העורף התל אביבי הוא מהחזקים בעולם. עברנו כאן הכל ב-30 השנים האחרונות, כולל מגיפה עולמית ומטחים של טילי סקאד, והרוח התל אביבית תמיד ניצחה הכל. הביטחון של האזרחים ברחובות העיר כה גדול, גם בזמן מלחמה ותחת הפגזת רקטות יומיומית, שהסכנה הכי גדולה לשלומו הפיזי היא קורקינטים פרטיים שטסים על 50 קמ"ש. אבל כל זה היה נכון רק עד ליום חמישי האחרון. עכשיו תל אביב כבר לא בטוחה. עכשיו השעון מתקתק לאחור.

במהלך מיוחצן בכבדות, מול מצלמות ערוצי הטלוויזיה ועם אצבע בעין של כל אזרח דמוקרט-ליברל בישראל, העניק סוכן הכאוס איתמר בן גביר נשק חם ליואב "הצל" אליאסי, מכונת הסתה אנטי-ישראלית של איש אחד, ממחוללי השנאה הגדולים של זמננו ומהדוברים האלימים ביותר של הימין המשיחי. הטקס כלל חיבוקים, צ'פחות וחיוכים מאושרים עם חנוכתה של "כיתת הכוננות" של משטרת תל אביב. הסיוט התגשם: כוהני העליונות היהודית מקימים מיליציות חמושות שנאמנות להם, ושולחים אותם להשליט סדר ברחובות הערים. מי יהיה תושב תל אביב הראשון שיהרג מאש כוחותינו בגלל טעות בזיהוי ואצבע קלילה על ההדק? הבינגו פתוח.

זה כנראה הרגע המפחיד ביותר שהיה פה מאז ה-7.10, והוא עובר בשתיקה תקשורתית כמעט מוחלטת. ביולי 2014, על רקע מבצע צוק איתן, הוביל אליאסי בלב תל אביב המון ימני קיצוני זועם, חמוש במוטות, אבנים ושלשלאות ברזל, שתקף באלימות מפגינים נגד המלחמה ואף רדף אחריהם אל תוך בית הקפה נחמה וחצי, שם הפכו אנשיו שולחנות והשליכו חפצים במסגרת המצוד שערכו אחר שמאלנים. זה היה אחד מהאירועים שבישרו את הקרע הגדול בחברה הישראלית ואת פירות ההסתה של נתניהו נגד הליברליות התל אביבית. ועכשיו האיש הנבער והאלים הזה אמור לשמור על ביטחוננו. זאת לא בדיחה. זאת דוקטורינת ההלם.

בזמן שתושבי תל אביב מתנדבים, מתגייסים ונותנים את הנשמה ואת הלב כדי לאחות את השברים שהותירו מחדלי נתניהו וממשלתו, איתמר בן גביר נראה מאושר. כל מה שהוא חלם עליו יכול עכשיו להתרחש כמעט ללא התנגדות, מתחת לרדאר, בדרך להגשמת חזון מלחמת האזרחים שלו. החגיגה שלו סביב צירופו של "הצל" לכיתת היורים העירונית היא יריקה חומצית בפרצופה של תל אביב, מנת רעל שמוחדרת לוורידי העיר כשהיא עסוקה בהישרדות והתגוננות מפני האויב, חלק אינטגרלי מהניסיון הבלתי פוסק של אנשי העליונות היהודית בממשלה, בכנסת ובשטחים להצית חזיתות נוספות בתוך תחומי ישראל ומחוצה לה. איש אינו עומד מולם. לא בחווארה ולא בתל אביב-יפו. שוב הופקרנו.

האמת היא, כמובן, שתל אביב אינה זקוקה לכיתת כוננות. מטרת הקמתן של כיתות הכוננות הייתה לחזק את ישובי הגבול בדרום ובצפון ולהוסיף להם עוד שכבה דקה של הגנה לשעת חירום. תל אביב אינה ישוב על הגבול, בפעם האחרונה שבדקנו, והיא מוגנת על ידי כוחות משטרה גדולים. למעשה, כבר יש לתל אביב מין כיתת כוננות שכזאת, במסגרת יחידת סל"ע לשיטור עירוני, שרק לפני שבוע השלימה גיוס של כ-150 מתנדבים לתגבר את סיוריה בעיר. ואם תל אביב לא צריכה אותה, מי כן זקוק מאוד לכיתת כוננות כזאת? השר הכושל לחוסר-ביטחון לאומי, כמובן, שממשיך לחמש במרץ את תומכיו מתחת לאפו של השב"כ.

שלא תהיה שום טעות: הנשק הזה יופנה נגד אזרחים ישראלים, אולי ערבים, אולי בעלי "חזות מזרחית חשודה". זאת רק שאלה של זמן, וכנראה שלא הרבה ממנו. הדם על הידיים של בן גביר לא ידיר דקה של שינה מעיניו, אבל מי ששותקים עכשיו לא יוכלו לטעון לחפותם כשמימדי המחדל העתידי הזה יתבהרו. לא התקשורת שמדווחת על כך כקוריוז, לא ראש העיר רון חולדאי – ממנו היה מצופה למנוע את הקמתה של מיליציה כזו בתל אביב או לפחות לצאת נגדה פומבית – ובטח שלא הנושאים עיניהם אל כסאו שמתחפרים עכשיו בשתיקה פחדנית ושאר הפוליטיקאים שמתיימרים לייצג את הציבור הליברלי. עוד מעט יהיה פה מספיק דם לידיים של כולם.

• טור דעה
• תל אביב נלחמת
• הבועה
• משטרת ישראל
• אלימות משטרתית
• הצל