הספינאוף החדש של שירות הסטרימינג לדמות הילדה המורבידית האהובה מסמנת "וי" בדיוק איפה שצריך - יש שחקנית מעולה, פנימייה מפחידה עם סודות אפלים וכמובן, יד מנותקת מגוף כחיית מחמד. רק חבל שבדרך ויתרו על כל מה שהפך את "משפחת אדמס" למותג
יש הרבה מותגי-על בתחום האימה: בובה רצחנית, נערה עם דיבוק שמסובבת את הראש 360 מעלות, וילד כאפות לשעבר ששם מסיכת הוקי ורוצח את כל המדריכים. אבל אולי המותג הכי ותיק (חוץ ממפלצות קלאסיות כמו דרקולה ופרנקנשטיין), גם אם הם תמיד היו מצחיקים יותר ממפחידים, הם משפחת אדמס. הם התחילו את דרכם ברצועות קומיקס קצרות שפורסמו בניו יורקר החל מסוף שנות ה-30 של המאה שעברה, והמשיכו לסדרת טלוויזיה ומשם לסרטים, סדרות, משחקי מחשב ואפילו גרסת מחזמר. אז מה הפלא שהם מקבלים סדרת נטפליקס? טוב, לפחות אחת מהם מקבלת סדרת נטפליקס.
https://www.youtube.com/watch?v=Q73UhUTs6y0
הסדרה, שנוצרה על ידי טים ברטון (שויתר בזמנו על ההזדמנות לביים את הסרטים הפופולריים בכיכובם בתחילת שנות ה-90 כי הוא היה עסוק מדי ב"באטמן", והם עברו לידיו של בארי זוננפלד) מתמקדת בוונסדיי אדמס (ג'נה אורטגה), נערה בת 15 שנהנית מכל מה שנערה מתבגרת לא אמורה להנות ממנו, שזה בעיקר לגרום סבל לזרים. בעקבות ההסתבכות האחרונה שלה (שחרור של דגי פיראנה בבריכת השחייה של בית הספר) ונסדיי מסולקת והוריה מחליטים לשלוח אותה לאקדמיית נוורמור. ברמת העיקרון, נוורמור מתקיימת על פי אותם העקרונות של הוגוורטס/אקדמיית אקס-מן/בית הספר למכשפות של סברינה: בית ספר לאנשים מנודים בו הם חיים ולומדים. ונסדיי המרדנית לא מוכנה להישאר שם, אבל תעלומה עתיקה שואבת אותה עמוק לתוך הסודות האפלים השוכנים בלב בית הספר.
אורטגה היא ליהוק מושלם עבור הילדה המורבידית. היא מצליחה לשמור על טיימינג קומי מצוין לאורך הסדרה ולהחזיק את הסדרה איכשהו על כתפיה הצנומות, תוך כדי שמירה על פרצוף רציני לחלוטין – בעוד שאר המשפחה נדחקת לשוליים ומופיעים רק בפרקים בודדים (אבל כשזה קורה זה לא ממש מספק). את גומז אדמס משחק לואיס גוזמן, שלמרות תפקידיו הקומיים הרבים מוכר יותר בזכות הסדרה "נרקוס", ואת מורטישה משחקת קתרין זיטה ג'ונס. למרבה הצער, גומז לא עונה על הציפיות: הוא לא הרומנטיקן חסר התקנה שמוכר לנו מגלגולים קודמים של גומז ולמרות שהוא נשוי למורטישה, הוא כל הזמן נראה כמרייר עליה.אף על פי שמדובר בפספוס רציני ביחס למשפחה, אין מה לעסוק בו יותר מדי, מאחר והמשפחה, כאמור, נדחקה לצד לטובת ונסדיי.
זה מתבטא גם בדמויות המשנה בנוורמור. השותפה של ונסדי לחדר, לדוגמה, היא אשת זאב שנשמעת כאילו מדבר מגרונה גבר לבן בן 64 שלא פגש בן נוער מאז שהוא בעצמו היה כזה. התוצאה היא ילדה היפראקטיבית ומעצבנת שמדברת על כל נושא כאילו זה הדבר הכי חשוב לה בחיים. אמנם זה ספציפי לדמות הזו, אך בפועל הדיאלוגים איתה הם אחד הדברים הקרינג'יים ביותר שעלו בנטפליקסמאז הדיאלוגים של "רזידנט איוול". רק זה לא ככה רק איתה: באופן כללי, הדיאלוגים בסדרה הם עקב האכילס פה. ונסדיי עצמה מעניינת וטים ברטון וצוות כותביו בנו פה סיפור טוב, אבל בגלל הדיאלוגים הפגומים הצופים מפסידים את החלק הכי מהנה במשפחת אדמס – המפגשים עם כל מי שלא מתוך המשפחה.רוב ההומור ב"משפחת אדמס" לאורך השנים היה כאשר אנשים נורמליים הגיעו לבית המשפחה ונאלצו להתמודד עם המציאות המעוותת בה המשפחה חיה. החלקים הכי טובים של "ונסדיי" הם כשונסדיי לבדה או עם ת'ינג (הדבר), היד הקטועה שמשמשת כסוג של חיית מחמד של המשפחה, והיא בעצם הקשר המשפחתי היחיד שלה במהלך השנה הראשונה באקדמיה – דווקא כי הדמויות ה"חיצוניות", שאמורות בעצם להזכיר לנו כמה המשפחה הזאת מוזרה, פשוט מפוספסות.
בסופו של דבר "ונסדיי" זו סדרת נוער שעושה את מה שעשו ב-"ריברדייל" ו"סברינה": לוקחת מותג מוכר, הופכת אותו לסדרת נוער בתיכון (בסדר, פנימיה) ומצפה שהנוסחה כבר תעשה את שלה. זה עבד בעונה הראשונה של "ריברדייל" וגם בעונה הראשונה של "סברינה", אבל שתי הסדרות מיצו את עצמן מהר מאד. האם "ונסדיי" זאת סדרה עם עתיד? קשה לדעת. יש פה דברים חזקים: השלד של הסיפור בנוי טוב, ג'נה אורטגה מצוינת בתפקיד הראשי ויש בה רגעים שמצולמים נפלא (לדוגמה, ונסדיי מנגנת בצ'לו בזמן שהמזרקה לידה עולה באש וכולם בורחים) אבל הדיאלוג עצלני, כל הדמויות חוץ מונסדיי לא אמינות ובעיקר חסר פה ה-DNA של "משפחת אדמס". אז כן, זו סדרה טובה לנטפליקס. אבל זו סדרה די גרועה ל"משפחת אדמס".