לילה", מסביר גרינדאה, "מופעים ייחודיים שמטשטשים את הגבול בין גלריה לרחבת ריקודים, עם קו מוזיקלי של טכנו, Drum & Bass, דאב, האוס קלאסי והזמנה לתקליטנים שמנגנים תקליטים, כשאנלוג פוגש את הדיגיטל".

על ניהול הבר וההפקה אמון יונתן ברגמן, איש של תרבות ואירוח, חברה וקהילה כבר למעלה מעשור כבעלים של קפה שפירא, בית הקפה הקהילתי האהוב והמיוחד בלב שכונת שפירא, שבעברו היה ממייסדי חאן שחרות במדבר ואת האנגר אדמה במצפה רמון. המקום כבר עובד בהרצה שקטה לחברים וכעת יוצא בשורת אירועי לילה מדוברים, הראשונים שבהם הם FOMATEK, הפקת מקור משותפת לליין הוותיק פקוטק עם פומא כבר מחר (שישי 27.2) עם אנה הלטה, צחי סוזאנה ו-DJ Sleepyhead בכבודו; בעוד בפורים (2.3) יפתח ה-FOMA את שעריו לאירוע הפורים המיתולוגי של קפה שפירא עם סאבו ונאשה שינגנו עדלאידע.
>> FOMA, שביל התנופה 6 (קומה 2) תל אביב. אין לינקים תרקדו

• ❤ תרבות
• חיי לילה
• גלריה
• אמנות ישראלית
• קריית המלאכה
• מועדונים בתל אביב

>> ליאת פלדמן (כדאי שתעקבו) היא גם פסיכולוגית וגם מבכירות נשות התוכן בטלוויזיה בישראל (ואחת המעולות שבהן), לשעבר סמנכ"ל התוכן של ערוץ 10 ז"ל, וכיום יוזמת ומפתחת תכנים לסדרות דרמה ותעודה. ספרה החדש, "אובססיה – דו"ח מעקב" (הוצאת נוודים) עוסק בפרשת אהבה נכזבת שנתגלגלה להרגל של מעקבים ופטרולים בעקבות האהובה החמקמקה.אתם רוצים ואפילו יכולים לקרוא אותו.

>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> שריד מעידן הקרח ושלוחת פלורנטין בצפון הישן. העיר של איל חלפון
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

בספר ובחיים אני מרבה ללכת ברחובות העיר. בשנים האחרונות אני מבלה יותר ברחובות בשדרות ובסמטאות מאשר בבתי קפה, מסעדות או בארים. יחסית לאדם שלא אוהב להירטב אני די הרבה ליד מים. כיון שהים הוא חלק משמעותי מימיי, והוא נמצא במרחק דקות ספורות מביתי, לכל חוף בתל אביב יש משמעות שונה עבורי. עלי להיות ספציפית:

1. חוף הבננה

אי אז לפני יותר מעשרים שנה הגעתי לבננה ביץ' בעקבות יוסי פלח, חברי שעבד כמציל, והיה מרשה לי לקחת את החסקה לסיבוב. נתקלתי בחבורה מגוונת של אמנים, מוזיקאים, אנשי עסקים, דוגמניות, משפטנים ופורשי היי טק אבודים והוזים, שקלטו אותי לתוכם. חבורה של אנשים שלא סובלים זה את זה ואוהבים האחד את השני אהבת נפש. מאז, זו דרך להתחיל את הבוקר. לצעוד לשם, לשבת מעט ולחזור. בתקופות בהן אני עובדת הרבה בבית, זו קהילה לקבל עמה את פני היום.

2. הילטון דרום // קפה בינתיים

מקום לעצור בו בהליכות השקיעה לים, ולהתבונן בישיבה על סלעי השובר ב"גולשים הצעירים". בקיץ אפשר לשתות מרגריטה קפואה, להסתכל באלה שכן נכנסו למים, ולחטוף מדי פעם כדור בראש מהנערים שמתאמנים בפוצ'י "הקפצות", והצללית שלהם כל כך יפה על רקע הערב.
אליעזר פרי 14 תל אביב

3. הקיוסק בבן גוריון פינת בן יהודה

בדרכי לים אני עוברת ליד קיוסק העץ התכלתי עם הגגון הלבן (של שלומי מ"גלים", חבר עוד מימי הדולפינריום). אני לא מכיר שם איש, ובכל זאת קרובה אליהם – אני רואה אותם כמעט בכל יום עם הכלבים, עם העיתון, אחרי אופניים, במקום אופניים. לעצמי אני תוהה איך הם יושבים גם בבוקר וגם בערב בקפה בשדרה. הם בטח שואלים את עצמם אותו הדבר לגבי. לא מזמן הוצבו בשדרה פסלים ריאליסטיים בגודל טבעי של דוד ופולה בן גוריון, משהו שהוא שילוב של קרינג' ושלווה בוטחת. בוקר אחד עברתי וערימות של ארגזים היו מונחים מאחורי הפסלים. הייתי בטוחה שזה מיצב אמנות על מצבנו. מימין הבחנתי פתאום במשאית מובילים, ועדיין זה בעיניי מעשה אמנות.

4. צ'אקולי // המרכז הימי בדולפינריום

אני אוהבת את הארכיטקטורה הקלה לכאורה, הלבנה והפתוחה של המרכז הימי. מסעדת צ'אקולי, במפלס העליון שלו, מציעה חוויה מתמירת תודעה. האוכל נהדר, אבל לא בזה הענין. עם מרטיני יבש או אולד פאשנד, אפשר להתבונן מבעד לרפפות המוטות קלות מטה, בשמש השוקעת ומלטפת את הריסים בריצודי כתום ולדמיין שאנחנו במקום אחר, בזמן אחר, לפני המשימה הסודית הבאה של האלטר אגו הג'יימס בונדי שלי.

5. קריית המלאכה והגלריות בדרום העיר

בימי חמישי אני אוהבת לצאת ל"סיבוב גלריות". בזמן האחרון התנועה והחורף גברו עלי, ואני מעדיפה שבתות, כשהעיר ריקה ושקטה. אפשר להספיק הרבה אמנות בבת אחת, ולתת לשטף של דימויים, פורמטים וחומרים לעשות בך, או לא. במיוחד אהובות עלי הגלריותעינגא, "גורדון" של רחוב הזרם,אלון שגב, וגלריה רוטשילד, אשר נמצאת בכלל ברחוב משה מאור 2. הם אוהבים להציג ריאליזם בשמן, וזה יפה יפה, כמעט כמו הגג הענק שהוא בעצם משתלה המחפה את הגלריה שלהם.

6. רחוב מזא"ה

פעם בשבוע אנחנו נפגשים במרתף של אלכס לנגן. הבנים טענו שבס זה יותר סקסי, אז אני מנגנת בבס, שזה באמת כיף כיף כיף. אנחנו גרועים שזה פחד, אבל אלו מן השעות הקסומות של השבוע.
עורכי המדור היקרים, ודאי לא חמק מעיניכם שלא ציינתי את חנן מרגילן, אני מקווה שתפרסמו בכל זאת ???? (והנה ציינתי)
(הערת המערכת: זה אכן מנוגד לחוקי המדור אבל גם אמרנו חמישה מקומות ובחרת שישה, אנרכיה מוחלטת שאין לנו את המשאבים להתמודד איתה)

מקום לא אהוב בעיר:

העיר אהובה עליי כולה ואני נהנית להרגיש אותה ברגל. עם המולת ההשתפצויות והחפירות הבלתי נגמרות, תנועת האנשים ביום ובלילה, היא מרגישה לי כמו עיר גורה אשר משמיעה קולות של נמר. אני אוהבת להיות בחוץ בעיר, כמעט בכל חוץ שהוא. כשהגעתי העירה מחיפה, לפני יותר משלושים שנה, הזדעזעתי מההזנחה והריפוט. אבל מהר מאוד הרגשתי כמה היא פתוחה, מאפשרת, מגוונת. קטנה קטנה, כמו נייר מילמטרי, שכל תזוזה של משבצת בו היא שכונה אחרת לגמרי, עם קפה אחר, וייב אחר ואנשים אחרים. נדמה לי שמי שלא גדל בעיר עצמה לעולם לא יתיחס אליה כמובנת מאליה. למרות שאני לא אוהבת את רחוב אבן גבירול, הוא המראה האהוב עלי כשאני חוצה את הירקון מצפון אחרי נסיעה, ויודעת שחזרתי הביתה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "פיליון" של הארי לייטון (במאי צעיר שלא הכרתי) עם אלכסנדר סקארסגארד והארי מנלינג (שמדאדלי דרסלי המעצבן ב"הארי פוטר" גדל להיות עלם צנום וביישן). בחור גיי, מופנם, שעובד ככרטיסן בחניון ענק ובערב שר במקהלת גברים א-קפלה, מתאהב באופנוען אלילי (סקארסגארד מן הסתם) ונסחף איתו למערכת יחסים מינית של אדון ועבד. יש חלקים קשוחים בסרט, אבל הוא גם נוגה, מכמיר לב. יפה לראות את התמורות בתוך הקשר בין שניהם, ואיך ההתבטלות המוחלטת בפני ה"אדון" מאפשרת לחלקים באישיותו של העלם הצעיר לצאת לעולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בימי המלחמה?
אחרי השבעה באוקטובר כמעט ולא פתחתי טלוויזיה, ובקריאה התנחמתי בספרות רחוקה מכאן. במוזיקה ובאמנות עלה בידי לחוות, לא כוח ותקווה, אולי פורקן. בערך חצי שנה אחרי התקיים פצ'ה קוצ'ה, בסופו עלה בחור בשם יקי גני להדגים מה הוא עשה באמצעות AI. הוא מידל אמני ענק חיים ומתים לביצוע הולך ומתגבר של "הכעס" של רוקפור. אפשר היה לראות את אלביס, דיוויד בואי, לשמוע את הגיטרה הלבנה המיבבת של פרינס ונהמות האוברדרייב של הנדריקס. היום אפשר לעשות דברים יותר משוגעים וביותר קלות, אבל זה פעל עלי, והרגשתי איך העיניים שלי מתחילות להתמלא. לא הייתי מוכנה לזה, כשפתאום עלתה על המסך דמותו של יותם חיים כשהוא מתופף, כאילו עם כל הגדולים, המתים והחיים, התייפחתי בשורה הראשונה של היכל התרבות (שם נשארו כרטיסים), כפי שלא קרה לי לפני כן ומאז.
לינק לקטע למי שזקוקים לבכי טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בסוף תקופת הקורונה פנתה אלי קופ"ח "מכבי" כחלק מפנייה כללית לחבריה, בה היא מזמינה את מי שרוצה ויכול להיפגש עם אדם בודד. חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, ובעיני רוחי ראיתי קשישה, אולי ניצולת שואה, שיושבת עמי על ספסל בגינה. נרשמתי, והתחלתי להיפגש עם אשה צעירה בהרבה, שחייה התהפכו לאחר תאונת דרכים. במשך שנתיים נפגשנו פעם בשבוע, אצלה, לפעמים יצאנו מעט ובזהירות. מאוחר יותר המשכנו לשוחח בטלפון, ואני מרגישה אשמה שאני לא עושה זאת יותר. מעבר להפגנות, לעירנות ולהתארגנות סדורה הנדרשת מאיתנו, מכל מי שזכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים חשובים לו, במרחב הפרטי המצומצם שלנו חיים כל כך הרבה אנשים שישמחו למפגש, לשיחה, לשהייה מעט ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל כך הרבה מתנדבים, פעילים בקהילה, עסקים קטנים שתעלות חפורות להם שנים, ובכל זאת, אציין את עובדי הקופה בסניף אםפם בדיזינגוף-ארלוזורוב שנסגר זמנית לשיפוצים. הם חמודים ואישיים ביחס שלהם. שבה את ליבי שהם נותנים לחתולי הרחוב להיכנס להתחמם בסניף כשאין הרבה לקוחות ומחביאים אותם מאחורי עמדת הקופה.

מה יהיה?
אני חיה כמה שנים עם מועקה ודאגה ממה שקורה איתנו, ובכל זאת מאמינה שיש למקום הזה תקנה.

את הספר "אובססיה – דוח מעקב" אפשר להשיג באתר הוצאת נוודים, ובפלטפורמת הספרות 'עברית'
https://did.li/n1vmC

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• בננה ביץ'
• חוף הילטון
• שדרות בן גוריון
• צ'אקולי
• קריית המלאכה
• מזא"ה
• פצ'ה קוצ'ה

>> נטע בכרך (למה שלא תעקבו) היא ציירת, פסלת ואמנית מיצב, חיה ויוצרת בתל אביב. היא מטמיעה בעבודותיה שפות סגנוניות שבין פיגורטיביות להפשטה תוך שילוב של חומרים ומדיומים שונים ומבקשת לתת ביטוי ויזואלי לחוויה האנושית בעידן העכשווי. בימים אלה היא מציגה ציורים ופסלים בתערוכה המשותפת עם מיכל טמיר, "גוף זר" בגלריה בנימין, באוצרות נעמה הנמן (פתיחה: חמישי 15.1).אתם רוצים להיות שם.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
>> אירופה בשמש ים תיכונית ומפלט קסום ביפו // העיר של אמה אביטל

1. קריית המלאכה//הסטודיו

קריית המלאכה היא הלב הפועם של סצנת האמנות הישראלית, שכונה שבה ישן פוגש חדש ושקט מתנגש עם המולה עירונית. זהו מרחב שבו תחושת זרות מתערבבת עם תחושת שייכות, יצירה עניפה ועושר תרבותי נפגשים עם מציאות קשוחה ואפלה. מבתי מלאכה של פעם וחנויות סיטונאות ועד בתי קפה ומסעדות טרנדיות, גלריות, חללי אירועים ומועדונים, אולפני הקלטות וסצנות מוזיקה חיה. בעיניי זו השכונה המרתקת והאהובה ביותר בתל אביב, בין השאר משום שהסטודיו שלי ממוקם בה. בכל בוקר אני קמה עם ציפייה לרגע שבו אגיע לסטודיו ואצלול ליצירה. ובהזדמנות הזו, תודה לעיריית תל אביב על חידוש הרחובות בשכונה (גם אם זה בא עם לא מעט בלאגן) אבל בחייאת, תשאירו לנו מקומות חניה.

2. לייבררי בר

כשאני נכנסת לבר הספרייה בקומת הקרקע של מלון נורמן, אני מרגישה כאילו חזרתי בזמן אל תחילת־אמצע המאה הקודמת. העיצוב והרהיטים המעוצבים בהשראת שנות ה-20 וה-40, יחד עם הלבוש הקלאסי של המלצרים, יוצרים שילוב היברידי ייחודי של בר אלגנטי וספרייה אירופאית. אני ממליצה להגיע בערב, כשהאווירה לילית עם הרבה שיק, קוקטיילים קלאסיים מדויקים ואוכל מעולה. פלוס גדול לאוהבי האמנות הוא שברחבי המלון מוצגת אמנות משובחת.
נחמני 25 תל אביב

3. חלום

כמי שעובדת באמנות עם חומרי גלם מעולם הטקסטיל, רחוב נחלת בנימין, שגדוש בחנויות בדים מכל הסוגים, הוא יעד קבוע עבורי. בנחלת בנימין 31 שוכנת החנות "חלום 2", חנות חוטים בוטיקית קסומה עם צוות נעים ונדיב. כדורים, סלילים וסרטים של חוטים מכל הסוגים והצבעים ממלאים את קירות ותקרת החנות, וכל כניסה אליה גורמת לי להרגיש כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. החוט עבורי הוא כמו קו של צבע יבש, גמיש ואלסטי, ומאפשר לי ליצור קומפוזיציות המשלבות משטח, נפח, קו וחומר, ולשחק עם תנועה ומרקם. באותו בלוק נמצאת גם "חלום 1", בבעלות אותו בעלים, יוסי עזורי, המתמחה יותר בכל צורכי ואביזרי התפירה.
נחלת בנימין 31 תל אביב

4. Shi-Shi

אני מאוד אוהבת סושי אבל אפילו יותר אני אוהבת Shi-Shi. כל המנות שם טעימות וטריות, אבל מבחינתי הרול King Salmon פשוט מנצח – שילוב מושלם של סלמון טרי, אבוקדו, ירקות ורטבים שנראה מושלם, במחיר הוגן והרבה יותר משביע מרול סושי.
אבן גבירול 33 תל אביב // אהרון בקר 8 תל אביב

5. לה מעלה

לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית שנמצאת שתי קומות מתחת לסטודיו שלי. יש שם אוכל טעים ודרינקים מעולים, המוזיקה באה בטוב והווייב קליל ושמח. הסביצ’ה מוסר ים אהוב עליי במיוחד והולך מצוין עם קוקטייל טאג’ין ג’י על בסיס ג’ין, קמפרי, קולי פירות יער וליים.
שביל המרץ 5 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

העיר מצויה באקסטזה של בנייה ולהליכה בהרבה רחובות יש סאונד של דפיקות וקדיחות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט התיעודי "פרח"של אנה ים ואיתמר רוז עוקב אחר פרח , דרת רחוב נרקומנית שובת לב שמתפרנסת מזנות. הסרט מביט בשוליים ללא התנשאות, והעוצמה שלו טמונה בתיעוד האוטנטי של המציאות. בלי ניסיון לייפות, להסביר או להושיע, אלא פשוט להיות נוכחים. סרט מרגש ומטלטל שפותח את הלב ונשאר בתוכו גם הרבה זמן אחרי הצפייה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"יצאתי בשש" הוא סרט תיעודי אישי של ליבי קסל, שבו היא חושפת באומץ יוצא דופן כיצד הצליחה לצאת ממערכת יחסים מתעללת. לצד ראיונות עם משפחה וחברים, היא מציגה את מודל שמונת השלבים של פרופ’ ג’יין מונקטון-סמית’, שמתאר את השלבים של הידרדרות מערכות יחסים אלימה ומסוכנת. זו יצירה אישית, מרגשת ומעוררת אמפתיה והשראה, שמחזקת שיח ציבורי על תלות, גבולות וכוח, ומחזקת את ההבנה שסיפורים אישיים הם הדרך שלנו להתחבר, להרגיש ולגלות השראה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון או עמותה שעוזרים לאוכלוסיה החרדית להשתלב בצבא, בתעסוקה ובחברה הישראלית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לכל הגלריות השיתופיות, ובמיוחד לגלריה בנימין, שבה אני מציגה בימים אלה ציורים ופסלים במסגרת התערוכה “גוף זר". גלריה בנימין היא עמותה שמנוהלת בהתנדבות וללא מטרות רווח על ידי קבוצת אמניות ואמנים, במטרה ליצור שיח מעמיק בין חברי קהילת האמנים לבין אוצרים ואנשי תאוריה, ולחזק את סצנת האמנות העכשווית העצמאית בישראל.הגלריה מעניקה לאמנים נבחרים מהשדה במה להציג את עבודותיהם, מספקת רשת תומכת וחמה וליווי מקצועי, ובעיקר מאפשרת לקהל הרחב לחוות אמנות ישראלית עכשווית מקורית בלתי תלויה. בימים שבהם מוסדות תרבות נסגרים מסיבות שונות והתנאים מוקשחים, התמיכה בגלריות השיתופיות היא חשובה מתמיד.

מה יהיה?
אני בן אדם אופטימי, אז אני חושבת שיהיה טוב. החיים הם כמו הגלים – היינו עמוק בתחתית, ועכשיו הגיע הזמן לטפס חזרה, למצוא יציבות, לחזור לשפיות ולבנות מחדש.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• קריית המלאכה
• לייבררי בר
• נחלת בנימין
• שי-שי
• לה מעלה

סיון סבג זלנסקי (כדאי שתעקבו), אמא של אמה וארתור, נשואה לפבל. עברה לגור עם משפחתה בקיבוץ מרום גולן, אבל חיה ונושמת את תל אביב כל הזמן. סבג היא יועצת אמנות, מפיקה ואוצרת בזירה המקומית והבינלאומית והבעלים של Sebbag Art Advisory & Productions. כסגנית יו"ר הידידים הצעירים של מוזיאון תל אביב, היא פועלת לקידום אמנות ישראלית ולפיתוח קהילות תרבות חדשות. בימים אלו היא אוצרת את התערוכה "המבנה" (בשיתוף עם המנהל האמנותי אריאל קוצר), יוזמה של קבוצת הנדל"ן מבנה,שתפתח לציבור את אחד המבנים הכי מסקרנים במרכז העירברחוב אחוזת בית 6 (28.12-23.12). בתערוכת הענק יציגו עשרות אמניות ואמנים יצירות עכשוויות שמתכתבות עם העיר, עם אדריכלות, ועם מרחבים בנויים.וכן, אתם רוצים להיות שם.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. מוזיאון תל אביב לאמנות

והכי שאני אוהבת שם, זה להתחבא עם ספר אמנות על הפוף בין המדפים של ספריית אריסון.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

2. סיור אמנות בקריית המלאכה

מתחם שופע בגלריות מעולות, אפשר לבקר גם בסטודיואים של אמנים שמארחים ומאפשרים להתבונן בתהליך היצירה שלהם, וכמובן ארטפורט, מרכז אמנות מעורר השראה, עם אירועים מיוחדים ותערוכות מתחלפות.

3. קלארו

מסעדה ישראלית במתחם שרונה. מנת הדג השלם בתנור מנצחת ללא ספק, לצד קוקטייל לונה אבטיח ג׳ינג׳ר.
הארבעה 23 תל אביב

4. עלמה ביץ'

בימים עמוסים של עבודה אני לוקחת הפסקה לנשימה בעלמה ביץ', על חוף הים בטיילת תל אביב-יפו, ממש ליד פארק צ׳רלס קלור. עם תצפית מושלמת לנוף מופלא של הים, כוס יין, קוקטייל ולפעמים אפילו רק קפה – עושה את העבודה ומחזיר לי נשימה.
קויפמן 7 תל אביב (הטיילת)

5. פארק המסילה

המקום הכי חם בעיר. הפארק מחבר בין שכונות, בין אנשים, בין עבר תעשייתי להווה יצירתי. הכי תרבות אורבנית והכי אמנות רחוב של דדה וניצן מינץ (אפילו קניתי מהם עבודה משם), הכי באסטות של צורפים, הכי אוכל רחוב טעים, הכי כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Dance in peace 107",מופע רב תחומי מבית Heartivism של דנה ספיר. נשמטה לי הלסת ובכיתי הרבה. אמיתי, חד ונוקב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
חד משמעית, "פלוריבוס".סדרה מטורפת שנותנת הצצה למה שאנחנו. פילוסופיה אינסופית ומצבים מורכבים אנושיים. לא יכולה לחכות לפרק הבא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבלי למצמץ"אחים לנשק", כמי שלקחה חלק פעיל במלחמה על הקמת מרלוג צפון – זה המקום האמיתי שפועלים בו ישירות למען החיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר, נכנס לנעליים ענקיות וצריך לחבר את הפאזל לצעירים ולרוח הזמן העכשווית, צריך לתת לו תמיכה אמיתית בתהליכי שינוי שהוא מוביל.

מה יהיה?
מאמינה שיהיה טוב. אין עוד אנשים מדהימים כמונו הישראלים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון תל אביב
• קריית המלאכה
• קלארו
• עלמה ביץ'
• פארק המסילה
• אסף זמיר