הפלייליסט של אבי נשר: הבמאי בוחר את השירים הטובים מסרטיו

אבי נשר ("דיזנגוף 99", "הלהקה") בוחר שירים מסרטיו ומספר על היחסים שלו איתם - לקראת מפגש בלואו אפ במוזיאון תל אביב בו ישתתף ויוקרן סרטו, אופרת הרוק, "שוברים" מ-1985

מתוך "דיזנגוף 99"
מתוך "דיזנגוף 99"

הבמאי אבי נשר ("הלהקה", "דיזנגוף 99") יגיע למפגש שאלות ותשובות במסגרת ערבי "בלואו אפ: צומת הדרכים בין קולנוע לרוקנרול" בעריכת והנחיית ישיב כהן ודנה קסלר מ"החוג לתולדות המוזיקה". במפגש, שיתקיים בשלישי (22.3) במוזיאון תל אביב, ידבר נשר על החיבור בין שירים לתמונה ותהליך הרכבת פסי-קול מיתולוגיים, ויוקרן סרטו "שוברים" מ-1985 (יזהר אשדות, גלי עטרי, סי היימן, יוסי אשדות, מאיר בנאי). לקראת המפגש ביקשנו מנשר לערוך עבור טיים אאוט פלייליסט מתוך הסרטים שביים ושעיצבו את הקולנוע הישראלי הפופולרי.

אבי נשר. צילום: איריס נשר
אבי נשר. צילום: איריס נשר

אבי נשר על הבחירות:

כשאני עובד על סרט אני תמיד מתחיל מהמוזיקה. לא מהכתיבה ולא מהויזואליה. מהמוזיקה. ולמרות שהיו לי רק שני סרטים שהיו מוזיקליים במובהק, זה תמיד תהליך העבודה; אני קודם מוצא את המוזיקה ורק אז מבין על מה ולאן הסרט הולך. השילוב של מוזיקה וקולנוע בעיני הוא הפלטפורמה הרב-תחומית המשוכללת והמפעימה ביותר שאני מכיר.

סי היימן ויזהר אשדות – "זהב טהור"

פס הקול של "שוברים", אותו כתבו יזהר אשדות ודני דותן המבריקים, עמוס ביצירות שנונות ואירוניות, אבל איכשהו "זהב טהור" וזעקת הקרב הפמיניסטית שלו מהדהדים באוזני יותר מכל שיר אחר בסרט.
 

הלהקה – "שלווה"

את תסריט "הלהקה" הבנתי דרך העיבוד הקונטרפונקטלי של "שלווה" – ממש כך. מרבית השירים של הלהקות הצבאיות בנויים על הרמוניה – אני התחלתי מהתנצחות קולית.
 

רמי פורטיס – "אין לי זמן להיות עצוב"

חברת התקליטים התנגדה לשילוב רמי פורטיס בפס הקול, ולבסוף נכנעה להתעקשות שלי. זהו אחד השירים האהובים עלי בפס הקול וסוג של המנון אישי.
 

נינט טייב – "סוף העולם" 

זהו הימור גדול לסיים סרט בשיר, במיוחד בשיר חדש שקשה לצפות באם יספק את המרקם האמוציונאלי המדויק. קובי אושרת כתב במהלך הקריירה הארוכה שלו לא מעט בלדות נפלאות, וזאת אולי הנפלאה מכולן.
 

דנה עדיני – "הסודות"

העבודה עם דניאל סלומון על פס הקול של "הסודות" הייתה מענגת במיוחד, ולשני השירים שכתב עבור הסרט מגיעה, לדעתי, חשיפה גדולה יותר מזאת שזכו לה.
 

גלי עטרי – "דרך ארוכה"

עד היום, כשאני נתקל בסצנת הסיום של "דיזנגוף 99", נחנק לי קצת בגרון – למרות שאני לא בן אדם נוסטלגי. זאת המנגינה הנפלאה של קובי אושרת והפרידה הבלתי נמנעת מהנעורים.