אל תתבלבלו: למרות מצג השווא התקשורת לגמרי ימנית
לא משנה מה יהיו ההאשמות כלפי נתניהו, התקשורת תמיד תספר סיפור על אדם שעומד לבדו מול כוחות אדירים שכוללים את התקשורת עצמה. הסיפור הזה משרת בעיקר את נתניהו. טור דעה
רבים הריעו שלשום לאחר הופעתו החלשה של בנימין נתניהו באולפן החדשות של קשת 12. מנקודת המבט שלהם הם ראו אדם מבוהל, מזיע, מתפתל. חלקם הרחיקו יותר ואמרו שזה היה ראיון של ראש ממשלה לשעבר. ייתכן שהיה לי קל יותר להצטרף לחגיגות הנצחון, לולא זכרתי שנתניהו עשה בדיוק את אותו הדבר בבחירות 2015, כשיצא לבליץ ראיונות עבור מטרה אחת בלבד: לספוג את הרמות הגבה של יונית לוי ואת גלגולי העיניים של גלית גוטמן, או בקצרה: להיות מותקף. יונית לוי בעצמה כתבה אחר כך טור על האופן בו ניצל נתניהו את התקשורת, כשהבין שהתמונה שלו מול מראיינת עויינת גורמת לרבים לתמוך בו אוטומטית.
כמו אז, גם הראיון של נתניהו עם קרן מרציאנו שלשום הוא עוד אקט תעמולתי רב משתתפים, בשיתוף פעולה מלא מצד קשת, שבמרכזו השקר הכי גדול שסופר פה, והוא שהתקשורת שמאלנית. זהו שקר בעל תכלית כפולה. מצד אחד הוא מכוון אל הציבור החילוני – ליברלי עצמו. כל עוד זה מביט בחדשות ורואה שבפאנלים יש רוב לאנשים בצלמו ובדמותו, הוא לא באמת מפנים שהוא מיעוט זעום. אם האחוזים של הציבור הזה באוכלוסייה היו באים לידי ביטוי בפריים טיים, הוא היה נס על נפשו ולוקח איתו את כח הקניה האדיר, וגם את המיסים בהם סוללים את הכביש לבית של סמוטריץ'. אבל בזמן שהאנשים במחנה השפוי לכאורה מסתכלים על מרציאנו נאבקת בנתניהו ורואים בה את דוד, רוב הציבור רואה בה את גוליית. לא משנה מה יהיו ההאשמות כלפי נתניהו, התקשורת תמיד תספר סיפור על אדם שעומד לבדו מול כוחות אדירים, כולל התקשורת עצמה. הסיפור הזה משרת את נתניהו, ובעלי השליטה בערוצים השונים יודעים זאת. העניין אינו סיקור חיובי אלא סיקור במקומות הנכונים. איך ייתכן למשל שיתוף הפעולה של עיתונאים רציניים עם סיפור הטלפון של גנץ, כאילו הם לא מכירים את בחירות 2016 בארה״ב? מדוע אינם עושים לילות כימים לחנך את הציבור בנושא הלוהט של הטיית בחירות בעזרת אינפורמציה שגויה?
כדי למסך את הסיוע המתמיד הזה לנתניהו, התקשורת תעמיד פנים שהסיפור עם אלוביץ׳ הוא שערוריה גדולה. כאילו גל נאור, הבת של יצחק תשובה (עבורו נתניהו עשה שעות נוספות בעניין מתווה הגז) לא מחזיקה ב-20% מהמניות בקשת, וכאילו שכחנו מהקשר בין מילצ׳ן וערוץ 10, ועל הקשר הקרוב בין לן בלווטניק (הבעלים החדש של ערוץ עשר/13) לנתניהו. מייצרים עבורנו תיאטרון צללים בו יש תקשורת שמתנגדת לנתניהו, עם ליהוקים מושלמים כמו רביב דרוקר ויונית לוי, ומולם עומדים לכאורה ליצנים כמו אראל סג״ל ושמעון ריקלין שתומכים בו. אבל האמת היא שאם התקשורת היתה רוצה במפלתו של נתניהו, היא היתה מעניקה לו סיקור פרופורציונלי, ולא תמונה בת 35 דקות של מנהיג הנאבק בידיים חשופות בעיתונות השופכת את דמו. איני יודע מדוע מקבל נתניהו איזו במה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. אני יכול רק לשער שב- 2011 הרגישו בעלי השליטה את הקרח נסדק תחת רגליהם, ומאז נכרתה ברית דמים בינם לבין נתניהו. הוא ירחיק לכת יותר מכל ראש ממשלה אחר כדי לשמור על זכויות היתר שלהם, והם ימשיכו לטוות נארטיב לפיו ביבי הוא תמיד הפרוטגוניסט.
עוד כתבות מעניינות:
למה לא מדברים על הקמפיין של העבודה?
מירב בן ארי: "הכלכלה בצמיחה"
איך משפיעה הפסקת השימוש בכסף מזומן על נגני הרחוב?