כן, גם את הפרק הזה של "הסופרנוס" אתם צריכים לראות

דיוויד צ'ייס בכלל רצה לעשות סרט קולנוע על מאפיונר מניו ג'רזי, אך משלא הצליח להרים הפקה הוא פיתח את התסריט לסדרה עבור HBO. זה היה בסוף שנות התשעים והכשלון של צ'ייס הניב את יצירת המופת ששינתה את פני הטלוויזיה. אבל הוא לא ויתר על תשוקתו לעשות סרט, ואחרי הכשלון הקופתי של סרטו הראשון "Not Fade Away" על קבוצת חברים מתבגרים (2012) הוא חזר אל "הסופרנוס" וסיפק לו מעין פריקוול.

בניסיון ליצור משהו שיעמוד על הרגליים כטקסט קולנועי עצמאי, "הקדושים של ניוארק" מתרחש בשנות השישים והשבעים, ומתמקד בדמות שבסדרה היתה קיימת רק בזיכרון של הגיבורים – דיקי מולטסנטי. בנו כריסטופר (מייקל אימפריולי), המשמש כמספר מהעתיד, מציג אותו בפנינו בתחילת הסרט לצד הילד טוני סופרנו, שיירש את מקומו מתישהו בין הסרט לסדרה. ועדיין הסרט בונה על היכרות מקיפה עם הדמויות מהסדרה, שגרסאות צעירות שלהן מעטרות את שולי הדרמה. כך, למשל, דמותו של הדוד ג'וניור – כאן בגילומו המשובח של קורי סטול – מקבלת סצנות בודדות בלבד, אך יש לה השפעה מהותית על העלילה. את הפער הזה אפשר למלא רק באמצעות היכרות עם הדוד המקורי בגילומו הבלתי נשכח של דומיניק קיאנזה.

"הקדושים של ניוארק" (צילום: יחסי ציבור)

לכן, למרות הצהרותיו של צ'ייס, ולמרות הקריצות אל "החבר'ה הטובים" ו"הסנדק" (במקום לדבר על מאפיה מדברים שם על "חמש המשפחות", כמו אצל קופולה), "הקדושים של ניוארק" משמש יותר כפרק השלמה לסדרה מאשר כסרט בפני עצמו. וככזה הוא ידבר רק אל הצופים האדוקים של הסדרה, לא שחסרים כאלה. 

את דיקי מולטיסנטי מגלם אלסנדרו ניבולה ("חלום אמריקאי", "שאהבה נפשי"), שחקן מצוין ובעל חזות אטרקטיבית שנוהג להיעלם אל תוך התפקידים שהוא מגלם ולכן כנראה לא הפך לכוכב. מולטיסנטי (קדושים רבים באיטלקית – מה שמסביר את השם האירוני של הסרט) מנהל עסקי הימורים ואת המשפחה המורחבת. הרולד בראייר (לזלי אודום ג'וניור מ"המילטון" ו"לילה אחד במיאמי") הוא אחד האנשים שעובדים בשבילו ודיקי מנסה להיות בוס טוב. הגזענות הטבועה בו אינה מאפשרת לו להבחין ברצונו של הבחור השחור לפתח קריירת פשע עצמאית, מה שמוביל לקונפליקט מרכזי בסרט. 

"הקדושים של ניוארק" (צילום: יחסי ציבור)

בכלל דיקי מתון ומחושב יותר מעמיתיו הצבעוניים פולי (בילי מגנוסן) וסילביו (ג'ון מגרו, בחיקוי מדויק של סטיבן ון זאנדט), ומנסה להיות שונה מאביו האלים (ריי ליוטה) שנהג להכות את אמו. אבל כשהוא מתפרץ זה מסוכן, והוא לא תמיד מצליח לעצור בעצמו. את הפגם הטראגי של אישיותו הוא יוריש לבן טיפוחיו טוני, שבחלק השני של הסרט מגולם על ידי מייקל גנדולפיני. 

צ'ייס, שכתב את התסריט עם שותפו לכתיבת "הסופרנוס" לורנס קונר, ממקם חלק מההתרחשויות על רקע מהומות השחורים בניוארק ב-1967, שפרצו אחרי ששני שוטרים לבנים היכו נהג מונית שחור. זה רקע היסטורי מעניין, שמהדהד בהווה, אך ברור שצ'ייס מעוניין יותר בגיבורים עם השמות האיטלקים. 26 אנשים נהרגו באירועים האמיתיים ודיקי מוסיף עוד גווייה למדורה. אחר כך הוא מרגיש רגשות אשמה ומנסה לכפר עליהם באמצעות מעשים טובים, כמו יצירת קשר עם דודו בכלא (גם הוא בגילומו של ריי ליוטה). הוא כמובן לא מספר לו במה הוא אשם באמת. 

"הקדושים של ניוארק" (צילום: יחסי ציבור)

המפגשים האלה, שמזכירים את הפגישות של טוני עם הפסיכולוגית שלו, מתרחשים על פני שנים, כי הסרט ממשיך משנות השישים לשנות השבעים, וקפיצות הזמן האלה פוגמות בלכידות הדרמטית שלו. אחרי שהראה לנו לאיזה עומקים אפשר להגיע עם קשת דרמתית שנמשכת על פני שש עונות, צ'ייס מתקשה להגיע למורכבויות דומות בזמן קצוב של שעתיים. הסרט דחוס מאוד, ונראה שהיה יכול להיות שלם ואפקטיבי יותר כמיני סדרה. 

הדמות הכי נוגעת ללב היא זו של ג'וזפינה (מיכאלה דה רוסי המצוינת), כלתו האיטלקיה של אביו של דיקי, שמגלה שהחלום האמריקאי חסום בפניה. מבין הדמויות המשוחזרות מהסדרה, רק אחת עוברות מהלך דרמטי כלשהו – ליביה, אמו של טוני, בגילומה של ורה פרמיגה. האם הדרקונית שהותירה רושם עז על הסדרה עדיין צעירה ומנסה להגיע אל לבו של בנה, אבל אפשר לראות אותה מתקשחת במהלך הסרט. ואילו טוני הצעיר מנסה להפנות גבו לחיי הפשע מתוך מחשבה על לימודים בקולג'. אנחנו יודעים שהוא לא יגיע לשם, אבל הוא לא יותר מדמות שולית בסרט, והדרמה של דמותו אינה צוברת הדים.

"הקדושים של ניוארק" (צילום: יחסי ציבור)

העיצוב התקופתי יפה, והשירים בפסקול (ון מוריסון, הדלפוניקס, חמישיית ג'קסון) ממוקמים היטב. ועדיין "Woke Up This Morning", שיר הפתיחה של "הסופרנוס" שמופיע בכותרות הסיום של הסרט, הוא זה שמקפיץ את הלב.

★★★✯ 3.5 כוכבים
The Many Saints of Newark בימוי: אלן טיילור. עם אלסנדרו ניבולה, ורה פרמיגה, ריי ליוטה, לזלי אודום ג'וניור, מיכאלה דה רוסי. ארה"ב 2021, 120 דק'