והשאר היסטוריה

מה הקשר בין ממותה פרהיסטורית בחולון לגלות הישראלית של 2048? לתערוכה "היסטוריות" הפתרונים

19 בנובמבר 2013

"היסטוריות"
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
נעילה: 25.1.14

התערוכה הקבוצתית "היסטוריות" שאצר אודי אדלמן במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, מספקת הזדמנות לדון הן בהפיכת הממד הפיקטיבי המאפיין כתיבת היסטוריה למושא מחקר אמנותי, והן בהבדלים בין מושגיות ומראה רזה כעיקרון אמנותי, לבין מושגיות ומראה רזה כפתרון תצוגה נוח וככיסוי לטיפול אמנותי לא ממצה.

בתולדות האמנות מופיעות יצירות רבות המתעדות היסטוריה כלשהי. כולן מהוות גם עדות היסטורית בפני עצמה כמובן, אולם מה שמייחד את העבודות המוצגות ב"היסטוריות" הוא עיסוק בהיסטוריה כחומר גלם ארס פואטי וממזרי בן זמננו. התערוכה בוחנת מאורעות שראשיתם לפני יותר מ־100 אלף שנים וסופם ב"היסטוריה" של שנת 2048. יש בה דיווחים מניפולטיביים ומטעים מאירועים אמיתיים, לצד עדויות של ממש לאירועים מפוברקים. היא יוצרת סדקים בסיפורים שלמים ומשלימה פערים בסיפורים חלקיים, ובכך מסיטה את הדיון מעובדות ונרטיבים ספציפיים לטובת משמעויותיה וצורותיה של פעולת ההתערבות עצמה.
התערוכה נפתחת עם "ממותומט" – פסל פיל קדמון שיצרו זהר גוטסמן ואבי מילגרום. הממותומט מבוסס על חיה ששרידיה נמצאו, כך נטען, באזור חולון, ובגרסתה האמנותית היא הופכת למעין חיית קרקס בעלת כוחות על טבעיים שמגע בקצה חדקה גורם לה לפלוט מפיה פתק נבואי.

כישוף מופיע גם בעבודתו של שחר פרדי כסלו, שלקח שני מטילי ברזל מוזהבים למתקשרת מקומית שהוזמנה לטעון את אחד המטילים באנרגיות חיוביות ואת השני בשליליות. שני המטילים זהים למראה ומוצבים (בצורה לא מספקת), על גבי קוביות עץ לצד מסמך חתום מן המתקשרת המאשר את עבודתה. הפיכת המטילים לנשאים (לכאורה?) של משמעות אנרגטית־מטאפיזית, מעניקה להם מעמד מלאכותי ועל זמני שחורג מתכונותיהם החומריות, ועל הדרך מספקת בדיחה קטנה על חשבון הפורמליזם העילי והמודרניסטי.
יוחאי אברהמי כיסה את מסדרונות המרכז בתצלומי זירוקס שמודבקים על לוחות קלקר ומציגים דימויים ממוזיאונים היסטוריים שונים ומשונים ברחבי הארץ ומחוצה לה. התצוגה, שמזכירה תצוגות חינוכיות מרושלות ודלות תקציב הנפוצות בבתי ספר, יוצרת רצף צורני של דימויים שאינם קשורים זה לזה בהכרח. סמלים, חפצים ודמויות מסיפורים שונים חוברים בעבודה למפגן על של אומה בהפרעה.

מתוך עבודתו של יוחאי אברהמי
מתוך עבודתו של יוחאי אברהמי

יעל פרנק יצרה עבודה שמבוססת על קטע מפורסם מתוך "מארש הלוויה" של פרידריך שופן. האמונה מספרת שקללה מוטלת על היצירה וכל מי שמנגן אותה מת מוות מהיר. פרנק יוצרת מכונת צעצוע שמנגנת את היצירה. מצד אחד היא "עוקפת" את הקללה, ומצד אחר הופכת את השירה האוטומטית והמחזורית לביטוי של מוות בפני עצמו. מייקל בלום "חוזר" אל שנת 2048, לאחר שארצות הברית חדלה לתמוך במדינת ישראל והאוכלוסייה הפלסטינית כפתה על יהודים לעזוב את הארץ. הוא מציג טקסטים קצרים המתארים את השתלשלות האירועים ותצלום של מיצב גדול שהוצג בעבר בעליית הגג של מוזיאון ואן־אבה בהולנד, ומתאר התיישבות ארעית של פליטים יהודים במקום. יתכן שבהצבה המקורית הדברים עבדו, אולם הביצוע המקומי נראה כמצגת הסבר על יצירת אמנות במקום כיצירה בפני עצמה. הטיפול האמנותי הרזה ניכר גם בכמה עבודות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה.

דניאל מן יצר את "אחוזת בית" – מיצב וידיאו, פיסול ורישום המבוסס על סיפור שאומר כי הגרלת המגרשים המפורסמת שמסמלת את רגע ייסוד תל אביב צולמה גם בסרט ולא רק בסטילס, אולם הסרט, שנשלח באונייה לארצות הברית לצורכי תעמולה, טבע בים, וכיום הוא כולל גם עדויות לחיים תת ימיים המשתלבים בדימוי ההגרלה. כמו במקרה של בלום, העבודה מסתפקת בסימון של רעיון ונותרת עם טיפול אמנותי בסיסי מדי. כך קורה גם בעבודתה של אורי לוין "חזרה גנרלית", המציגה שלוש זירות אסון מסתוריות שכשהסרט מתקדם לאחור מתגלות כמשחק קולנועי ביתי מפוברק.

"היסטוריות" ממשיכה את עיסוקו של המרכז לאמנות דיגיטלית במחשבה פוליטית אלטרנטיבית ובמודלים של מציאות חלופית, שבאו לידי ביטוי בכמה תערוכות קודמות ובמיוחד ב"לאן?" שהוצגה לפני שנתיים. "לאן?" התמקדה בנושא אחד – היסטוריה אלטרנטיבית של הציונות. העניין קיים גם ב"היסטוריות", אולם התמקדותה בנושא־על מופשט יותר גורם לה להתפזר.