פסקול של דור: "לא בטוחה" הפכה לנביאת גל ההיפ הופ הנוכחי

איסה ריי, יוצרת "לא בטוחה", מציבה סטנדרטים חדשים בטלוויזיה: לא רק שהשירים שנבחרים בקפידה הם חלק חשוב מההתרחשות, אלא שמוזיקאים כבר יודעים שזה המקום להיות בו

איסה ריי ("לא בטוחה")
איסה ריי ("לא בטוחה")
2 בספטמבר 2018

הסצנה הראשונה בעונה השלישית של "לא בטוחה" ("Insecure"), שעלתה החודש, נפתחת עם השיר “Sticky” של רבין לנה שהפיק סטיב לייסי. "מי?" זאת התגובה המתבקשת שעליה יוכלו לענות כנראה רק צרכני מוזיקה רדיקלים, עיתונאים, בלוגרים ומוזיקאים שאולי נתקלו בלייסי – מפיק בן 20 וחבר להקת "The Internet" שהתפרסם בעבר כמי שיוצר מוזיקה באייפון. אחרי נבירה נוספת הם אולי יוכלו לספר גם על חשיבותו של הטראק הספציפי של רבין לנה, שבמובנים מסוימים מסמן שבילים חדשים לאר אנ' בי האמריקאי ומחבר בין אלמנטים פסיכדליים, גרוב מהסבנטיז ומיניות אקטיבית מהעשור האחרון.

בניגוד לקולנוע, שמעניק מרחב אמנותי גדול למעצבי פסקולים, הטלוויזיה נוטה לרשלנות. הסיבות הן תקציב מוגבל וזמנים צפופים יותר, שלא מאפשרים זמן רב למחקר. ועדיין, “לא בטוחה” של איסה ריי היא בין הסדרות הבולטות שהפכו את הפסקול לחלק אינטגרלי מההתרחשות העלילתית, גם אם היא מתפרשת על פני 30 דקות בלבד. הסדרה של ריי לא רק מצטיינת בעיצוב המוזיקלי, אלא מציבה סטנדרטים חדשים ליוצרי טלוויזיה שעד לא מזמן העניקו למוזיקה תפקיד משני בלבד. לצד הדמויות, הקונפליקטים הנרטיביים והצילום, בכל פרק מוגשים 20־10 שירים שמניעים את העלילה, מפזרים רפרנסים ונאמנים אפילו למיקום הגיאוגרפי והפוליטי (הנה הפלייליסט בספוטיפיי).

"לא בטוחה". מרימה את הרף המוזיקלי בטלוויזיה
"לא בטוחה". מרימה את הרף המוזיקלי בטלוויזיה

עוד כתבות מעניינות:
ארבעה אלבומים חדשים שיצילו אתכם בתקופת החגים
מדריך פסטיבל מטאור: כך תספיקו לכל ההופעות השוות
מבטיח לא לבוא לישראל: ריאיון עם ג'ייסון פירס

היו בעבר פסקולים טובים מחוץ לסינמטקים, כגון הפסקול של “Quarry” מ־2015. עם זאת, כדאי לעמוד על ההבדל שבין מוזיקה דקורטיבית – מחושבת ככל שתהיה – לבין מוזיקה שמהווה קטליזטור להתרחשות. "אטלנטה" של דונלדר גלובר, לצורך העניין, נמצאת בקבוצה השנייה והיוקרתית יותר, לצד “לא בטוחה”. השוני בין הסדרה של גלובר לזאת של ריי נעוץ בעובדה שגלובר הוא מוזיקאי שיצר סדרה שבחלקה עוסקת במוזיקה, בעוד שריי חפה מנקודות הזכות האלה והבינה לבד את התפקיד הייחודי שיש למוזיקה במסגרת טלוויזיונית.

לא רק היפ הופ

בעזרת שירים שנבחרו בקפידה, בתהליך ניפוי נוקשה למדי, "לא בטוחה" שוללת לחלוטין את המבט החד ממדי על חיי השחורים באמריקה. המוזיקה, כמו הסדרה כולה, עומדת על כך שההוויה האפרו אמריקאית היא לא דבר מונוליטי – ולכן אין פרק שיתהדר אך ורק בהיפ הופ של החוף המערבי או בשירים הרכים של דרייק (שידוע לשמצה בקרב הקהל השחור, אבל עדיין מהווה חלק ממנו), והסדרה תמיד תציע עוד נקודת מבט. הפרקטיקה הפוליטית היא שאמנם יש ראפרים, יוצאי גטו ותרבות שחורה, אבל יש גם עובדים במשרה מלאה, שכר דירה של עיר גדולה ותרבות בורגנית. הרעיון הזה מתבטא גם בדמותה של ריי, שחוזרת לעמוד מול המראה ולאלתר טקסטים של ראפרית חובבנית, אבל במקביל חיה חיים רגילים ולא משתתפת בבאטלים.

מי שעומד מאחורי הפסקול של "לא בטוחה", יחד עם ריי והמפיקה בפועל של הסדרה, מלינה מטסוקאס, הוא קיר ליהמן – המנהל המוזיקלי של סדרות כגון “The Night Of” ו"האיש האחרון בעולם". התפקיד שלו, מלבד צלילה חוזרת לקרקעית ה- Discover Weekly של ספוטיפיי, הוא להיות בקשר רצוף עם מנהלי הלייבלים, הסוכנים והאמנים ששולחים לו כמויות סיטונאיות של מוזיקה, לנפות את מה שלא רלוונטי, לזהות דברים עם פונטציאל ולהבין שהטראקים שהוא בוחר חייבים לתרום באיזשהו אופן לסצנות שריי כתבה. "העקרונות המנחים הם שהמוזיקה תישמע רעננה וייחודית ותתאים לסאונד שהגדרנו", הסביר בראיון למגזין Complex. "אנחנו מעדיפים שהמוזיקאים שלנו יגיעו מלוס אנג'לס (שם מתרחשת עלילת הסדרה – ש"ס), שיהיו נשים, ראפרים, אמנים עצמאיים וזמרי אר אנ' בי".

באותו ריאיון הסכים ליהמן לחשוף מידע פנימי וסיפר כי מתוך 6,000 שירים שנשלחים,  הרשימה מצומצמת ל־200 ולאחר מכן ל־26. חלק גדול מהשירים מוגשים באופן רשמי ל-HBO עבור העונה השלישית ומופקים במיוחד בשביל הסדרה. אחת הסיבות לכך שנוצר עניין רב סביב הגשת השירים היא שיוצרים רבים הבחינו ביכולת של הסדרה לנבא את גל ההיפ הופ והאר אנ' בי הנוכחי, שכלל אמנים כמו SZA ו-GoldLink ונכון להיום מצרף לרשימה מוזיקאיות כגון City Girls, Opal ו-Anna Wise.

ריי, שיצרה את הסדרה, כותבת ומככבת בה, היא שותפה מלאה לבחירות המוזיקליות וכל טראק עובר דרכה לאישור. בעונה הראשונה סולאנג' נואלס הייתה אחת היועצות של הצוות שכלל את ליהמן, מטסוקאס וריי, ארבעה אנשים שנאלצו להגיע להסכמה על כל שיר ושיר, ומה שהוטל בספק על ידי אחד מהנוכחים ירד מהפרק. הקו המנחה, לפי ליהמן, הוא להיות ורסטיליים – לעבור מראפ אגרסיבי לסול מסורתי, להשתמש באמנים כמו קנדריק לאמאר, דרייק וד'אנג'לו, אבל גם לתת מקום לאמנים כמו ג'ורג'ה סמית, רבין לנה וברייסון טילר.

עבור ריי המוזיקה היא גורם מכריע כמו הקומדיה. זאת הסיבה שבנוסף לכל תפקידיה על הסט ומחוץ לו – היא מתפקדת גם כאוצרת מוזיקלית ומנחה את שאר השותפים ברצונות שלה. "המשימה שלנו היא לקדם מוזיקה נשית ועצמאית, להפוך אותה למרכז", אמרה בראיון ל-Variety והבהירה שהאג'נדה המוזיקלית לא השתנתה בעונה השלישית, ושבניגוד לשחקנים שלא המשיכו לעונה החדשה, המוזיקה שם כדי להישאר.

← "לא בטוחה", yes oh, ימי שני ב-05:30 ו-23:20; HOT HBO, ימי שלישי ב־22:00 וב-HOT VOD; סלקום TV, פרק חדש בכל יום שני