"חולית: חלק 2": קולנוע מזהיר, אקשן מסעיר וסרט אדיר

"חולית: חלק 2" מתחיל בנקודה שבה הסתיים "חולית" ב-2021. כשהסרט הראשון יצא למסכים עדיין לא היה אישור להפקת החלק השני, אבל כמו שמדגיש יוצרו דני וילנב, זה לא סרט המשך, אלא חלקו השני של הסיפור המסופר בספרו של פרנק הרברט מ-1965. הסרט הראשון בנה בקפידה את העולם ואת הפוליטיקה הגלובאלית, והציג בפנינו את הגיבורים. הסרט השני קוטף את מה שנזרע בסרט הראשון, ומסתער על העלילה במלוא העוצמה. זה שילוב מעורר השתאות של חיזיון מד"ב מעוצב להפליא, אפוס תנ"כי עמוק ורחב, סיפור רענן ושובה לב על אהבה ראשונה, אקשן מסעיר וקולנוע מזהיר. בעידן של סרטים מנופחי תקציב על גיבורי-על קומיקסיים שנגזרו מקרטון, "חולית: חלק 2" מזכיר לנו מהו גיבור אמיתי, עם קוי מתאר מיתולוגיים ונפח אנושי ומוסרי.

>> עדיין סמוראי: "שוגון" הוא האירוע הטלוויזיוני הראשון של 2024

כזכור, הסרט הראשון נפתח עם חלום של פול אטריאידס (טימות'י שאלאמה) על יפהפייה מסתורית במדבר (זנדיה), ולא היה ברור אם זו פנטזיה או שהוא רואה את העתיד. בסוף הסרט, אחרי המתקפה הרצחנית של בית הארקונן על בית אטריאידס במושבם החדש בכוכב אראקיס (שם נמצאים מאגרי האנרגיה של היקום), השורדים היחידים פול ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון) מצאו עצמם בלב המדבר. שם הם הצטרפו לחבורה של דררים (התושבים הילידיים של אראקיס) בהנהגת סטילגאר (חווייר בארדם) ופול התוודע לראשונה לצ'אני, הצעירה מחלומו.

סטילגאר מאמין שפול הוא המשיח המתואר בנבואה עתיקה, ומרגע שכך החליט, כל דבר שפול עושה מתפענח על ידיו כהוכחה לכך שהוא הוא מואד'דיב שישחרר את הדררים מהכובשים. על האסוציאציות למאבקים באזור שלנו, שעולות מהספר של הרברט ומהעיבוד הנוכחי, כבר כתבתי בשבוע שעבר ולא אחזור עליהן כאן. פול מצידו דוחה בעקשנות את הגדרתו כמשיח, מה שמדמה אותו לנביאים סרבנים מסוגו של יונה הנביא (נביאי שקר הרי אצים להכריז על עצמם כמי שיש לה קו ישיר לאלוהים). העורק הדרמתי של הסרט הוא התעצבותו ההדרגתית של פול כמנהיג המקבל על עצמו את ייעודו מתוך אחריות ולא מתוך תאוות שלטון. לשם כך הוא מוכן להקריב את אושרו האישי, וזה כואב. אבל הייעוד הזה מוטל מלכתחילה בספק, משום שהנבואה הדררית העתיקה, כך מסופר לנו, בעצם הומצאה על ידי מסדר בנות הגשרית בהנהגתה של הכוהנת הגדולה (שרלוט רמפלינג). זאת קונספירציה שמטרתה לתת לדררים תקוות שווא, וכך לאפשר לקיסר היקום (כריסטופר ווקן) לשלוט בהם. האם זה סיפור של נבואה שמגשימה את עצמה?

הדרמה האנושית והפוליטית המורכבת הזאת נבנית באופן מדוקדק, בינות לסצנות אקשן שהן מסעירות בדיוק משום שהן גם דרמתיות. וילנב, שהוכיח שהוא מספר מחונן (שמעוניין במזרח התיכון) עוד ב"האישה ששרה" מ-2010, יודע שכוריאוגרפיה זה חשוב, אבל זה לא חזות הכל, ושכל פעולה צריכה להיות טעונה במשמעות. העקלתונים (תולעי החול האימתניות), שבסרט הקודם נראו רק בחטף ומרחוק, מקבלים הפעם תפקיד משמעותי בעלילה ובחיזיון. ואחרי שחיכינו שעתיים וחצי פלוס שנתיים וחצי, פול סוף סוף לומד לרכוב על העקלתון. סיקוונס הרכיבה הוא כל מה שיכולנו לצפות לו. זאת חוויה פיזית ממש, ואפשר לחוש כל גרגר חול שמתנגש בפניו. הפיזיות היא חלק ממה שמפריד בין הסרט הזה לבין יותר מדי מרקחות קולנועיות מהשנים האחרונות. "חולית: חלק 2" צולם במדבריות של ירדן, ואף שיש בו גם לא מעט יצירי מחשב הפנטזיה נחווית כאמיתית לגמרי.

ברווח שבין שתי ההפקות שאלאמה התבגר בשלוש שנים, וזה מתאים למסלול של דמותו. הוא כבר אינו נראה כגבעול שברירי, אלא כעלם חסון, עדיין מהורהר, אך גם החלטי, והוא ממלא היטב את הקונטורים של הדמות המיתולוגית. זנדיה, שבסרט הראשון הופיעה רק כפאטה מורגנה, מתגלה כליהוק מושלם בתפקיד צ'אני, הלוחמת שמתאהבת באדם ולא בנביא – היא אינה מהמאמינים. גם בארדם נע לחזית, והוא מצוין בתפקיד המשיחיסט. שחקן חדש בשטח הוא פייד ראותה הארקונן, אחיינו הפסיכופט של הברון הארקונן (סטלן סקארסגארד). הוא מגולם על ידי אוסטין באטלר ("אלביס") בהופעה נחשית, ונראה שעיצובו הושפע מדמויותיהם של בני המלחמה ב"מקס הזועם: כביש הזעם". גם שאר הכוכבים (ויש הרבה מהם) קיבלו לידיהם דמויות מעניינות, חלקן חמקמקות, וכולם טובים מאוד.

כפי שפורסם, בניגוד לסרט הקודם שיצא אחרי תום סגרי הקורונה, הפעם האולפן המפיק לג'נדרי בטוח דיו בהצלחת הסרט, וכבר אישר הפקת עיבוד לספר השני בסדרה, "משיח חולית". "חולית: חלק 2" מסתיים בנקודה שסוגרת קווי עלילה מסוימים, ופותחת אחרים. הוא מציף אותנו רגשית בסדרה של אירועים קתרטיים, אך גם משאיר אותנו כמהים להמשך.
4.5 כוכבים
Dune: Part 2 בימוי: דני וילנב. עם טימות'י שאלאמה, זנדיה, חווייר בארדם, רבקה פרגוסון, ג'וש ברולין, כריסטופר ווקן, אוסטין באטלר. ארה"ב 2024, 166 דק'