עלילות וולט בעיר הקודש: איך הולך לסימן ההיכר התל אביבי בירושלים?
תל אביב היא וולט. וולט היא תל אביב. לכבוד הגירת שירות המשלוחים לבירה (שהתרחשה חודשים אחרי הגירתה הזמנית של הכותבת), בדקנו איך הולך לשליחים הכחולים בעיר העליות, הכפור והשסעים הדמוגרפיים. הישבו ערבי וחרדי יחדיו על מעורב מחצות?
ערב אחד, בוא החורף הירושלמי הטרי לי מאוד, אני יושבת עם חברה בבר במרכז העיר וכמנהגן של ירושלמיות אנחנו עסוקות בלהתלונן. אין מקום ללמוד ריקוד, סגרו לנו חצי מהברים שאפשר עוד היה לשתות בהם בלי לשמוע ברקע סטטיק ובן אל ואין, פאקינג, איך להזמין אוכל. ״למה לעזאזל אין בירושלים וולט? אפילו בהוד השרון יש״, אני אומרת לה, והיא מצביעה על רוכב אופניים שמדווש עקומות בעלייה תלולה – ״זו הסיבה״. והנה, כנבואה שהצליחה להגשים את עצמה כנגד כל הסיכויים, כמה שבועות לאחר מכן הגיעה וולט לירושלים וחשנו ניצחון מהול בתחושת חשש לחייו של כרטיס האשראי.
כשחושבים על זה – כל הנתונים שלא מאפשרים את התקיימותם של משלוחי וולט בעיר הזו – קיימים. טופוגרפיה תלולה, חלוקת העיר לשכונות, חלקן בגודל של עיר קטנה בפני עצמן, וכמובן – המתח הדמוגרפי והביקוש (אם קיים) לשירות בשכונות ערביות וחרדיות. ובכל זאת – תיקי הגב המרובעים והמוכרים מתחילים למלא את רחובות הבירה. ניסיתי להבין איך הדבר קורה, ובתור תל אביבית מבית שלוקחת כמובן מאליו דברים רבים, בנוסף לשירות המשלוחים הכחול – רציתי להתעכב על כמה מהדברים שהופכים את ירושלים ללא וולט-אקססיבל בעליל.
״וולט רצתה כבר הרבה זמן להיכנס לירושלים – אבל לא מדובר בהרחבה להרצליה או פתח תקווה״, פותח עמרי שיינפלד, מנהל קשרי הציבור של wolt, ירושלמי בעצמו. ״התחלנו בתל אביב והתרחבנו החוצה, לשכנות שלה במרכז הארץ. ירושלים נפרדת גיאוגרפית מההתרחבות הכללית של החברה, גם לאחר ההתרחבות דרומה לאשדוד ובאר שבע. מלבד זאת – הטופוגרפיה והדמוגרפיה שלה שונה ויש לה קטע קולינרי משל עצמה. חיכינו לרגיעה בקורונה, כדי לא להיכנס בזמן שהעסקים נמצאים בקשיים״.
שייח ג׳ראח פינת רחביה
אחרי מחקר שוק בסיוע עיריית ירושלים, הנהגת המסעדנים בעיר והנהגת שוק מחנה יהודה – הכניסה המיוחלת מגיעה לקראת סוף חודש אוקטובר. הפיילוט התחיל במרכז העיר, במעוזי החילונים והסטודנטים, והתרחב מהר יחסית לשכונות נוספות, ביניהן גם שלוש שכונות ערביות – אבו תור, בית צפאפא, ושיח ג׳ראח הטעונה במיוחד. ״הבסיס להשקה חייב להיות גיאוגרפי ולא דמוגרפי – אתה מתחיל במרחב מצומצם, מחנה יהודה, רחביה, מרכז העיר ואזורי תעסוקה מרכזיים כמו תלפיות למשל. ראינו שהלך טוב, וברגע שהרגשנו מספיק בטוחים התרחבנו״, מסביר שינפלד, ״הביקושים גבוהים מאוד בכל השכונות, רק השבוע אנחנו מגייסים בירושלים עשרות שליחים ולא צפינו את זה – חשבנו שייקח זמן לאנשים להתרגל״.
״יש לנו שאיפה לחבר חלקים שונים בעיר – חלק מהסיבה שלא כולם אוכלים מאכלים של אחרים היא חשש או חוסר יכולת להגיע למקום של הצד השני״, הוא מוסיף, ״אנחנו רוצים להביא את הכנאפה של העיר העתיקה לגילה, ואת הטשולנט ממאה שערים לבית הכרם, ואת הקונדיטוריה מבית הכרם לשיח ג׳ראח או צלאח א-דין. זו הזדמנות לחיבורים, ואוכל ופרנסה מחברים בין כולם״.
וולטר ירושלמי? למחזיקי אופנוע/קטנוע (כמעט) בלבד
את מכשול העליות הבלתי נגמרות של העיר מנסה החברה לצלוח באמצעות העסקת רוב של שליחים בעלי קטנועים – מה שמצד אחד מייקר את חייהם של השליחים עצמם ומקשה את רף הקבלה לעבודה, אבל מאפשר להם לצלוח את תוואי הדרך התלול. בשכונות מרכז העיר פועל קומץ שליחים קטן שמתנייד באופניים ואופניים חשמליים, חלק מהפיילוט הראשוני של החברה. ״אני עובד בוולט מהיום הראשון של הכניסה לירושלים״, מספר מ׳, אחד השליחים הבודדים שמדווש את עיר הקודש. ״עם אופניים טובות ודיווש חזק, מסתדרים ומספיקים בזמן. זה בטוח יותר בטוח מאופנוע בגשם שהולך פה״.
״אנחנו רוצים עוד ועוד שליחים בירושלים״, מדגיש שינפלד, ״אתה יכול להתאים את העבודה לעצמך. האופנוע הוא באמת עלות גבוהה יותר של תחזוק, אז רף הכניסה לעבודה כשליח נוח פחות מזה שבתל אביב, אבל זו עבודה מושלמת לסטודנטים״. חיבתה של וולט לסטודנטים מתבטאת גם בהגעה לקמפוסים בעיר עם מבצעי התנסות, באוניברסיטה העברית למשל, שמספקים הנחה בכניסה ראשונה לאפליקציה.
סטטוס קוו-לט
ומה עם השבת? כשההתנכלות למסעדות שפתוחות בשבת בירושלים גבוהה בהרבה, והביקורת עליהן בקרב הציבורים הדתיים ושומרי המסורת גבוהה – איך מסתדרים השליחים שמתניידים בשבת ברחובות העיר? ובכן, מתברר ששירותי המשלוחים בעיר שהקדימו את וולט כבר נלחמו את המלחמה הזו בשבילה. הסטטוס קוו נשמר – והחברה נהנית מהפירות. ״העבודה בשישי ושבת חזקה בטירוף – גם אם יש מקומות בודדים שפתוחים״, מגדיל מ׳ ואומר. בגל השני של התרחבות אזורי המשלוח של וולט בעיר נכנסה לרשימת השכונות גם רמת אשכול – השכונה החרדית היחידה שנהנית כרגע מפעילותה.
מכיוון שעבודתו היא במרכז העיר, ששכונותיה החרדיות והערביות עדיין לא נפתחו למשלוחי וולט, התחככותו של מ׳ עם מורכבות האוכלוסייה בעיר היא דווקא בקרב חבריו השליחים. ״אנחנו קהילה קטנה של וולטרים בירושלים כי הכול נמצא מאוד בהתחלה, ויש בתוכה ערבים, דתיים, הכול מהכל. אנחנו ממש חבורה, כולם מכירים את כולם, מתעניינים ועוזרים אחד לשני״. הו, אוטופיה בכחול.
לוקאליות מול מאכלי עולם, מרק חרירה מול גיוזות
ההיצע בגרסא הירושלמית של וולט שונה לחלוטין ומצומצם במגוונו בהרבה מזה שבתל אביב. כמות המסעדות תחת הקטגוריה ״כשר״ ששולחות לאזור מגוריי הלא מאוד מרכזי בקטמון הישנה עומד על 42, מול מסעדה אסייתית אחת. גם היא – כשרה. את הראמן, האוכל ההודי, הוויאטנמי והסושי – יחליפו חמש מסעדות קובה שונות, עשרות פלאפליות, סנדוויצ׳יות ושיפודיות. המצליחים ביותר, על פי השליח מ׳, הם המוסדות הירושלמים – ׳חצות׳ והמעורב הירושלמי המפורסם שלהם, ו׳סימה׳, מסעדת האוכל הביתי הוותיקה.
״בהשוואה לרוב הארץ מבחינה קולינרית – הירושלמים מאוד אוהבים מסעדות מקומיות״, אומר מנהל קשרי הציבור של החברה, ״מצד אחד עפים על כשרות מהדרין, ומצד שני יש מקומות לא כשרים שהולך להם מצוין. אני חושב שזו נאמנות למטבח המקומי והירושלמי בפרט. גם המסעדות הירושלמיות הוותיקות באו מוכנות מאוד לעולם המשלוחים – הצלחנו להרים למעלה משהו שהן כבר היו בתוכו״.
——
עליות, גשם, ערבים וחרדים – כל עוד יש קובה חמוסטה והוא מגיע לי עד פתח הדירה בקור המעלות הבודדות של העיר הזו, אני מרוצה. לפחות עד החזרה לתל אביב, אל ערבות הטורי ראמן והבייקון שאינו טלה.