וושינגטון על הכוונת: הבית הכחול־אדום־לבן

שלושה חודשים אחרי "המטרה: הבית הלבן" מגיע אלינו סרט נוסף על טרוריסטים שפולשים לבית הלבן וחוטפים את הנשיא (ג'יימי פוקס), ורק איש בטחון לא מוערך שבמקרה היה שם (צ'אנינג טייטום) יכול להציל אותנו ממלחמת עולם שלישית. איכשהו קשה לי להימלט מהרושם שזה אולי קשור לכך שבבית הלבן יושב לראשונה נשיא שחור – גם זה סוג של פלישה.

רולנד אמריך ("גודזילה", "היום שאחרי מחר") הורס את העולם באופן סדרתי, אבל יש משהו אגרסיבי במיוחד, שלא לומר פשיסטי, בהתקפה על הבית הלבן.

על התסריט חתום ג'יימס ונדרבילט העסוק ("ספיידרמן המופלא"), ונראה שהוא השתמש בתכנת תסריטים פרימיטיבית במיוחד. אין קלישאה/מניפולציה שהסרט פוסח עליה, החל בגיבור הגרוש שיש לו ילדה חובבת פוליטיקה שהגיעה איתו לעבודה, ושבמהלך היום היא תלמד להעריך את האבא הלוזר שלה. הסצינה שבה היא מנופפת בדגל על מדשאת הבית הלבן מחליאה במיוחד בשילוב הציני והגס של אומץ ילדותי ורגשנות פטריוטית.

האקשן בסדר, התחכום העלילתי הפוטנציאלי לא ממש עובד כשאפשר לזהות מראש מי הם הנבלים רק לפי הליהוק, וההומור המאומץ מתחת לכל ביקורת.

נוסף לכל, אחרי סדרת הפיצוצים ומפגן כלי הנשק החדישים של הצבא האמריקאי, הסרט מעמיד פנים שהוא פציפיסטי, וקורא לשלום במזרח התיכון. כאילו.