פסטיבלפור: הרגו את התרבות ובהפגנות היא קמה לתחייה

אי אפשר להרוג תרבות. אפשר לחנוק אותה, אפשר להרעיב אותה, אפשר להשפיל אותה ולהסית נגדה. ואי אפשר להרוג אותה. ממשלת ישראל בכל זאת מנסה. הסיוע הגדול עליו הכריז השר חילי טרופר, 200 מיליון שקלים למוסדות התרבות הגדולים, עדיין לא הוזרם. יוצרי התרבות ועובדי הענף, כ-150 אלף איש בסך הכל, מובטלים כבר ארבעה חודשים וזכאים כפרילנסרים עצמאיים – במקרה הטוב – למענקי פיצוי זעומים ומשפילים. רבים מהם מוצאים פרנסתם בעבודות דחק. אין בכך כל בושה. אבל גם אין בכך כל תרבות.

אין תרבות. כבר ארבעה חודשים שאין תרבות. לא הצגות חדשות ולא סרטים חדשים, לא מופעי מחול מפעימים ולא הופעות של מוזיקאים שנותנים בראש ומלטפים בלב, לא סטים של די.ג'ייז גאונים שמרימים באוויר אלפי אנשים ולא קונצרטים אדירים בפארק. אתם מרגישים מה זה עושה לכם? אתן חושבות על זה לפעמים? כמה זה צובט? האם הכל קצת אפור וריק יותר מבדרך כלל? האם יש פחות יופי וקסם בעולם?

אין תרבות. אבל יש תרבות בבלפור:

לא תמצאו דרך למדוד את זה אמפירית, אבל אני משוכנע שהתמהיל הייחודי הזה של זעם, בלבול ודיכאון שחשים רבים כל כך נובע גם מנפקדותה הפתאומית של התרבות מחיינו. יותר מארבעה חודשים נטולי תרבות חיה הם מצב חסר תקדים בעת החדשה, גם לעומת ימים קשים של מלחמה ומחסור ומוזות שותקות שכבר ידענו, ובהחלט יתכן שעוד לא התחלנו לעכל את ההשפעה של הוואקום הזה עלינו כחברה וכבני אדם. איך בכלל מעכלים דבר כזה. 

קצת תרבות בבלפור:

כשהממשלה פגעה בניהולה הכושל בתרבות הפנאי – מסעדות ובתי קפה, בריכות וחופי ים – קם קול זעקה ציבורי-תקשורתי שגרם לנתניהו לסגת בבהלה מהכוונה להוריד עליו שוב את השאלטר. על הפגיעה האנושה בתרבות היוצרת ובאנשים שעושים אותה בישראל, ועל הפתרונות הלא-ריאליים שמציעים להם, כמעט ולא תשמעו ציוץ מחוץ לגבולות טיים אאוט ומוסף "גלריה" של "הארץ", פשוט כי התרבות הישראלית נעדרת מסדר היום התקשורתי כבר הרבה מאוד שנים ומרבית הישראלים אינם נחשפים לקיומה. 

עוד תרבות בבלפור:

האם הם חשים בחסרונה? צריך להאמין ולקוות שהתשובה היא כן, כי אומות שמפנות עורף לתרבותן לא מקבלות סוף טוב. 50 שנות הסתה פוליטית נגד מחזאים וסופרים ומוזיקאים ואמנים וקולנוענים (ונגד "תרבות" בכלל כסמל אליטיסטי ואופוזיציוני) עשו את העבודה ובאווירה הנוכחית תמצאו מעט מאוד חמלה כלפי 150 אלף מובטלי התרבות. אפילו מונולוג קורע לב של בדרן מיינסטרים אהוב כמו ישראל קטורזה מוציא מטוקבקיסטים את תגובת לב-הזהב "תמצאו עבודה אמיתית".

ועוד קצת תרבות בבלפור:

אמרנו שאי אפשר להרוג תרבות? אולי דווקא אפשר. אולי בחסות משבר הקורונה אף אחד לא ישים לב. אולי צ'רצ'יל טעה וגם בלי תרבות יש בשביל מה להילחם. שווה לנסות. אבל מי שמדכא תרבות, מי שמזניח אותה, מסמן אותה ומסית נגדה, יקבל אותה כמו בומרנג בפרצוף. בהפגנות בבלפור התרבות מתפוצצת. מוזיקה ומקצבים, מיצגים ומיצבים, הופעות ושירה ספונטנית בציבור ואווירת קרנבל גאה וצוהלת. אולי זה מעט מדי ומאוחר מדי. אבל אולי לא ואולי רק התחלנו.