הוליווד, גשי לצפות בשלושת הפרקים האלה, ותיישמי

הביקורת פורסמה לראשונה באתר "הספוילר" – תראו תראו

בין "סיפורה של שפחה" ל"קצה האגם" ועד "בלתי נראה", פניה מלאות ההבעה של אליזבת' מוס הפכו לשם נרדף לנשים רדופות ואומללות. אלה לא התפקידים היחידים שהיא מקבלת, אבל מאז ש"מד מן" סיימה את דרכה אלה הדמויות שהיא מזוהה איתן. היא יודעת להעביר כאב עצום במבט קטן אחד ולא אכפת לה לצלול לעומק של רגשות קשים ומכוערים – לא תמצאו אצלה מצוקה פוטוגנית ברוח הדמעה הבודדת.

הסדרה הטרייה לנצל את הכישורים המאוד מסוימים האלה היא המותחן "זוהרות" (Shining Girls), ששלושת הפרקים הראשונים שלה זמינים כעת באפל TV+. זהו סיפורה של קירבי, שעדיין מתאוששת מתקיפה אלימה וברוטאלית שעברה כמה שנים קודם לכן ושרדה בקושי. השנה היא 1992 וקירבי היא עובדת ארכיון בעיתון שיקגו סאן טיימס. הכמעט-רצח שחוותה השאיר אותה במצב מתסכל של מציאות משתנה – פרטים קטנים עד ענקיים משתנים סביבה, ממיקום המחשב שלה בעבודה ועד לכתובת שלה ומי שגר שם איתה. מה שנראה בהתחלה כמו בעיות זיכרון הולך ומתבהר במהרה כטוויסט פנטסטי ומטריד על הז'אנר המשומש עד שחוק של השנים האחרונות – סיפורי רוצחים סדרתיים.

>> גם ללהטב"קים מגיע סדרת נוער סטנדרטית וחמודה של נטפליקס

קירבי מנסה להשאיר את העבר מאחוריה ומתכננת להתחיל מחדש במקום אחר, עד שהיא מקבלת טלפון מהמשטרה. גופה של אישה נמצאה שנים אחרי הרצח, ויש לה צלקות דומות מאוד לאלה של קירבי. היא חוברת לדן, עיתונאי עם לא מעט בעיות משלו (וגנר מורה), למסע עמוס טריגרים בעקבות הרוצח – שסימני ההיכר שלו מתגלים כהרבה יותר נפוצים ממה שהמשטרה מסוגלת לזהות. ובעצם, יותר ממה שגבולות ההיגיון הסביר מאפשרים.

זהות הרוצח היא לא תעלומה עבור הצופים – אנו נחשפים כבר בשלב מוקדם לדמותו של הארפר (ג'יימי בל, הילד החמוד מ"בילי אליוט" בדימוס), נבל מאיים במיוחד, ולא רק בגלל נטייתו לחדור למרחב האישי, לאיים ולשחק בראש של כל מי שהוא פוגש. האימה פה היא לא רק מפני אדם שלא מהסס לחצות את הגבולות של אחרים – אלא מפני אדם שהחוקים לא תקפים עליו, שנע בין זמנים או מימדים ויודע מה הולך לקרות לפני הקורבנות שלו. בקיצור, מה אם "אשתו של הנוסע בזמן" היה תעלומת רצח.

>> דה רוק ועוד 8 מתאבקים שהפכו לשחקנים טובים (וגרועים)

דווקא בגלל ש"זוהרות" איננה משווקת וגם לא כתובה או מבוימת כמו סדרת פנטזיה או מדע בדיוני סטנדרטית, היא מצליחה להפתיע, להפחיד ולהשאיר את הצופים שלה במתח בכל רגע. כמו קירבי, אנחנו לא יודעים תחת אילו חוקים העולם עובד עכשיו, מה שאומר שכמעט הכל אפשרי. דברים מוזרים מאוד קורים בזמן שהמציאות מסביב ממשיכה כרגיל, כאילו העולם כולו עושה לה גזלייטינג. השינויים הפתאומיים האלה הם לא רק דימוי למצב הנפשי של מי שחוותה אירוע טראומתי ששינה אותה ללא היכר – יש להם השפעה ממשית על העלילה, והם מציבים בפני הגיבורים קשיים טכניים של ממש.

נהדרת מתוך הטראומה. אליזבת מוס. "זוהרות". צילום: יח"צ

ואת כל זה הסדרה, המבוססת על ספר של לורן ביוקס, מצליחה לספר בלי להיות עוד פצצת דיכאון אובר-דרמטית כמו "סיפורה של שפחה". גם כשהדמויות נמצאות בשיא השפל והכאוס, העולם סביבה נשאר חי, אמיתי ואנושי. יש בה הרבה דיבורים על אלימות ולא חסר דם, בצילומים משטרתיים או ממש על המסך, אבל הסדרה לא נהנית מדי להתפלש בסבל והאופל. בשלושת פרקיה הראשונים היא לא מפסיקה להתקדם, להוסיף פרטים, להעמיק את העולם והתעלומה במרכזו וליצור עוד ועוד קשרים מוזרים ומפתיעים בין דמויות וקווי עלילה שונים, ועדיין היא מרגישה יחסית ברורה ולא עמוסה מדי. לא חסרות בימים אלה סדרות שמנסות לעשות מיינדפאק לצופים, אבל רבות מהן לא הצליחו לאזן בין חשיפת רמזים לבין האווירה המסתורית והמבלבלת (אהמ "מון נייט" אהמ). הוליווד, גשי לצפות בשלושת הפרקים האלה, ותיישמי.

זוהרות (Shining Girls), אפל TV+, פרק חדש מדי יום שישי