"זעם": סרט מלחמה אפקטיבי, רוב הזמן

מדי כמה שנים יוצא סרט מלחמה ששואף להוכיח שכל סרטי המלחמה שראינו עד כה הציגו תמונה מרוככת של אימי הקרב, ואילו הוא מכניס אותנו עמוק לתוך הזוועה האמיתית. חשבתם שסצנת הנחיתה על חוף אומהה ב"להציל את טוראי ריאן" היתה כמעט בלתי נסבלת לצפייה? חכו ותראו מה מכין לכם "זעם". חצאי פנים מרוחות על טנק, רסיסי חיילים מתפזרים באוויר, גופות שרופות של סוסים, ועוד דימויי אימה שמאיירים את האקסיומה "מלחמה היא גיהינום".

דיוויד אייר כתב וביים סרט העוקב אחר צוות טנק אמריקאי בגרמניה בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כשמול החיילים המותשים ניצבים ילדים במדים ואנשי SS. הצוות מורכב מחבורת קלישאות – בראד פיט הוא המפקד המצולק ולמוד הקרבות (שלמד גרמנית מאז "ממזרים חסרי כבוד" ועכשיו מדבר כמו ארי מלידה), ולוגן לרמן (חם ב"המבול") הוא הטירון המבוהל שזה עתה גויס, אינו יודע לאחוז בנשק ומהסס לירות באנשים, גם אם הם גרמנים במדים.

מובן שעד סוף הסרט תדבק בו חדוות חיסול נאצים והוא יהפוך למכונת ירייה. מערכת היחסים המרכזית היא בין שני ההפכים לכאורה האלה, עם פיט בתפקיד האב החונך. לצדם משרתים שיאה לבוף בתפקיד הנוצרי שמזכיר לכולם את נוכחותו התמידית של אלוהים, ועוד שניים פחות מובחנים שנכנה אותם הבריון ובן המיעוטים. אף שדמותו של לבוף מצומצמת בהגדרתה, השחקן ההולך ומשתבח הזה ממלא אותה באינטנסיביות מוטרפת.

למרות הדלילות האנושית של התסריט, הסרט אפקטיבי להחריד. הוא מתחיל כמו "לבנון", בתוך תוכי הטנק, לצורך שרטוט ראשוני של הדמויות במרחב הקלאוסטרופובי, וממשיך לתיאור השגרה הנוראה של עוד ועוד מבצע – הצלת חיילים שנתקעו במארב, השתלטות על עיר שבין בתיה מסתתרים צלפים, קרב מול טנק גרמני בעל שריון בלתי חדיר. כפי שהדגים ב"סוף משמרת", אייר יודע לבנות סצנות אקשן ריאליסטיות ומצמררות שמקשות על נשימה סדירה.

הקרבות נטולים הרואיות, והסרט מנסח היטב את התפיסה שמלחמה היא דבר מטונף שמוציא את הרע שבבני האדם, גם אם הם אמריקאים. זה מגיע לשיא כשפיט מאלץ את לרמן לירות לשבוי גרמני בגב. כדי לאפשר לנו וללוחמים קצת מנוחה, הסרט חונה בעיר כבושה, והחיילים פולשים לדירה שבה מסתתרות שתי נשים יפות. זאת הסצנה המורכבת ביותר מבחינת הדרמה האנושית שבה, והיא מתוחה ומותחת לא פחות מהאירועים בשדה הקרב, בתוספת קמצוץ של רומנטיקה נואשת.

אבל כל זה מתפורר במערכה האחרונה, שבה אחרי קרב עיקש על יושרתו, "זעם" נכנע לתכתיבי הסכמה, ומספק סצנה הרואית, פטריוטית, אנטי־ריאליסטית ומתובנתת לפי כל הקלישאות המוכרות, שרוח אלוהים והוליווד שורה עליה. הפינאלה הזה פוגם בשלמותו של הסרט וממסמס את עוצמתו.

השורה התחתונה: סרט מלחמה ריאליסטי ואפקטיבי, רוב הזמן