חוות צוק: הכל אודות חווה

למסעדה

גם אם תבקשו ממני, אחרי עשרה צ'ייסרים של שרטרז, לספור את הפעמים שבהן הגעתי באופן מכוון לרמת אביב, אוכל לעמוד במשימה. מדובר בדיוק בשלושה מקרים: פעם אחת כשנסעתי לראיין למגזין את פרופסור קרלו שטרנגר, פעם שנייה כשהייתי צריך לאסוף חבילה מהקניון שנושא את שם השכונה ופעם שלישית כשהמליצו לי על איזו שיננית שפירקה לחניכיים שלי את הצורה. עכשיו תוכלו להבין למה הייתי סקפטי כל כך כשהמליצו לי לבקר במסעדה החדשה יחסית של חוות צוק. את המעדנייה של צוק פתח תומר צוק, חקלאי (ואח של השף ניר צוק) כבר בשנת 2008 ובה הציע לתושבי השכונה את מרכולתו: גידולי שדה בלאדי וגם גבינות ובשרים מהחווה המשפחתית שממוקמת בעמק האלה. לפני כמה חודשים הורחבה המעדנייה והחלה לתפקד כמעין מסעדה. הסקפטיות של נערת הפרברים ושלי גברה כשהחנינו את האוטו בחניון של המרכז המסחרי. מסעדה במרכז מסחרי זה לא משהו מבשר טובות, במיוחד לא כשהנוף שנשקף ממנה זה עגלות סופרמרקט, מרצפות אקרשטיין ושיחי סיזיגיום מסופרים. אבל המסעדה של צוק קורצה מהזן שובר המוסכמות. כבר כשנכנסנו פנימה וחלפנו על פני שולחן שאכלס פרלמנט גברי מהסוג שניתן לראות במקומות חבוטים כמו מתי המקלל או ברבוניה, ניתן היה להבין שזה לאו דווקא מקום של בוטוקס ושל ג'יפים שחורים. כשהתיישבנו על הבר, האסימון נפל ברעש על הרצפה ולא הורם בשנית.

המסעדה, ששוכנת בתוך חלל המעדנייה ונשפכת אל הרחבה, היא מקום נטול פוזה וגינונים. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. מהבר ניתן להשקיף על המטבח הפתוח שבו כמה להבות ופלנצ’ה שעליה הטבחית החיננית זורקת מיני ירקות ובשרים. בחלל המעדנייה וברחבה החיצונית מסתובב תומר צוק בבגדים של פאלח ובקבוק ערק בידו. את היין ניתן לבחור מהמדף ולשלם את מחיר החנות (למחיר הבקבוק מוספים דמי חליצה מינימליים של 29 ש"ח). שווה לבוא לכאן רק בשביל לשתות יין ולנשנש צלחת או שתיים של מעדנים קרים. אבל אנחנו, חזירים מפוטמים שכמונו, לא הסתפקנו בכך. אחרי שפתחו לנו בקבוק סוביניון בלאן מצוין של פלטר, בחרנו במקבץ קטנות להתחלה: כבד קצוץ גס וכפרי ונהדר, לבנה חמצמצה מחלב עזים, סלט חצילים עדין, לפתות קטנטנות מוחמצות ושלל ממרחים, כולם היו בכמה רמות מעל סלטים דומים שמוגשים כערכות פתיחה במסעדות מקומיות. משלל המעדנים רק האיקרה הייתה ממוצעת וחסרת ייחוד. כאמור, מלבד המעדנים הקרים, משפחת צוק מתמחה בגבינות ובבשר – בעיקר בטלאים. המנה הבאה הייתה שירת הלל לבשר טלה ולחשיבה קולינרית עונתית־מקומית: פרחי קישואים, שעכשיו בדיוק מצויים בשיא תפארתם, מולאו בבשר טלה קצוץ שעורבב עם גבינה תוצרת בית בסגנון צ'רקסי ונצרבו על הפלנצ'ה. לבר הם הוגשו כשהם טובלים בשלולית יוגורט עזים קרירה וקטיפתית. מנה אדירה. שתי כוסיות מבושמות של ערק העבירו אותנו ליצירה הבאה: נקניקיית טלה שהונחה בתוך קרואסון שהוספג במחית פלפלים חמימה. זו לא הייתה סתם נקניקיית טלה אלא נקניקייה שקיבלה את הקראסט החיצוני שלה משימוש ברשת השומנית שעוטפת את הקיבה. בצרפתית נקראים שריגי השומן הנפלאים הללו Crépinette ובערבית "מטאמרה". השימוש בחלק הספציפי של הטלה מעיד על הבנה אבסולוטית בבשר ואהבה אליו (כן, חבריי הטבעונים: חקלאי שמגדל טלאים ושוחט אותם למחייתו, יכול באותה כפיפה גם לאהוב אותם עד אין קץ). כשהבטנו שוב החוצה אל רחבת השופרסל, עכשיו כבר מבוסמים כדבעי, הבנו עד כמה הסיטואציה הזויה. מסעדת צוק היא מסעדה מעט מרושלת, יש להודות, של פלאחים מדרום הרי יהודה אשר התמקמה לה בלב הבורגנות התל אביבית. הניגוד הזה כל כך משעשע, שאי אפשר שלא להתאהב במקום. המנה הבאה כבר הייתה יותר סטנדרטית: סטייק אנטרקוט של 200 גר' אשר הוגש על בול עץ זית מנוסר בלוויית שלל ירקות צלויים – קישואים, שעועית, דלעת ותפוחי אדמה. פשוט וטעים. הארוחה נחתמה באספרסו טוב שהוגש עם פטיפורים חביבים. בדרך חזרה לדרום העיר, כשנסענו לאורך הים, פתחנו את החלונות והרגשנו כאילו חזרנו מסופשבוע בכפר. בפעם הבאה שאבוא לרמת אביב, הבטחתי לעצמי לזרוק בבגאז' גם שק שינה.

חשבון

כבד קצוץ – 23 ש"ח

איקרה – 24 ש"ח

לבנה – 15 ש"ח

לחם ממרחים וכבושים – 19 ש"ח

פרחי קישואים ממולאים בטלה – 49 ש"ח

200 גרם אנטרקוט – 73 ש"ח

נקניקיית טלה – 55 ש"ח

בקבוק סוביניון בלאן פלטר – 79 ש"ח

דמי חליצה – 29 ש"ח

2 אספרסו כפול – 20 ש"ח

קינוח וערק – 32 ש"ח

סה"כ: 412 ש"ח