"זה לא הגיל" כל כך גרועה שהיא אפילו לא מתרסקת

דמיינו לכם אמא לשלושה ילדים שיוצאת עם צעיר בן גילו של הבכור. נשמע כמו עלילה דלה ובהחלט לא מספקת לסדרה שלמה? אתם צודקים, ואף על פי כן השבוע עלתה למסכים "זה לא הגיל", הסיטקום החדש של רועי עידן, בכיכובם של מירי מסיקה וגפן ברקאי. הצעד הזה מעלה את השאלה מדוע ישראל תמיד באיחור של 10 שנים מינימום בכל הנוגע לטרנדים טלוויזיוניים, והאם החברה שלנו עדיין כל כך שמרנית שזוגיות בין אישה מבוגרת לגבר צעיר נחשבת פרועה ומשוגעת מספיק כדי להחזיק סיטקום. לאור אחוזי הצפייה הגבוהים תמידית של "סברי מרנן", התשובה ברורה.

העניין הוא ש"זה לא הגיל" אינה איומה עד כדי עקירת עיניים. יש בה משחק לגמרי סביר של מירי מסיקה, מספר פאנצ'ים לא רעים בכלל, כמה דמויות מוצלחות, ובאמת, בסדריות כללית. אבל "זה לא הגיל" לא יכולה להיות איכותית או מעניינת, כי היסודות שלה רעועים: הסיפור פאסה, התסריט נכתב מראש כג'אנק פוד להמונים וערך ההפקה ירוד על כל מרכיביו. אז אם כבר מכוונים למטה, למה לא להתגלץ' על התחת עד הסוף ולאפשר לנו, הקהל, ליהנות על דרך השמחה לאיד?

ל"זה לא הגיל" יש, על פניו, את כל מה שמרכיב התרסקות מפוארת. התסריט שלה מורכב ברובו מקלישאות איומות (הידעתם? לאחר סקס טוב שוכבים זה לצד זה ואומרים "וואו", מכוסים שמיכות עד צוואר), השחקן הראשי בה – גפן ברקאי – מעניין כקומקום, הפסקול – שנשמע לעתים כמו רינגטון של רגאטון – מרטש אזניים, התפניות בה מאולצות ואפילו איתי זבולון (יניר האחמ"ש), תוספת מבורכת לכל יצירה קומית, לא מצליח להקל את המפגע ההומוריסטי הזה. דמותו גם כתובה טוב, באופן מפתיע, מה שמעורר חשד שזבולון המציא לעצמו חצי מהטקסט.

מה שכן אפשר לזקוף לזכותה (זהירות, ספוילרים) הוא הקצב המסחרר. הדיאלוגים בסדרה הזאת כל כך קצרים והתפניות כה מהירות, שבתוך פרק אחד מתאפשר לדמות הראשית לשכב עם חתיך 25, לגרש אותו מחייה, לפגוש אותו עוד פעם אחת, לשנות את דעתה ללא כל תמריץ נראה לעין, להכיר אותו לילדים שלה ולעבור לגור ביחד. דברים קורים בקומדיה הרומנטית המיותרת הזו בתפרים גסים להחריד וללא כל סיבה, והדמות הראשית – טליה – משום מה נעתרת לכל מהלך קפריזי של בן זוגה הצעיר, שלא הציג מאפיין אחד זכיר לאורך הפרק. ואחרי כל זה, "זה לא הגיל" היא רק כמעט גרועה. לא מספיק כדי שנחזור לצפות באסון הזה.

← "זה לא הגיל", ימי שלישי 21:50 בקשת 12