ומה עם האלמנט?

בתוך הגל הדורסני של מסעדנות ראוותנית, צעקנית, יומרנית ומיוחצנת לעייפה יש משהו מזכך ברגע הזה שבו אתה חוצה את מפתן אלמנטרי, המסעדה החדשה של צחי מלול במתחם שוק הפשפשים ביפו. זה לא "מיזם חדשני", גם לא "כוכב חדש בשמי הקולינריה" ולא כל המלל המייגע והמוכר. אלמנטרי היא מסעדה שקמה בלי רעש וצלצולים ויש בה שף שמרגיש טוב כשהוא בין הסירים שלו. נראה שגם נפשו של מלול קצה מהמולת מסעדות היוקרה, וזו שפתח היא מעין תרפיה אחרי שנים ארוכות אצל שפים סלבריטאים בלונדון ובניו יורק ולאחרונה גם ניהול המסעדות במלון ממילא בירושלים וכמעט ניהול אלה של ריץ קרלטון החדש בהרצליה. חלל המסעדה קטן והעיצוב הספרטני משמר את תכונותיו היפואיות של המבנה; שולחנות עץ פשוטים, מטבח פתוח ולא מצועצע, תפריט קצר וקריא מודפס על נייר. וגם העובדה שלשולחן מגיעים מיד מים ולחם עם חמאה, איולי וזיתים שחורים מצוינים – מבורכת ומעידה על כך שיש כאן סטייטמנט: מסעדה בגובה העיניים. במנות עצמן אין חידושים מהפכניים, אבל יש ניצוצות של יצירתיות, ולאורך כל הארוחה ניכרת מיומנות בטיפול בחומרי הגלם, הן אלה מהמנעד הבסיסי והן אלה ה"אציליים" יותר. זה ניכר מיד במנה הראשונה שטעמנו, קציצות מבשר סרטנים ושרימפס. החיתוך הגס של הבשר, התיבול המאופק והצלייה המדודה יוצרים מרקם נעים בפה, עסיסיות רבה ובעיקר משמרים היטב את טעמם החד של הסרטנים והשרימפס. קוביות האבוקדו והמטבוחה (הלא מרשימה) שמלווים את הקציצות הכרסתניות לא תרמו הרבה וגם לא היו נחוצות. לשולחן הובאה צלחת של רצועות קלמרי קטנים שנצרבו במחבת וטבלו ברוטב עשיר של שמן זית, יין לבן, זיתים שחורים וחציל שרוף. הקלמרי חמק מהגורל שמצפה לו במסעדות רבות – צמיגיות בלתי לעיסה, אך הרוטב השתלב באופן מעניין, אם כי טעמו של החציל השרוף היה מעט שתלטני. סלט מרענן בטעם מוחיטו שהורכב מעלי בייבי, סלק, אננס טרי, פלפל אדום ובצל סגול השלים את הסיבוב הראשון.

מלול, איש חביב שראה עולם וראה מטבחים מפוארים, אוהב לשוטט בין שולחנות המסעדה הקטנה ולקשור שיחה קלה עם אורחיו. הוא העיד על עצמו שהוא לא תמיד הכי נוח לבריות ורצה שיהיה לו סוף סוף מקום משלו שייתן מרחב לאישיות, לכישרון וגם לקפריזות שלו.

רצינו להזמין אנטרקוט, שלפי התפריט מיושן במקום, אך המלצר השיב פנינו ריקם שכן באותו הערב לא היה נתח מוכן לצלייה. מצד אחד מדובר כמובן בתקלה, מצד אחר יש להעריך את הכנות ואת העובדה המבורכת שלא מנסים לדחוף לך את המנה הכי יקרה בתפריט (135 ש"ח) כשהיא לא במיטבה. התפשרנו על נתח קצבים שהגיע בשיא פשטותו, ארבע חתיכות נאות של בשר באיכות סבירה ובמידת עשייה מדויקת, ללא רוטב או קישוטים, ולצדו פירה מצוין. שום דבר מיוחד, תגידו, אבל הרי לא כל מה שמגיע אל הצלחת שלך במסעדה חייב להיות מהפכה קולינרית. זו מנה, איך נאמר – אלמנטרית, וכל מה שאנו מבקשים זה שהיא תהיה עשויה כמו שצריך. הגרסה שקיבלנו אולי לא מצטיינת באופן מיוחד, אבל במחיר הצנוע של 90 ש"ח היא מהווה תמורה טובה מאוד לכסף. המנה העיקרית הנוספת שבחרנו, פילה דניס, רביולי סרטנים וקרם פלפלים מרוקאי, היא שילוב של חומרים מעולמות שונים שאינם זרים מדי זה לזה. תחת שני נתחי דג (שלא נצלו במידה שווה), הסתתר צמד רביולי ממש מוצלח, עם בצק טעים שלא נדבק לשיניים ועם מלית עדינה אך נוכחת. על הקינוח היחיד שמוצע ושמגיע מקונדיטוריה חיצונית אפשר לוותר.

לא הכול מלוטש ומושלם באחוזה הקטנה של מלול ועוד יש דרך לעבור כדי שאלמנטרי תבשיל לכדי מסעדה עם אישיות מובהקת משלה, אבל גם היום אפשר לאכול שם ארוחה מהנה במחיר הוגן (ועסקית צהריים שווה במיוחד). ענווה היא מוצר נדיר בנוף הקולינרי שלנו, ממש וינטג', וטוב שמצאה לה מקום בתוך המסעדה ולא רק בשוק הפשפשים שבחוץ.

למסעדת אלמנטרי

אוכל – 7

עיצוב ואווירה – 6

שירות – 7

תמורה לכסף – 8

סה"כ – 7

חשבון:

לחם – ללא תשלום

קלמרי לינגוויני – 50 ש"ח

קציצות סרטנים – 57 ש"ח

סלט מוחיטו – 37 ש"ח

פילה דניס – 90 ש"ח

נתח קצבים – 90 ש"ח

צלחת קינוחים – 38 ש"ח

3 כוסות יין – 115 ש"ח

סה"כ – 477 ש"ח