זה מסתמן כלהיט הגדול של הקיץ בקולנוע. ואתם הולכים לבכות

ב-2015 "הקול בראש" בהפקת אולפני פיקסאר/דיסני הצחיק וריגש המוני צופים בכל הגילים וזכה להצלחה קופתית גדולה. בהוליוודית זה כמובן אומר סרט המשך. הפרויקט הופקד בידיו של קלסי מאן, שהצטרף לפיקסאר ב-2013 ועבד שם בשלל תפקידים, אך זה סרטו הראשון באורך מלא כבמאי. זה לקח תשע שנים שבמהלכן ריילי התבגרה בשנה אחת בלבד, אבל זאת שנה מהותית. כי ב"הקול בראש 2" היא הופכת מילדה לטינאייג'רית, עם גשר על השיניים וחצ'קון על הסנטר, ועם שלל רגשות חדשים שדוחקים הצידה את הרגשות הבסיסיים מהסרט הקודם. הרעיון הפשוט הזה הוא ההברקה הגדולה של הסרט.

>> חגיגה לעיניים: 11 סרטי אנימציה מרהיבים שפרצו את גבולות הז'אנר

לפני שאמשיך אני חייבת להתוודות שהערכתי וחיבבתי את "הקול בראש" של פיט דוקטר, שהיה מקורי ומלא הברקות, אבל הרעיון לתרגם קורסי יסוד בפסיכולוגיה של הילד לחגיגה צבעונית של מטפורות ויזואליות קצת הזכיר לי את שידורי הטלוויזיה החינוכית. לכן הוא גם פחות ריגש אותי מיצירות אחרות של פיקסאר (כמו "צעצוע של סיפור" ו"למעלה"), ולא בכיתי עם כולם כשהחבר הדמיוני בינג בונג הקריב את עצמו. להפתעתי ולשמחתי דווקא "הקול בראש 2" הביא אותי לדמעות. ועכשיו אני מוכנה לעוד סרטי המשך שילוו את ריילי בשלבים הבאים בחייה, כמו חמשת הסרטים שפרנסואה טריפו הקדיש להתבגרותו של אנטואן דואנל. 

"הקול בראש 2" (צילום: יחסי ציבור/פיקסאר)

הסרט החדש נפרש על פני ימים ספורים במהלך חופשת הקיץ, שבמהלכם ריילי בת ה-13 הולכת למחנה אימונים בהוקי קרח. אליה מצטרפות שתי חברותיה הטובות ברי וגרייס, אבל בתום הקיץ הן יעברו לבית ספר אחר וריילי חוששת שלא תמצא חברות חדשות ותישאר לבד לנצח נצחים. לכן כשכוכבת ההוקי מהשכבה הבוגרת מזמינה אותה להצטרף לקבוצה שלה, ריילי מפנה את גבה לחברותיה ועושה הכל כדי להרשים את ואל המגניבה. יש לציין שריילי כל כך דלוקה על ואל, שלא לגמרי ברור אם היא רוצה להיות כמותה או איתה. נדמה שיש כאן פוטנציאל להתפתחות עתידית – בכל אופן אין בסרט בנים.

כל כך הרבה רגשות. "הקול בראש 2" (צילום: יחסי ציבור/פיקסאר)

הסיפור החיצוני מוכר היטב משל סרטי נעורים, אבל העיקר הוא כמובן הפיענוח הפנימי שלו. עד גיל 13 הרגשות שמחה (איימי פולר, שקיבלה חמישה מיליון דולר על סרט ההמשך), עצב, פחד, כעס וגועל יצרו בכוחות משותפים את תחושת העצמיות של ריילי שמסוכמת כ"אני אדם טוב". עכשיו צצים חרדה כתומה (מאיה הוק), מבוכה ורוד (פול וולטר האוזר), קנאה בצבע טורקיז (איו אדבירי מ"הדוב") ושיממון סגלגלה (אדל אקסרקופולוס מ"כחול הוא הצבע החם ביותר"), ואלה עושים בלגן בהגדרה העצמית של ריילי, שמתחלפת ב"אני לא טובה מספיק".

"הקול בראש 2" (צילום: יחסי ציבור/פיקסאר)

אהבתי את הרעיון שאותה מלה בסיסית מופיעה במשמעויות שונות בשתי העצמיויות המתנגשות של ריילי – נדיבות לב לעומת חוסר כשירות. הרגשות החדשים, האופייניים לגיל עשרה, מגרשים את אלה הוותיקים מחדר הבקרה, אך שמחה מסרבת לוותר ומובילה את עמיתיה במסע הרפתקני לאיתור והשבת העצמיות הראשונה. בדרך הם נתקלים במכשולים חדשים שהם תולדה של טיינאייג'ריות, ובראשם תהום הסרקזם. 

מן הסתם, חלק מהתכנים בסרט לא יובנו על ידי ילדים קטנים, שימצאו עצמם מבולבלים למול ההבדל בין פחד וחרדה, ויתהו מי זאת נוסטלגיה שמדי פעם מציצה בדלת בדמות גברת קשישה (ותמיד אומרים לה שהקדימה את זמנה). הכל כל כך צבעוני ומלא חיים שהם ודאי ייהנו מהמסע, אך קיימת גם אפשרות שבניסיונו לפנות לכל הגילים הסרט ייפול בין המושבים. כמו בסרט הקודם, כשריילי מתבגרת גם הרגשות שמלווים אותה מהינקות מתבגרים איתה ולומדים לשתף פעולה עם הרגשות החדשים עד ליצירת איזון חדש.

"הקול בראש 2" (צילום: יחסי ציבור/פיקסאר)

העיצוב החזותי והקולי של הרגשות החדשים נהדר לא פחות משל אלה שהכרנו, וכך גם העולם מהסרט הקודם, שמתגלים בו נופים נסתרים כמו זרם התודעה. העלילה שזורה בבדיחות נהדרות, חלקן בסוגים שונים של אנימציה – דו ממדית, גזרי נייר ודמויית משחקי מחשב מפוקסלים. בסך הכל מדובר בחזרה לכושר של פיקסאר (גם אם לא פריצת דרך חדשה) אחרי "שנות אור" ו"אלמנטלי" המאכזבים. דרך אגב, בסוף בסוף, אחרי כותרות הסיום הארוכות, יש עוד סצנה חמודה שסוגרת פער קטן שנשאר בעלילה.

4 כוכבים
Inside Out 2 בימוי: קלסי מאן. קולות: איימי פוהלר, מאיה הוק, אדל אקסרקופולוס. ארה"ב 2024, 96 דק'