זמן הדוקו: הטרנדים החמים בעולם הדוקו העולמי

קולנוע דוקומנטרי הפך בשנים האחרונות ליריב ראוי - ואהוב לא פחות - לקולנוע העלילתי. 
דיברנו עם קרין ריבקינד־סגל, המנהלת האמנותית של פסטיבל דוקאביב, ויערה עוזרי, מנהלת תוכנית הפסטיבל, על הטרנדים החמים בעולם הדוקו העולמי

צינה: סימפוניה של געגועים. צילום: שירן אנלן
צינה: סימפוניה של געגועים. צילום: שירן אנלן

תוכן ממומן | דוקאביב 

קולנוע דוקומנטרי הוא כבר מזמן לא תחום נישתי שמעטים צופים ונהנים ממנו. סוד הקסם של הקולנוע הדוקומנטרי עיקרו בתכנים הנוקבים, הרלוונטיים והמיידיים שהוא מספק. סרטים דוקומנטריים מופצים ומצליחים בבתי הקולנוע, ובעולם אף נפתחים בתי קולנוע ייעודיים לז'אנר. לראשונה מוענקים פרסים משמעותיים בקטגוריה הדוקומנטרית, דבר שגורם למפיצים רבים לגלות את הפוטנציאל השיווקי הטמון בה, ושחקנים חדשים כגון נטפליקס ואמזון מצטרפים לחגיגה ומשקיעים סכומים גבוהים בקנייה ובהפקה של סרטים. 
קרין ריבקינד־סגל, המנהלת האמנותית של פסטיבל דוקאביב, ויערה עוזרי, מנהלת תוכנית הפסטיבל, מנו בפנינו את המגמות החמות ביותר בעולם הדוקו ופינקו בהמלצות לסרטים.

פשע אמיתי

אם כל הטרנדים בעולם הדוקומנטרי. אחרי ההצלחה המסחררת של הז'אנר בטלוויזיה ("צל של אמת" של יותם גנדלמן וארי פינס, "Making a Murderer" מבית נטפליקס) מצטרף השנה גם הקולנוע התיעודי. תעלומות רצח בלתי פתורות וחקירות עבר שנפתחות מחדש, משפחות מופרעות וגיבורים פסיכופתיים, כל אלה מצליחים לגעת בקהל בצורה אנושית כשהחקירות מעמיקות. הקולנוע מתערב ומסייע בחקירת האמת והופך את הצופים לשותפים בפענוח העובדות ובבניית הסיפור. במקרים רבים החקירה אינה נעצרת עם סיום הסרט או הסדרה וממשיכה להדהד ולטרוד את מנוחתם של הצופים גם אחרי ההקרנה. "המשפחה שהייתה לי" שיוקרן בבכורה בינלאומית, למשל, שואל שאלות על האפשרות לסליחה במשפחה שהתרחש בה רצח בלתי נתפס.

המשפחה שהייתה לי. צילום: Dogwoof
המשפחה שהייתה לי. צילום: Dogwoof

"המשפחה שהייתה לי" | 
ארצות הברית | 2017 | שבת (13.5) 15:00 | רביעי (17.5) 16:00 | 
שישי (19.5) 18:15

שונים אבל שווים

סרטים שעוסקים במוגבלות ושגיבוריהם הם בעלי מוגבלויות מציפים את עולם הדוקו השנה. הטיפול בנושאים הללו אופטימי, מגדיל את הנראות של בעלי המוגבלויות על המסך בצורה משמעותית, וגורם לקהל לפקפק במה שהוא יודע על מוגבלות בחברה. המגמות הללו מביאות אל המסך גיבורים שבעבר לא יוצגו ושואפות להוביל שינוי חברתי בהתייחסות אליהם. "ילדים גדולים" של הבמאית מאייטה אלברדי מצ'ילה שעוסק במוסד צבעוני לבעלי תסמונת דאון ומציב מראה מול החברה שמסרבת לקבל אותם כבוגרים, ו"איך מסמנים אהבה" של אל־עד כהן ואיריס בן משה העוסק בבחור חירש מלידה שמקים משפחה חדשה בשפת הסימנים, הם סרטים שמייצגים את התופעה ומציפים את הקהל בחמלה והבנה חדשה. סרט נוסף ששובה לבבות ברחבי העולם ואף זכה בפסטיבל ״סאנדס״ היוקרתי הוא ״דינה״, בו מתוארת אהבה ״על הספקטרום״ בצורה חדשה שלא תאפשר לעיניים שלכם להישאר יבשות.

ילדים גדולים. צילום: Docs&cat
ילדים גדולים. צילום: Docs&cat

"ילדים גדולים" | צ'ילה/הולנד/צרפת | 2016 | ראשון (14.5) 14:00 | שבת (20.5) 10:30
"איך מסמנים אהבה" | ישראל | 2017 | שלישי (16.5) 18:30 | 
שישי (19.5) 17:15
״דינה״ | ארצות הברית | שישי (12.5), 21:15 | רביעי (17.5), 10:00

צלילי המוזיקה

אפשר לומר שהשנים האחרונות היו תור הזהב של סרטי המוזיקה הדוקומנטריים, עם רצף של סרטים זוכי אוסקר ("מחפשים את שוגרמן", "20 צעדים מהתהילה" ו"איימי"). מעבר להפקות מרהיבות ועשירות בחומרי ארכיון ובאנימציה, ההקשר ההיסטורי והפוליטי שלהם מעניק תמונת מציאות ומעין קפסולת זמן מרתקת שפונה לאו דווקא למעריצים של הזמרים או הלהקות ומאפשרת חלון הצצה לקהל הרחב. דוגמה מוצלחת במיוחד לכך הוא הסרט "Eagles of Death Metal: Nos Amis" של קולין הנקס על הלהקה שחזרה להופיע אחרי פיגוע הטרור שהתרחש בהופעתה בפריז.

Eagles of death metal: nos amis. צילום: David wolf-patrick
Eagles of death metal: nos amis. צילום: David wolf-patrick

"Eagles of Death Metal: Nos Amis" | ארצות הברית/צרפת | 2017 | שלישי (16.5) 20:30, נמל תל אביב – כניסה חופשית | שבת (20.5) 20:30

הארכיון החדש – יוטיוב

כבר כמעט עשור שיוטיוב הוא ארכיון הסרטונים הגדול בעולם, הכולל מגוון עצום של חומרים מצולמים. ב־2011 פסטיבל דוקאביב הקרין את הסרט "Life in a Day", שאסף חומרים מיוטיוב ויצר סרט שהעביר חוויה עולמית של יום אחד. מאז יוטיוב משמש חומר גלם עשיר שלא מפסיק להפתיע. השנה מציג הפסטיבל שלושה סרטים, שונים מאוד במהותם, שמקורם בסרטוני וערוצי יוטיוב, ואף מציע תוכנית קצרה של שלושה סרטים דוקומנטריים שבה יוצגו גישות קולנועיות שונות לעבודה עם יוטיוב ודיונים סביב האתגרים השונים שעומדים בפני היוצרים בתהליכי התחקיר וההפקה. המגמה החדשה של שימוש בחומרי גלם קיימים וזמינים מתחום המדיה הדיגיטלית – משחקי מחשב, צילומי סלולר ומצלמות אבטחה, למשל – משנה את כללי הייצוג בסרטים דוקומנטריים ואת תהליך העבודה. אם בעבר תכנון הצילומים, לוקיישנים והפקה טרדו את מנוחת היוצר, הרי שהיום מדובר בתחקיר, איסוף אינטנסיבי ומדוקדק של חומרים ועריכתם ליחידה אחת שמספרת סיפור.

יוטיוב: הארכיון החדש. צילום מתוך הסרט "החדר שלי"
יוטיוב: הארכיון החדש. צילום מתוך הסרט "החדר שלי"

"יוטיוב: הארכיון החדש" | 
רביעי (17.5) 10:30

היפה והרחפן

טכנולוגיית הדרונז (צילומי רחפן) הפכה להיות נגישה, זולה וקלה להפקה. התוצאה היא כמובן מספר הולך וגדל של סרטים המתחילים ממבט על ונכנסים פנימה. הקלות של צילומי האוויר ממעוף הציפור אמנם מזמנת נקודות מבט חדשות ומעניינות, אך השימוש בטרנד הופך להיות נפוץ וכמעט קיטשי, לעתים ללא הצדקה. שימוש מעניין וראוי בצילומי רחפן ניתן לראות בסרט הישראלי "הפטריוט" של דניאל סיון, שבו דווקא התיעוד העצמי של היוצר מזוויות שונות מאפשר המחשה של רעיון המלחמה של גיבור הסרט.

"הפטריוט" | ישראל/קנדה | 2017 |
שבת (13.5) 21:00 | שני (15.5) 21:00 | שישי (19.5) 19:30

הרחק מהמציאות

טרנד המציאות המדומה (VR) סוחף את העולם בתוצרי מדיה שונים והפך לאחד המבוקשים בכל הפסטיבלים החשובים השנה כשהוא משמש דרך חדשה ושונה להתבונן באמצעותה על המציאות המוכרת לנו. השנה יציג פסטיבל דוקאביב כמה פרויקטים שהופקו באמצעות הטכנולוגיה החדשנית. בסרט "צינה: סימפוניה של געגועים" של שירן אנלן, למשל, מתועדת חזרה מדומה לכיכר דיזנגוף טרם הריסתה, המאפשרת לצופים שיטוט בכיכר ומפגש עם יושבי הקבע שלה תוך שילוב אלמנטים של פנטזיה ואנימציה.

"צינה: סימפוניה של געגועים" | ישראל | 2017 | ראשון (14.5) 12:00 | שני (15.5) 12:00