מכירים את המשפט "הזבל של האחד הוא האוצר של האחר"? כמי שרואה (כמעט) בכל חומר/חפץ שסיים את חייו נקודת התחלה משמחת לב ליצירה, אני נהנית לגלות כל פעם מחדש את האפשרויות הגלומות בהפיכת "זבל" לאובייקטים של תשוקה.

יוצרים מוכרים דוגמת ויק מוניז (Vik Muniz) שסדרת פורטרטים של עובדי מזבלה העשויים מהזבל הסובב אותם עמדה במרכזו של הסרט התיעודי המצליח"האמנות בזבל",או אל אנאטסוי (El Anatsui) שיריעות הטקסטיל הפיסולי עצומות המימדים שהוא יוצר מפקקים של בקבוקי אלכוהול ולשוניות של פחיות בירה מוצגות במיטב המוזיאונים בעולם, הם רק שתי דוגמאות למי שמשתמשים בשאריות שמותירה אחריה תרבות הצריכה ומעניקים להן משמעות חדשה. בעידן של מודעות הולכת וגוברת לצורך בשמירה על משאבי כדור הארץ, שימוש חוזר והקניית חיים חדשים לחומרים שסיימו את תפקידם באופן אחד ומתחילים חיים חדשים באופן אחר הופך יותר ויותר שכיח.

מהלך מסוג זה עומד בבסיס עבודתה של יעל פרידמן בתערוכת יחיד חדשה – "השדה של גולדה" – שהיא מציגה בימים אלה בגלריה B.Y5. פרידמן,צורפת עכשווית, עושה שימוש באריזות גלידה "גולדה" המדמות מתכות יקרות, והופכת את המוצר התעשייתי שסיים את תפקידו לסדרות של תכשיטים, אובייקטים ורישומים של נוף וטבע אורבני תל אביבי:להקת חתולים סביב פחי זבל. פתח ביוב שורץ ג'וקים. יד עם סיגריה מגיחה מתוך חלון תלוי ומאפרת ישירות אל הרחוב. שורת יונים פולשות המותירות סביבן כתמי לשלשת. בניינים רבי קומות שממרפסותיהם מגיחים סימני חיים. עשרות רגעים דחוסי פרטים שנוצרו בעבודה עמלנית עם חומר הגלם המזוהה עם רשת הגלידות שהפכה חלק מהנוף העירוני.

מאות השקיות מהן מורכב המיצב בתערוכה נאספו על ידי פרידמן לאורך חודשים, כאשר במקביל היא פנתה גם למכרים ורוכשי גלידה גולדה לשמור אריזות לאחר שימוש ולהעביר אותן אליה. באמצעות מחיקת הכיתובים מהשקיות שקיבלה היא הורידה את הפוקוס מההיסטוריה של האריזות, שמה דגש על האיכות המתכתית שלהן, והחלה לבחון את האפשרויות שהן פותחות. במהלך עמלני עתיר עבודה היא שירטטה, גזרה, חיברה, מילאה, תפרה והביאה לחזית את כוחן של מלאכת הכפיים ומגע ידו של האדם כפעולות באמצעותן נטען חומר הגלם הפשוט באיכויות ייחודיות ובמשמעות.

בתערוכה, שמוצגת במסגרת שבוע האיור תל אביב, עולה גם סוגיית טישטוש הגבולות בין דיסציפלינות המתקיים ביחסים בין עיצוב, אמנות וקראפט. פרידמן, שמגיעה משדה הצורפות, מחליפה את המתכות היקרות דוגמת כסף וזהב בשקיות דמויות מתכת, ואת המבנה הקשיח של צורפות קלאסית באובייקטים רכים, טקסטיליים משהו, שנוצרו בעבודת תפירה.

גם למול השאלה מהו איור, פרידמן לא פועלת למול טקסט או במהלך שנועד לשרת אותו, אך הסצינות התלת מימדיות שהיא יוצרת מהוות סיפורים קטנים של חיים בעיר. כל פריט בתערוכה עומד כאלמנט עצמאי כאשר אופן הצבתו בתערוכה הופך אותו חלק מסצינה. מקצת הפריטים נוצרו כתכשיטים שניתן לענוד ואחרים כתכשיטים למרחב, כאשר המכלול של כולם יחד מתקיים כאיור תלת מימדי הממלא את הגלריה.

באמצעות המיצב היא שואלת שאלות על היחסים בין אדם וסביבה כמו גם מעבירה מסרים אודותם. לדוגמא, באחת הסצינות היא מציבה על גגות הבתים העירוניים ייצוגים לכוורות דבורים – סדרת אובייקטים משושים שכל אחד מהם יכול לתפקד כצמיד ליד – מעלה באמצעותם סוגיות של ניסיונות להשבת האיזון של הטבע באמצעות יצירת בתי גידול בסביבה העירונית לטובת משפחות דבורי דבש הנעלמות מן העולם.בסצינה אחרת – שדה עתיר פרחים – היא מציבה תמונת נוף ממנה מוזמנים המבקרים "לקטוף" תכשיטי פרחים מרהיבים הניתנים לרכישה.

באמצעות עבודה זו היא מאירה סוגיות בין טבעי למלאכותי, מתעתעת בין החומר הסינטטי למשאבי הטבע ומעוררת למחשבה על כמיהת האדם אל הנופים והחוויות שהטבע מזמן לבין השתלטותו על מרחביו. במהלך התערוכה, ככל שיתקדם "קטיף" הפרחים, השדה ילך ויתדלדל, יהפוך עדות חיה ומעוררת למחשבה על יחסי אדם וטבע, כמו גם על סוגיות של תרבות צריכה בין צורך קיומי לאובייקטים של תשוקה בסביבות של שפע.

כך, בדיאלוג המתקיים בין הענקת חיים חדשים לאריזות גלידה שסיימו את תפקידן והפיכתן לאובייקטים של תשוקה, לבין הצבת מיצב דינמי שמזמן מחשבה על משאבי הטבע המתדלדלים ועל השלכות תרבות הצריכה ודפוסי ההתנהגות של אדם, פרידמן מזמינה את המבקר בתערוכה להתבונן, להשתהות, ולהשתאות, ומזכירה את האחריות שיש לכל אחד מאיתנו על איך נראה ויראה המקום בו אנחנו חיים.

>> תערוכתה של יעל פרידמן, "השדה של גולדה", מוצגת בגלריה BY5, בר יוחאי 5 עד ה-4.12 (שעות פתיחה: שני עד רביעי 10:00-16:00, חמישי 11:00-18:00, ששי-שבת 10:00-14:00)

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• תערוכות
• גלידה