לגליזציה בישראל: השינוי מריח קרוב מתמיד

פעילי הלגליזציה של הקנאביס ותומכיה יכולים להיות חבורה משיחית מעט, המלקטת באופטימיות יתרה כל פירור ופירור של מידע על הגאולה המתקרבת. קל להבין, כמובן, את התסכול: תארו לכם כמה מרגיז היה להיות חב"דניק שיודע שהמשיח כבר הגיע להולנד, לאורוגוואי ולמספר הולך וגדל של מדינות בארצות הברית, ובישראל – דממה.

אתרים ועמודי פייסבוק המקדמים את הלגליזציה (מלבד תומכי הלגליזציה המלאה, יש השמים דגש על הסדרת ההיתרים לשימוש בקנאביס רפואי מסיבות אידיאולוגיות או פרקטיות) יכולים להיתפס לפעמים גם לגילויים זעירים של תמיכה (בעת כתיבת שורות אלה דף הבית של מגזין אונליין קנאביס מדווח בהרחבה על כך שהשר לביטחון הפנים של ג'מייקה אמר "מדיניות אי ההפללה עובדת"). אבל בשבוע שעבר, בלי הגזמה, התחוללה רעידת אדמה לא קטנה בתחום השיח על השימוש במריחואנה ובחשיש בישראל, אם כי לא בטוח שיהיה לה רעשים נלווים: מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, אמר: "הגיע הזמן שמשטרת ישראל, עם מדינת ישראל, תבדוק ותבחן את העמדה המסורתית. אני חושב שצריך לשבת וללמוד מה קורה בעולם הרחב".

צריך לזכור שהדברים שאמר דנינו במהלך ביקור בבית הספר ברנקו וייס בבית שמש נאמרו בתזמון מסוים מאוד. בין שתוכננו בקפידה ומראש ובין שנאמרו בספונטניות מוחלטת – הם הביאו לדנינו את הכותרות החיוביות הראשונות שהוא ראה זה חודשים, וזאת לאחר שצמרת המשטרה בכלל ודנינו בפרט ספגו ביקורת מקיר אל קיר, תחילה בעקבות שורת דיווחים וחשדות ביחסים אסורים והטרדות מיניות בצמרת המשטרה (מפקד מחוז ש"י, ניצב קובי כהן, פרש משורות המשטרה בחודש פברואר לאחר שנחשד בקשר אינטימי עם אחת מפקודותיו; כמה שבועות לפני כן הדיח דנינו את סגנו, ניצב נסים מור, לאחר שזה נחשד בהטרדה מינית של שמונה שוטרות לפחות); ובשבועות האחרונים – גם בעקבות היד הקשה שהופנתה כלפי המפגינים במחאת האתיופים (שפרצה לאחר שצעיר אתיופי הוכה על ידי שני שוטרים).

צילום: Shutterstock

העתיד חשוב לא פחות מהעבר: אלו השבועות האחרונים לכהונתו של דנינו, מפכ"ל המשטרה ממאי 2011. בין שדבריו יובילו לשינוי ובין שיתפוגגו – הוא לא יידרש לתת על כך דין וחשבון לתקשורת ולציבור.

האפשרות שהייתה זו פליטת פה אינה עומדת על הפרק: כמה ימים לאחר מכן אמר דנינו בכנס לשכת עורכי הדין באילת: "משהו קורה לנו מתחת לאף", והגדיר את הבחינה המחודשת של החוקים הקיימים כ"דרישה ציבורית". בקיצור, זו לא טעות – זו התחלה של מדיניות.

בתגובה לפניה למשרדו של המפכ"ל דנינו נתקבלה תגובה לקונית המתקצרת את הדברים שנשא בביה"ס ברנקו וייס, לצד מידע רב על הענקת תעודת יקיר ברנקו וייס לדנינו באותו הביקור.

"ההתבטאות של דנינו חיובית אך מוזרה". תמר זנדברג (צילום: איליה מלניקוב)

"הוא לא תכנן לפתוח את הנושא ולהפוך אותו לכותרת, אחרת זה לא היה קורה באיזשהו תיכון", אומר יניב קובוביץ', כתב המשטרה של עיתון "הארץ". "הוא סיפר שפנה אליו איזשהו תלמיד ושאל אותו על עניין הקנאביס והוא השיב לו כפי שהשיב. התשובה הפכה לשיחת היום, ומן הסתם גם במשטרה הבינו שהדברים עושים לו טוב ונותנים לו רוח גבית של אוכלוסייה שהמשטרה איבדה בשנים האחרונות – החבר'ה הצעירים, ילדי המחאה החברתית".

יש שטוענים שהתזמון רחוק ממקרי.

"אני מעריך שזה לא נאמר במקרה בתקופה הזאת. זה לא היה נאמר לפני שנה או שנתיים. בארבע השנים האחרונות פתחה משטרת ישראל כ־95 אלף תיקים על שימוש בסמים, וזה אומר שהמפקד לא דגל באי הפללה, אבל תמיד כשאתה מסיים תפקיד ומשאיר למישהו אחר את הבלאגן אתה אומר 'כן, צריך לעשות ככה וככה'. זאת אמירה שלא הייתה יוצאת קודם. המשטרה כיום תעוף על כל ספין חיובי שהיא יכולה להפיק. כשאתה מדבר על סמים קלים, על לגליזציה, זה תמיד מביא לך את האנשים שאתה רוצה שיהיו איתך – הצעירים, התקשורת, הסטודנטים".

בכל זאת, את השד המסטול הזה אי אפשר יהיה להשיב לבקבוק, ולו בשל הסיבות שצוינו קודם: פעילי הלגליזציה לא יוותרו על תקדים עסיסי כמו הכרזה, מסויגת ככל שתהיה, של מפקד המשטרה. אפשר להיות סקפטי כמו קובוביץ' בעניין מניעיו של דנינו, אך זה לא משנה את העובדה שהדברים נאמרו ושהמפכ"ל הבא יצטרך להתמודד עמם – ודאי לאחר שהעניקו רוח גבית לחברי כנסת המעוניינים לקדם גם הם מדיניות מקלה ביחס לצריכת קנאביס.

"זה גדול מדנינו עצמו", אומרת ח"כ תמר זנדברג (מרצ), שפתחה את כהונתה השנייה בכנסת בהגשת ארבע הצעות חוק הקשורות בהיבטים שונים של הנושא. "זה לא רק איש אחד. בשנים האחרונות קשה לפספס את השינוי בשיח הציבורי בנושא הזה – במשטרה, בתקשורת ועוד. לא מזמן התקיימה עצרת בנושא בכיכר רבין, השלישית שבה אני מדברת בשנתיים האחרונות, והפעם הצטרפו אליי חברי הכנסת ינון מגל (הבית היהודי) ומיקי זוהר (ליכוד)".

את דברי דנינו היא מתארת כהתפתחות חיובית. "גם אם זה קצת מוזר. יש אכיפה אגרסיבית ומכבידה מאוד בנושא – עשרות אלפי מעצרים של מעשנים בשעות הפנאי – אבל מודה ועוזב ירוחם. אם חודש לפני סיום הקדנציה שלו הוא הגיע למסקנה הזאת, מה טוב. צריך להיערך לשלב הבא, גם של חקיקה, גם של התפיסה הציבורית של המאבק. זה הולך יחד".

כיוון חדש

בינתיים חבר הכנסת הטרי ינון מגל – שעשה כותרות טרם כניסתו לכנסת כאשר הודה בריאיון (לעודד בן־עמי, בסוף דצמבר 2014) כי עישן סמים קלים "לאחרונה", ומאז תמך גלויות במדיניות אי הפללה למעשני מריחואנה בשעות הפנאי – נשמע חדור אופטימיות. "דיברתי עם המפכ"ל כמה ימים לפני ההצהרה," הוא אומר, "דיברנו על מתווה ששנינו הסכמנו לו. למעשה התפרצתי לדלת פתוחה כי הוא היה לגמרי בעניין: להבדיל בין אנשים שומרי חוק לבין עבריינים וסוחרים. לא הולכים בשלב הראשון על לגליזציה וגם לא על אי הפללה מלאה אלא על אי הפללה עם סייגים. עישון לא ייחשב עברה לאזרח שומר חוק אבל יכול עדיין להיחשב עברה לאזרח בעל רישום פלילי".

זהו מתווה בתחילת דרכו, ומגל מבטיח לברר את הפרטים בהמשך הדרך. "צריך לאפיין את הדבר הזה, כי לא יכול להיות שמי שעבר עברה לא יוכל לעשן כל החיים. אני משער שזה יהיה תלוי בסוג העברה".

למה בעצם לא ללכת על מודל האי הפללה הקלאסי?

"הדרך ללגליזציה במדינת ישראל צריכה להיעשות בשלבים כדי לתת תחושה שהדברים בשליטה. אנחנו לא מדינה רגילה, יש לנו צרכים מיוחדים. עד היום ההתנגדות העיקרית הייתה של המשטרה ושל המשרד לביטחון פנים, ואני כמחוקק אלך איתם צעד צעד. הרכבת יצאה מהתחנה, המפכ"ל אמר את הדברים, הביע כיוון חדש," הוא אומר בטון שמתענג על משחק המילים. "אנחנו מדינה במצב מלחמה, אי אפשר שכולם פה יהיו מסטולים".

עם זאת מגל אומר שבשורה התחתונה הוא כן תומך בלגליזציה מלאה ורואה בה יעד סופי לדרך שבה רצוי ללכת לאט.

"עם כל הצניעות, ואני לא רוצה להגיד אני ואני, בסופו של דבר רק מישהו מהימין יכול לעשות פה את השינוי. כל עוד זה בא מהצד של מרצ או של השמאל התל אביבי־ליברלי־חילוני, זה נתקע במקום. אני איש ימין אבל אני גם ליברל בעניין הדברים שאנשים יכולים לעשות בביתם. נהיה טרנד שחברי כנסת נמדדים בכמה חוקים העבירו. אני רוצה לבטל חוק".

לסטראוטיפ שמתאר מגל, המזהה משתמשי קנאביס עם השמאל התל אביבי המנותק עדיין נותר מעט אוויר, אבל גם הוא הולך ואוזל. אחד הקולות הבולטים בעד לגליזציה היה חבר הכנסת הפורש משה פייגלין (פייגלין פרש מהליכוד טרם הבחירות האחרונות לאחר שדורג בפריימריז במקום ה־37 בלבד), גם הוא איש ימין וארץ ישראל השלמה. מובן שקנאביס מעשנים בכל קצות הקשת הפוליטית, אף שעדיין לא נעשה הנתק הסופי בין עישון לתרבות הנגד, ששורשיה היפים־פציפיסטים. עם זאת, התמיכה הגלויה והרצינית של פייגלין בלגליזציה קנתה לו הערכה באותו שמאל תל אביבי. ימים יגידו אם אותו הדבר יקרה גם למגל.

ומה אומרים בשורות המפלגה?

"אנשים הפתיעו אותי ואמרו לי שהם תומכים אבל צריכים לבדוק את הנושא. אם זה יגיע להצעות חוק, החרדים כנראה לא יצביעו בעד. אני לא בטוח אם חברים נוספים במפלגה שלי יצביעו בעד, אבל לא בהכרח נגד. בליכוד לא מעט יצביעו בעד, וגם באופוזיציה".

הנושא אכן נראה כאחד מאותם חוקים המסוגלים ליצור איחוד שורות מפתיע בכנסת: "שרת המשפטים (איילת שקד) היא בהחלט מפתח לעניין הזה," אומרת זנדברג, "אני מצפה שהוא יגייס אותה. הגיע הזמן שחברי הכנסת יתקדמו לעבר עמדת הציבור".

"כשאני מסתובבת בתל אביב אומרים לי שיש אי הפללה דה פקטו", זנדברג מוסיפה, "אבל לך ליישובים בדרום. שם אתה לא יכול להסתובב עם שיער ארוך בלי שיעצרו אותך לחיפוש. הנושא הזה נוכח מאוד גם בעניין הקנאביס הרפואי – אנשים שעישנו לפני שקיבלו אישור מקבלים רישום פלילי וזה מונע מהם את הטיפול הרפואי שהם צריכים. מדובר בצעדים עקומים. התפקיד שלנו הוא להוביל באומץ ולהגיד שזה לא מזיק ולא ממכר כמו שאמרו לנו כל השנים. מי שמתעסק בתחום יודע את זה. אם כתוצאה מדברי דנינו ייצא המפכ"ל הבא ויכריז על מורטוריום – אי אכיפה של שנה־שנתיים עוד לפני שיש חוק כתוב – נוכל לאסוף נתונים וללמוד ואז להתקדם".

על אותה "אי הפללה דה פקטו" בתל אביב ראוי להרחיב את הדיבור. מספיק להסתובב בעיר כדי להיווכח שאנשים מעשנים ג'וינטים, אם לא בגלוי לפחות לא ממש בהיחבא; אם לא ברחוב, לפחות מחוץ לברים; אם לא לאור יום, לפחות משעות הערביים ואילך. השאלה היא אם ההתנהגות הזאת נובעת מהתנהלות של המשטרה או מאומץ מצ'ואיסטי ישראלי בנוסח "למה מי זה השוטר הזה?". לפי קובוביץ', כאמור, המספרים מדברים נגד אלו שחושבים שהם מעל (או מחוץ) לחוק: "כל מפקד משטרתי מחויב להגיע למצב ש־16 אחוז מהתיקים שלו מגיעים לכדי כתב אישום. זה אומר שכל מפקד יודע שאם הוא יעצור יותר, יגדלו הסיכויים שלו לעמוד ביעדים. איפה הכי קל? אם אתה מפקד תחנה בתל אביב, פתח את הדלת של הבר הקרוב ותפוס עשרה אנשים במכה".

אופטימי. ינון מגל. צילום: אביב חופי (רשות השידור)

"יכול להיות שבתל אביב אני מרגיש יותר נוח", אומר אסי גל (עיתונאי "בלייזר", 38), שטוען שהוא דווקא מרגיש מדיניות מתירנית בשטח. "אני מכיר הרבה אנשים שנוהגים ללכת ברחוב עם ג'וינט, אני לא מכיר אנשים שנעצרו. הדלקתי ג'וינטים גם בנס ציונה וברחובות. אני משער שבערים אחרות אלך הצדה להדליק. ההבנה היא שזה לא ביג דיל, שהרצון הוא פשוט ליהנות. אני נהנה להשאיר בדלים ברחבי העיר ונהנה להפיץ את הרעיון".

יכול להיות שפשוט חושבים שאתה מעשן טבק מגולגל.

"אולי. אני רוצה שיסתכלו עליי ויגידו: היי, אין לו ראסטות והוא לא הולך עם שרוואל ובכל זאת הוא מעשן. זה הרי הדבר הכי כיפי שאפשר לעשות. זו גם הסיבה שבגללה אני מתראיין, למרות הסכנה המסוימת שקיימת בזה – תמיד יש סיפורים על זה שבאו שוטרים למישהו. אני נהנה ללכת ברחוב ולעשן, זה כיף".

כאן צריך לסייג ולהעלות מחשבה לא נעימה – גם ביחס לראסטות שאין לגל, גם ביחס לשיער הארוך שזנדברג תיארה כעילה אפשרית לחיפוש בדרום וגם ביחס למאפיינים חיצוניים אחרים. ייתכן שהתל אביבי הממוצע שיושב בבר במרכז העיר ומרגיש שיש אי הפללה דה־פקטו חשוף פחות בלאו הכי להטרדות של המשטרה? הפער בין המרכז לפריפריה יכול בהחלט להתבטא גם בכך שבפריפריה יותר תושבים ייפלו קורבן לפרופילינג משטרתי.

גל מסרב לקבל את הרעיון שאולי מדובר במשחק עם החוק. אני שואל אותו אם היסוד המתריס שבעישון ג'וינט בחוצות העיר עושה לו משהו והוא קצת מתרגז.

"לא! בכלל לא", הוא אומר, "הייתי נהנה מזה באותה מידה אם זה היה חוקי, אפילו יותר. אני נהנה באמסטרדם בטירוף, הלוואי שהיה גם פה ככה. העובדות הן שזה אסור, שעלול לקרות משהו, שמישהו מבקש ממני שאסתיר אותו – רק פוגמות לי בהנאה. אין לי שום עניין להגיד פאק דה פוליס, אני לא חושב שהמשטרה היא חרא, אני לא סטרייט אאוט אוף קומפטון, אני פשוט נהנה מאוד לעשן".

הופתעת מדברי דנינו?

"מאוד. זה לא רק דנינו, זה גם ינון מגל שנאגף עכשיו מימין. עכשיו זה לא רק תמר זנדברג. גם העובדה שזה קורה בארצות הברית מעוררת תקווה. אני אוהב את מה שזנדברג אמרה: בסוף זה יקרה וכולנו נסתכל אחורה ולא נבין איך זה לא קרה הרבה קודם. האם זה יקרה מחר? אני לא חושב. בישראל יש את הבעיה של הצבא. אני חושב שהפחד המרכזי זה שחיילים יעשנו. חייל מסטול הרי לא רוצה להילחם".

קובוביץ', לעומת זאת, מתקשה לחשוב שהמפכ"ל דוחף לשינוי ממשי. "בעבר דנינו אמר, בריאיון ל'ישראל היום', שהוא לא יתעסק עם האדם שמעשן ג'וינט במרפסת. אבל מספר התיקים, כתבי האישום, בקשות לצווי מעצר וחיפוש, חיטוט אצל חבר'ה שיושבים בים, בפיקניקים, בדיקות אקראיות במכונית – כל זה מוכיח שהוא רצה את ההפך. המגמה הייתה בעייתית בתקופתו".

אולי יש נתק בין המפכ"ל לשטח?

"לא, זו הייתה תוכנית הדגל שלו – להגדיל את הסיכויים לתפוס עבריינים".

אם כך קיומה של חצי מדיניות אי ההפללה דה פקטו בתל אביב היא אגדה אורבנית?

"המשטרה לא מנותקת. הם יודעים ששישה מתוך עשרה בבר מעשנים".

אבל יש פערים בין המחוזות במעצרי צרכני קנאביס?

"אם אתה רואה פער בין מחוז תל אביב למחוז ש"י, לדוגמה, זה מפני שבש"י יש אוכלוסייה מסוג מסוים. אין שם קטטות, אלימות ופריצות לבתים, ארגוני הפשיעה לא הגיעו לשם, אין שם בקבוקי תבערה ורימוני הלם. אז שם יתפסו על סמים קלים. ברמת התחנות – יחידות הבילוש עובדות כמעט רק על סמים קלים. אם הציבור היה מבין כמה מקצים למרדף אחר כמויות מזעריות הוא היה מבין שהם כן רודפים אחר האדם שיושב ומעשן במרפסת, גם אם הם לא יוצאים לחפש על אנשים. אם הם ירצו, הם יודעים שהם יכולים להביא גם 200 מעשנים בערב אחד. הם יכולים לומר: מתחת למשקל מסוים אנחנו לא מחפשים. אבל אם שוטר נפל עליך, הוא ישאל: אתה מסכים שאני אבוא לעשות אצלך חיפוש בבית? אנשים יגידו 'בוא, תחפש', אף שזה בניגוד לחוק. חיפושים נטולי צווים קורים כל הזמן. אזרחים מופללים וזכויותיהם נרמסות, ובשביל מה? כדי להגיע לעוד איזה גרם".

[interaction id="555da5c428430a5757ac594d"]

מהשטח עולה, אפוא, תמונת מצב כאוטית יחסית. המפכ"ל היוצא פותח את הדלת למדיניות אי הפללה, צרכנים בחלקים מסוימים של המדינה מתנהגים כאילו היא כבר כאן ורוב הציבור, כדברי זנדברג, מחזיק בדעה שלכל הפחות לא מדובר בסכנת הנפשות שגופים בעלי אינטרס מובהק כגון הרשות למלחמה בסמים, טוענים שקיימת בעניין.

לראיה, על טור הדעה היחיד שביקר את דנינו על דבריו חתום הפסיכיאטר המושמץ אילן רבינוביץ'. אלה סימפטומים של מציאות משתנה, של חילוקי דעות בין מפקד למפקד, בין איש מקצוע לאיש מקצוע. בדיוק כמו בסוגיית פיראטיות הקבצים, עדיין יש מחלוקת בשאלות מה יש לעשות, כיצד לנהל ומה להתיר, אך דבר אחד ברור: עידן מרדף חברות התקליטים אחר תוכנות ההורדה הוכח ככישלון, כאשר על כל נאפסטר שנסגרה צץ לו סולסיק חדש.

גם בנושא הקנאביס צפוי דיון של שנים ביחס למדיניות הסופית, אך כל מדינה בארצות הברית שמאפשרת לגליזציה מלאה (עד כה: אלסקה, אורגון, קולורדו, וושינגטון ומחוז קולומביה), כל פוליטיקאי המודה שעישן, כל מטופל מרוצה בקנאביס רפואי – כולם דוחפים את הרכבת מחוץ לתחנה. הפערים העולמיים, כמובן, עדיין עצומים: במלזיה סוחרי הסמים מסתכנים בעונש מוות, וגם במדינות מתקדמות כמו יפן אפשר לקבל עד חמש שנות מאסר על שימוש עצמי, אבל התהליך יצא לדרך. השאלה היחידה שצריכה לעמוד כיום בפני המחוקקים, אנשי הציבור ואוכפי החוק היא, האם הם רוצים לעשות את הבלתי נמנע בדרך הקלה או להתעקש על הדרך הקשה.

הבהרה: נכון להיום, על פי חוקי מדינת ישראל, סחר, שימוש, גידול או אחזקה של קנאביס ללא רישיון אינם חוקיים. אין בכתבה זו כדי לעודד עברה על החוק 😉